האם יש טעם לשמור מצוות אם אני לא מאמינה

בס"ד


שלום וברכה,

קודם כל, אני מתנצל על העיכוב בתגובה. ב"ה יש עומס רב..
אני שמח מאד שפנית אלינו. מקווה שאף נוכל לעזור.
אך כמובן- בעבודה משותפת.. :)

אפתח בדוגמא שאני לא כל כך אוהב, כי היא ילדותית מדי. אך אנחנו נשתדל לתפוס את המשל שבה..

ראית פעם מלך האריות? (כן כן.. ´הסרט הכי טוב שהועלה על המסכים´, ´אף סרט לא מתקרב לרמה´ וכו´)
זוכרת את הקטע בו באים לקרוא לסימבה כדי שיחזור למלוך?
לאחר שכנועים רבים (הכוללים גם מכות בראש..) הוא משתכנע לבסוף שהתפקיד באמת שייך לו.

עכשיו תגידי לי.. על מי הוא עובד?
הרי הוא באמת בטלן שכל חייו חי איך שבא לו, על פי סיסמא אותה הוא למד מסוריקטה ומחזיר בר..
אז מה גורם לו לחזור?

שני דברים:
א. הוא הבן של המלך.
ב. באמת יש לו את התכונות המתאימות. הוא דואג לחיות הנמצאות שם, ברגע שהוא שומע שיש רעב ומחסור לבו מתעורר. וכמובן שגם יש לו את כושר ההנהגה.

אז מי זה באמת סימבה?
הבטלן שאכל תולעים כל חייו..?
או אולי סימבה הוא באמת מלך בכל רמ"ח אבריו (או כמה שיש לאריה..), אלא שעד עכשיו הוא פשוט..
שכח את זה.
ההתגלגלות של המאורעות ושל הצרכים השונים בחיים, הדאגות השונות וכו´- גרמו לו לחשוב שהוא אינו מתאים למלוך. גרמו לו לספקות ואחר כך למחשבה שגויה.


טוב, עד כאן הסרטים המצויירים.
למען האמת יכולתי לספר את זה גם בסיפור אמיתי לחלוטין. אלא שהוא היה פחות מוכר.

{[מי אני?]}

קראתי פעם בספר של רב (אולי הרב צוקרמן) שהוא עשה ניסוי עם הילדים שלו.
הוא לקח ילד קטן ושאל אותו- ´איפה אבא?´. כמובן שהילד הצביע עליו..
´החולצה- זה אבא?´. והילד במבט מחוכם מצביע על הראש.. ´אבא זה האף..?!´.
וכן הלאה.
אחד הילדים הגדיל לעשות כשאמר- ´אבא בפנים´.

עלינו לזכור שמה שעושה אותנו לאנחנו, מה שמאפשר לנו בכלל את האפשרות לומר- ´[אני]´, זה לא האף שלנו או החולצה שלנו, אפילו לא המעשים שאנחנו עושים. היום רבתי עם ההורים ולמחרת עזרתי לאמא בשטיפת הבית, האם זה אומר שהיה זה אדם אחר? כמובן שלא.
אני זה מה שבפנים. האישיות.

וכמו שיש את הרובד הסמוי הזה- כך יש רובד יותר פנימי והוא הנשמה.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל מסביר באיגרת לבנו הרב צבי יהודה שיש בנו טבע מסויים. [טבע אלוקי].
הנשמה שבנו היא נשמה אלוקית, שכביכול מוסוות ומסתתרת מאחורי מסכה של גוף.
לא משנה כמה הגוף יכול להיות גשמי, להינות בכל הנאות העולם הזה, להתפלש בבוץ ולהתכסות בעוד ועוד שכבות של לכלוך..
הנשמה עדיין חיה בפנים.
נכון- מכוסה. ונכון- לא תמיד רואים את האור שלה כלפי חוץ...
אבל היא ממשיכה לחיות בפנים. והיא חיה, ובועטת ומחכה רק לצאת החוצה..!


לכן כותב הרב קוק במקום אחר (מוסר אביך פרק ד´) שלאנשים רבים יש טעות.
אדם שיש לו חולשה באמונה חושב ש..הופ, הנה הגיעה האמת המרה על עצמי, בעוד שהאמת היא בדיוק להיפך. הבסיס שלנו, והטבע שלנו- הוא הרצון להתקרב אל הקב"ה. אי אפשר לאבד את הבסיס הזה..
אפשר לכסות עליו, להיגרר אחרי הצרכים הגופניים וכביכול לשכוח בדרך את הרצון האמיתי שלנו.

אביא לפנייך את לשונו בקצרה-
"והנה נראה שיש טעות מצויה בכמה בני אדם, שכל דבר מקרי הוא נתפס כעצמי- וזהו עניין היצר הרע- ..בראות הנפש עד כמה הרחיקה מדרך הקודש תחלש ותתבייש ותתעצב וירך הלב..”.

את נמצאת עכשיו בגיל של התבגרות. בו יש שאלות, ונפילות ומשברים..
כל אלה נועדו לבנות בנין שלם וגדול.
אם עד עכשיו הכל היה פשוט כל כך, עכשיו עלייך למצוא את המקום שלך בעבודת ד´.
וזו עבודה גדולה.

זה אומר גם שעלינו למצוא לעצמנו סביבה שבה נוכל לתת מקום לנשמה שלנו להתפתח.
להאכיל אותה בדברים מזינים על מנת שתוכל להופיע גם החוצה. לנכש את העשבים שצמחו בדרך ולנקות את האבק שהצטבר עליה..

חז"ל מדריכים במסכת אבות- "עשה לך רב, וקנה לך חבר והוי דן את האדם לכף זכות”.
עשה לך רב- דמות שתוכל להדריך ולכוון. מישהו שיוכל להרים כשקשה, לתת מילה טובה ולגעור איפה שצריך..
דמות ממנה לומדים.
קנה לך חבר- חברה טובה. להתחבר אל אנשים ערכיים, בעלי מידות טובות. חברות איתן יהיה כיף לעבוד ויוכלו לתת דחיפה ולתמוך.
והוי דן את האדם לכף זכות- להסתכל על המציאות בעין טובה, דבר הדורש מאיתנו בראש ובראשונה להתבונן על עצמנו בעין טובה. למצוא את המעלות והנקודות הטובות- אותן לחזק ואיתן להתרומם.

אנחנו חיים בעולם כזה שהמדיה סובבת ומקיפה אותנו מכל צד. מראה לנו כאילו טוב לנו אך משכיחה מאיתנו את הנשמה.
(יש סיפורים על אנשים שממש שכחו לאכול כששיחקו מול המחשב או צפו בסרטים, עד שהגיעו למצבים חמורים ביותר. אפשר לומר שבמזון הנשמתי זה קורה יום יום)

סרטים, טלויזיה, אינטרנט- מאכילים אותנו שם ברפש..
איך נוכל להרגיש רגשות עדינים של אמונה אם אנחנו לא מאכילים ואתה מספיק?
פשוט צריכים לזכור זאת ולנסות כמה שיותר- להתפלל בכוונה, ללמוד אמונה ודברי מוסר, לגמול חסדים- ולחיות חיים אמיתיים. חיים ערכיים.

הקב"ה נתן לך יופי?
איזה יופי..!
תודי לו על כך. יופי הוא דבר חשוב.
הגר"א מסביר על הפסוק- “שקר החן והבל היופי, אשה יראת ד´ היא תתהלל"- שאשה יראת ד´ תתהלל ביופי ובחן שלה.
בזמן שהיופי הפנימי זורח, אז היופי החיצוני מקבל משמעות אמיתית!

יכול להיות פרי שרקוב מבפנים אך כלפי חוץ הקליפה עדיין זוהרת. בסופו של דבר גם הקליפה תירקב..
אנחנו רוצים פנימיות יפה!
זה הדבר החשוב לנו ביותר..

מי שמציע לנו פרסום רוצה רק שיראו את הפנים שלנו על פוסטרים..
זה אולי מושך קצת ברגע הראשון. אבל מה יהיה אחר כך?
אולי נוכל לראות את עצמנו על גבי השלטים, אך האם נוכל להתבונן על עצמנו פנימה?
זה הדבר החשוב ביותר, ולזה התורה מחנכת אותנו.
זו גם הדרך שמתווה לנו האמונה.


אז את שואלת האם זו צביעות?
צביעות להאמין שאנחנו משהו אחר. שכל הטבע שלנו הוא המשכות אחרי ההנאות.
זה אולי מפתה, אבל זה לא אנחנו.
בנו יש משהו פנימי יותר, עמוק הרבה הרבה יותר.
צריך רק לקלף קצת, ולהוריד כמה שכבות.

לכן נראה לי שלא כדאי לך לעזוב את ההדרכה.
להיפך- תוכלי על ידה למנף את העבודה שלך.
את הרצון יש לך, וזה הדבר החשוב.
עכשיו רק תסללי לעצמך את הדרך, וכך תוכלי לעזור גם לחניכים.

במיוחד בימים אלה, ימים של תשובה, שהיא שיבה על הקב"ה, שיבה אל העצמיות שלנו- בימים אלה יש לנו את הזמן להתנקות- בסליחות, בתפילות, בשמיעת תקיעת השופר, בעבודת המידות שלנו, בקבלות לעתיד שאנו מקבלים על עצמנו, אפילו דברים קטנים- הם פתח לעלייה גדולה.

ב"הצלחה רבה בדרך!

וכמובן תוכלי להמשיך ולשאול.. נשמח מאד להמשיך ולעזור, להיות בין ה´קנה לך חבר´ שלך.
אפשר במייל, אפשר בשליחת שאלה לאתר ואפשר גם בטלפון שלנו.

שנה טובה!

ניר
nirka10@gmail.com