שאלה
בס"ד
שלום.
אני בת 16, ובזמן האחרון יש לי תחושה מתמשכת של ריקנות. של אי עשייה שמכניסה אותי לתיסכול עמוק. ובעיקר מזה שאני לא מדריכה.
בכיתה שלי לבינתיים חצי כיתה מדריכות, ועוד כמה נכנסות שנה שנה הבאה, והלחץ אדיר. הם מדברות על הפעולות, על החניכות..ועם יד על הלב, גם על הצוות המעורב ואיזה צחוקים כל ישב"צ..ואני? שומעת את הכל, ומרגישה מזופת עם עצמי.
שגם אני רוצה להדריך, לתת ולתרום כמוהם.
ומצד שני, אני מודעת לכך שזה סוג של לחץ חברתי...
שאני מדברת עם אנשים לפעמים השאלה היא "את מדריכה?" והתשוב השלי לא. אני מרגישה פחות. סוג ב'. כי אני לא מדריכה.
נכון, זה לא שאלה הלכתית...
אשמח לתשובה:-)
...
תשובה
שלום לך,
יישר כח על השאלה היפה.
עקב העומס, אני אענה בקיצור.
אני מסכים איתך בהחלט שלפעמים כניסה להדרכה נעשית מתוך סוג של לחץ חברתי ולא באמת מתוך מוכנות וחיבור למשימה, אבל מצד שני, לתרום לעם ישראל, זה חשוב וחיוני ללא קשר ללחץ חברתי כזה או אחר.
לכן, העצה שלי היא, למצוא לך מקום להתנדב בו ושמתאים לתכונות שלך ולאופי שלך, שם תוכלי לתרום לעם ישראל הכל כך זקוק לעזרה. הדרכה היא סוג מסוים של התנדבות ותרומה לכלל, אבל יש עוד הרבה דרכים אחרות, ועל כל אחד ואחד מאיתנו לחשוב באיזה דרך אני יכול לתרום לעם ישראל, הן בגשמיות והן ברוחניות.
בהצלחה רבה
טוביה
tsbias@actcom.co.il