שאלה
שלום וברכה לכולכם
רציתי לשאול שאלה די רגישה.
אז ככה, אני אב ל7 ילדים ב''ה. אנחנו שומרים קלה כבחמורה. בצער רב, נודע לנו שהבן הבכור שלנו בן 24 שהוא החליט שהוא כבר לא מאמין במה שאנחנו מאמינים, הוא אמר שזו החלטה סופית ואין לו שום ספק בדרך שהוא בוחר. כמובן שאני ואשתי היינו בהלם, אבל אחרי כמה שעות התחלנו לחשוב איך מתמודדים מעשית עם זה. חשוב להזכיר שחוץ מזה שהוא כבר לא דתי, כל השאר בסדר גמור, יש לו קשר מצוין עם האחים והוא באמת בן אדם מצוין, עם מדות טובות מאד.
אנחנו בדילמה עכשיו, כי מצד אחד אנחנו לא יכולים פשוט לזרוק אותו לרחוב, אין לא עבודה, הוא עד עכשיו היה בישיבה (מהטובים בישיבה, היה מוסר שיעורים מדי פעם) והוא אמר שהוא אפילו היה אוהב את הלימודים ולכן הוא אף פעם לא עזב. שלא נדבר על בית משלו שזה בכלל לא בחשבון עכשיו. הוא הבטיח שלא לספר לאף אחד במשפחה ולהמשיך לכבד את כל מה שצריך בבית.
אז מה עושים? מנקודת הנחה שאין שום סיכוי שהוא יחזור בו, האם להשאיר אותו בבית כל זמן שהוא עוד לא מסוגל לפרנס את עצמו (כמובן שזה יהיה בתנאי שהוא יתחיל לעבוד)? האם אפשר לסמוך עליו? האם שייך שהוא ימשיך ללכת לישיבה, שלפי דבריו הוא היה מאת אוהב ללמוד גמרא?
ושוב חשוב לי להבהיר, לא מדובר פה על בחור מרדן או חצוף, אין לא שום בעיות עם סמים או אלכוהול וכו, להפך. אם הייתם מכירים אותו לא הייתם מאמינים לי.
תודה רבה
תשובה
שלום וברכה!
נאמר בתורה "בנים אתם לה' אלוקיכם" הגמרא במסכת קידושין דף לו. מביאה את דברי ר' מאיר שאומר: בין אם נוהגים מנהג בנים ובין אם אינם נוהגים מנהג בנים - לעולם נקראים אתם בנים.
ומכאן עלינו ללמוד ממידותיו של הקב"ה, כשם שהוא אינו זורק אותנו בזמנים קשים, כך עלינו לאהוב את ילדינו בכל מחיר, בבחינת אהבה שאינה תלויה בדבר.
נכון, זה מעציב! אבל דווקא עכשיו הוא צריך אותכם לידו. לדעת שיש לו משפחה אוהבת.
יתכן שהמשבר יחלוף, ואז הוא ידע שיש לו להיכן לחזור.
בהצלחה
אברהם קריספין
רב קהילה בישוב אדם