שאל את הרב

האם אין בחסידות משום עבודה זרה?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 06/02/02 07:31 כד בשבט התשסב

שאלה

האם החסידות בעצם גובלת בעבודה זרה?

אני שואלת את זה מכיוון שהעניין של הרבי בחסידות ממש מזכיר לי עבודה זרה כי הם בעצם הופכים את הרבי למן אלוהים וזה נגד היהדות.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום,
השאלה ששאלת חשובה מאין כמוה, ואני שמח על ההזדמנות לנסות ללבן את הדברים.
לא, החסידות איננה גובלת, חס וחלילה, בעבודה זרה! לפחות לא יותר מאשר כל היהדות כולה. עצם עבודת ה', עבודת כוח רוחני (הקב"ה) עוברת על גבול דק, שמניח מקום לאנשים לטעות. אבל עיון במקורותיה של היהדות, מביא לידי ההבחנה בין כל הכוחות שקיימים בעולם, ובין הקב"ה שהוא המקור לכל אותם כוחות. כמו כן עיון במקורותיה של החסידות, הכרה נכונה של המושגים בהם מתייחדת החסידות, אינם מניחים מקום לטעות.

החסידות לא חידשה שום דבר, שלא היה קיים ביהדות. היא מתבססת בצורה איתנה על מקורות קודמים וקדומים. חידושה היה בשימת דגש על פרטים שהיו קיימים בספרות חז"ל, אך היו שוליים יותר בעבודת ה', לעומת פרטים אחרים. חידוש מרענן זה נפל כמים זכים ביום קיץ חם, על גרונם של יהודים רבים, ששמחו לשמוע, שאע"פ שהקב"ה לא חנן אותם בשכל ובזיכרון ללימוד תורה, עדין יש להם מה לפעול ומה להוסיף ל"תיקון עולם במלכות שדי". צמאים היו לשמוע את דברי המשנה "לא עליך המלאכה לגמור" וכמובן "לא בן חורין אתה להבטל ממנה". יהודים רבים אי שם ביערות רוסיה ובכפריה הנידחים של פולין, חזרו לחיק היהדות, והחלו בשמירת תורה ומצוות דווקא ע"י ה"בעל שם טוב" ותלמידיו.
רבי לוי יצחק מברדיצ'וב, סנגורם של ישראל, ר' שניאור זלמן מלאדי, בעל התניא, ר' מנחם מנדל מקוצק, האם אפשר לומר עליהם שהיו ח"ו עובדי עבודה זרה, או אפילו משהו שגובל בזה?!
הם היו צדיקי עולם, שהפרו את עם ישראל בספרות תורנית עשירה, במעשים מעוררי יראת שמים, בעבודת ה' ברמות גבוהות שקשה למצוא להם דוגמא בתולדות עם ישראל. לא, הם לא היו עובדי עבודה זרה, לא הם ולא שאר הצדיקים שבאותו דור. גם גאוני עולם שאור תורתם מכהן פאר, בתוך ספרות העיון וההלכה, קמו מתוך החסידות, כ"אבני נזר", הגאון מרוז'ין (הרוגצובר), הגאון ר' מנחם זמבא ועוד.

אמנם יש נקודות שנראות למתבונן מהצד, כלא מובנות, כחסרות פשר, אך אחרי העמקה בתורתה הרחבה של החסידות אפשר למצוא תשובה לאותם תהיות.
העיקרית שבתמיהות היא היחס לצדיקים. בקרב החסידים ישנה התבטלות רבה לאדמו"ר, שמעוררת תמיהה לצופה מבחוץ. כיצד אפשר לבטל את עצמך לבשר ודם? התשובה לכך נעוצה בהבנה מהו צדיק, מהם כוחותיו, ובמה הוא מתייחד על פני שאר אדם. צדיק פירושו אדם שכל חייו עבד ועובד על עצמו, על אישיותו, על יצרו ועל כוחותיו, אדם שזיכך ומזכך את עצמו (גם לפני הקמת החסידות היו בעם ישראל מאותם צדיקי עולם, וגם לאחר הקמתה עדיין עמדו לישראל צדיקים גם שלא מתוך החסידות). כל אדם הוא "חלק אלו-ה ממעל", נשמתו הטהורה נחצבה מתחת לכסא הכבוד, וכולו אומר "צלם אלוקים". הבחירה ביד האדם היא האם הוא יצליח להופיע, להראות כלפי חוץ, את אותה "דמות אלוקים" המהלכת כאן בעולם הזה. זה תפקידו של כל יהודי, "ישראל מספרים תהילות ה'" בעצם חייהם, בהתנהגותם, "מה טובו אוהליך יעקב".
לראות באדם, שלא הסתיר במעשים רעים את האור הגדול הזה, שלא התכסה ברפש ובזוהמה, לראות בו את ה"צלם אלוקים" כהשתקפות מוקטנת, זה אמת לאמיתה. אבל, רק, אך ורק, כשהיא מתלווה לידיעה שהכל, באמת הכל, מאיתו יתברך. האדם הזה אינו "אל", הוא בחירה של הקב"ה להופיע כאן בעולם על ידי עם ישראל וצדיקיו.

הפניה לצדיק ללמוד ממעשיו, להתבשם מתורתו, ליהנות מעצתו, מובנת ואינה צריכה פרוש. כל המסורת בעם ישראל מועברת מרב לתלמיד. לא רק ההלכה והגמרא, אלא גם היראה והתפילה. ומה שנהנים גם מברכתו, אין זה תימה כלל, שכן כוח התפילה נעוץ בפיו וליבו של כל יהודי "לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך" (ברכות ז.), ואם כן וודאי שתפילתו של צדיק יש בה הכוח לעזור, ואיננה קלה בעיננו. מכיר הוא הפונה שלא הצדיק פועל ישועות, לא הצדיק מרפא חולים, לא הצדיק פוקד עקרות, הכל מיד הקב"ה. (זו הזהירות הנדרשת גם מההולכים לקברות צדיקים, שלא להתפלל לאותו צדיק, אלא לקב"ה. גם ההליכה לקברות צדיקים היא תופעה נפוצה, שכנגדה חששו רבנים, מפחד מאותה טעות, למרות שמקורה של התופעה ביהושע בן נון על קברי האבות וירמיהו הנביא).

צריך להבחין גם בין ה'חסידות' ובין 'חסידים'. לא כל מי שלובש גרביים לבנות וחליפה שחורה, הוא שגריר נאמן של תורתה רבת ההיקף של החסידות. ישנם המתעטרים בכתר החסידות, ורחוקים הם מהבנת דרכה ותורתה. לא כל מי ששר שירי שבת בעצימת עיניים ואוכל דג מלוח ראוי להיקרא "חסיד" (שזו אחת מהמידות העליונות ביותר בעבודת ה' (על פי ה"מסילת ישרים")). ישנם שוליים וסיגים כמו בכל תופעה, וככל שהתופעה יותר עדינה ומורכבת, כך יכולה הטעות בה לגדול. זה היה חששה הגדול של ההתנגדות לחסידות, הפחד מפני אותם טועים שלא יבינו את העומק, ומתוך כמה גרגרים וחצאי דברים יבואו לידי טעות. החסידות עצמה במהלך ההיסטוריה פלטה מתוכה כמה תופעות שהיו ראויות להיפלט. ואני מאמין שגם היום בכוחה להוציא מי שמנופף בדגלים שאינם ראויים.
עד כאן עיקרי הדברים, יש מקום לעיין בדוגמאות ספציפיות, אם תרצי תוכלי לפנות אלינו שוב, ונשמח לענות.
כל טוב
שמיר, חברים מקשיבים

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות