שאל את הרב

דכאון עמוק- רוצה להתחתן...

חדשות כיפה חברים מקשיבים 15/04/07 01:27 כז בניסן התשסז

שאלה

שלום

אני בחור בגיל 26 דתי לאומי

אחרי הצבא שלן 3 שנים עברתי לשים כיפה שחורה ולמדתי מקצועות קודש

מאז אני סובל כי אני מרגיש דחוי מכל המגזרים החרדי והדתי

כי לחרדי אני נחשב חוזר בתשובה ולדתי נטע זר

ואני אין אני מסתכל על הכיפה כי היא לא מלמדת שום דבר

כי מתמיד למדתי שמה שחשוב זה הפנימיות

אני כבר מנסה 5 שנים לחפש שידוכים ואין כלום

זה לא שאין לי מקצוע אלטא שנפלתי בין הכסאות

לא מהדתי לאומי ולא מהחרדי

אז הבנתי באמת שהכל זה חיצוניות

לכן אני שואל מה אעשה כי אני כבר לא לומד בישיבה כי אני כבר מיואש

כמה אפשר לבוא בטרוניה להקב"ה

שיש שמגיע להם הכל ויש ששכחו אותם או שאינם נמצאים ברשימה של ה'

זה מאוד מדכא

כבר חשבתי שאין ברירה אז נחפש במקומות שלא חלמתי עליהם שאגיע עד כדי כך (מסורתיים)

מחכה לתשובה

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

מה קורה אח שלי...?
אני בטוח שכל מי שקרא את השאלה שלך,בנים, בנות, וחווה ממש כמוך את חויית הנסיעה במנהרה החשוכה הזו, שלפעמים נידמת לנו כחונקת ומפחידה, מרגיש ומזדהה בצורה הכי עמוקה עם כל מה שאתה עובר.
לא, זה לא אמור לנחם אותך, אבל לפעמים אתה יודע, גם כשאנחנו לא יכולים לראות אף פרצוף מוכר,עצם הידיעה שיש שם עוד מישהו שעובר את זה, שמכיר את זה, יש רק בה כדי להקל קצת ולפורר את האבן הזו.
כתבת בשאלה שלך הרבה פרטים, הזכרת חרדים ודתיים לאומים, צבא וכיסאות אבל בינינו...
עזוב אותך מזה, לא זה מה שמפריע לך.
אתה רוצה להתחתן כבר.
נקודה.
אתה רואה איך שהזמן עובר, יום אחרי יום, שבוע, חודש, שנה.
ואתה לא נהיה יותר צעיר.
והם?
עוד אחד התארס ועוד אחד התחתן.
ויסלח לך הריבונו של עולם אבל אתה באמת רוצה לפרגן להם, רק שזה נהיה כל פעם יותר ויותר קשה.
מצד אחד אסור לך בתור בחור רווק פה ואסור לך שם ולשמור נגיעה ושמירת עיניים והיי...בא לך לצעוק:
מה קרה לכם?
די כבר, לא יכול יותר!
כי מה יותר טבעי וחזק מהצורך הזה, של לאהוב ולהיות נאהבים?
ועד שאתה רוצה כבר לשכוח מזה, לחשוב על משהו אחר.
להסיח ת'דעת ולו רק לכמה רגעי חסד שתוכל קצת לנשום אוויר, לקחת כוחות...
אתה רואה אותם.
מאושרים ומחייכים כאילו אין מחר.
נמאס לך לספור כמה מהם יותר קטנים ממך ועם הזמן אתה מגלה שהחשבון נהיה לרעתך.
כל כך יפים ומאושרים ביחד.
צדיקים.
והלב שלך מתכווץ כאילו חטף מכת חשמל
והמילים מרצדות לך באוויר, מתריסות:
"כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה.... (יבמות ס"ב)
טוב, מעולם לא הסכמת עם חז"ל כמו שאתה מסכים איתם עכשיו, חבל רק, שבשורה מתחת הם שכחו לרשום כמה מס' טלפון של בנות צדיקות שאתה יודע שאם רק היית יכול, היית פונה אליהן והייתם מקימים ביחד יופי של בית יהודי...זה היה יכול לשפר קצת ת'מצב.
לא.
לא אם החברה יש לך בעיה.
אותה אתה כבר לא תשנה והאמת שהיא לא כל כך מעניינת אותך.
זה ה ו א.
כן הוא.
אותו ה ו א, שכל כך הרבה זמן ביליתם ביחד.
בלילה, בשקט, מתחת לכרית.
אותו ה ו א ששמע הכול.
שיודע בדיוק מה אתה מרגיש.
הוא והאבנים הרטובות של הכותל, ששמרו על הדמעות שלך ולחשו לך:
'זה בסדר,הדמעות שלך איתנו, הן לא הולכות לשום מקום,עד שהיא תבוא...אתה תראה'.
פעם עוד שמעת אותם, את לחישת האבנים.
זה עשה לך טוב.
עכשיו נראה שגם קולם נדם.
ואתה?
לא נשאר לך הרבה להרגיש מלבד חוסר אונים. ובגידה.
בגידה?
ואז..אתה שוב מתבלבל.
איך אתה יכול לכעוס על הדבר שהכי קרוב לך בעולם?
שדכנית יכולה לפשל, חבר/ה, הם באמת אחלה ואתה בטוח שיש להם כוונות טובות אבל עם כל הכבוד, יש להם חיים.
אבל לא הוא..
"כי אין שכחה לפני כיסא כבודך"
ואתה כבר לא יודע מה לעשות.
ריבונו של עולם,תעשה משהו!
תגיד לו שזה לא פייר ושכמה אני עוד יכול לחכות?
כתבת שהיית בצבא ודווקא אחרי הצבא התחלת להתחזק.
בדרך כלל אנחנו יודעים שהדברים האלה עובדים הפוך...
ואתה בטח יושב עם עצמך ומשחזר את הרגעים האלה, את כל הניסיונות האלה שהיו לך שם.
כמה פעמים היית יכול ליפול בצבא?
והיצר הרע שלך, מעולם לא נראה טוב יותר, בטוח בעצמו,רהוט
עם חליפת שלושה חלקים ולוק של מיליון דולר:
'עזוב אותך בן אדם. אתה בטח עייף, תזרום קצת אחי, אף אחד לא ימות מזה'
"אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'"
ולא נפלת וגם אם כן...הנה, בסוף, כשהגיע השעה לאסוף את הכסף מהשולחן לא רק שהכיפה נשארה עליך
אלא שגם התחזקת, רצית להתקרב אליו.
ורק אתה יודע כמה חברים שלך,שאתה מכיר שכבר מזמן לא בעניין הזה, של קדושה ואלוקים, כמה מהם חובקים עכשיו איזה מישהי ונראים כל כך מרוצים מעצמם...
אז נראה לי שכדאי לנו להתרכז בשאלה שהכי בוערת לך עכשיו:
ל מ ה?
ועד מתי?
כי כמו שהבנתי הכוחות נפש שלך כבר מזמן סוגרים את הסקלה ולא מהצד הנכון.
עכשיו, כמה נקודות כדי לעשות קצת סדר:
1. אנחנו יודעים שיש ריבונו של עולם, יש תורה ויש השגחה פרטית:
'אין דבר נעלם ממך, ואין נסתר מנגד עיניך'
ו"אין אדם נוקף אצבעו למטה, אא"כ מכריזין עליו מלמעלה".
רק מה, זה הלב שלנו שלפעמים מתקשה קצת ולא מוכן לאכול הכול.

2. אנחנו גם יודעים עוד משהו:
"אתה חופש כל חדרי בטן ובוחן כליות ולב"-
שזה אומר שלהבדיל מאדם, כל אדם, גם הכי קרוב אליך שינענע לך בראש וייתן לך את התחושה שהוא באמת מבין אותך וכן...נכון,זה באמת כואב.
ה ו א, הקב"ה, לא רק שהוא מבין אותך,הוא פשוט כואב איתך. ביחד.
ממש כמו אמא שלוקחת את הבן הקטן שלה לזריקה אצל הרופא.
הדבר הכי יקר לה בעולם, התינוק שלה, בוכה מזה בוכה? צורח...!
והיא מסתכלת על הרופא וכל המהות שלה, מהות של אמא, זועקת פנימה:
'נו כבר חתיכת סדיסט! תפסיק כבר!!! אתה לא רואה שכל כך כואב לו?'
אבל דווקא בגלל שהיא כל כך אוהבת אותו, דווקא בגלל זה היא משאירה אותו שם.
הרופא?
גם לו בוודאי כואב. אף אחד לא אוהב לראות מראה כזה, ילד קטן שבוכה,בכל זאת, לא נעים.
אבל יש הבדל בין הכאב של הרופא לכאב של האמא.
הרופא מבין את הילד.
לאמא פשוט כואב!
וככה אני רוצה שקודם כל תראה את זה.
הקב"ה אמר לנו: "פיתחו לי פתחו של מחט ואפתח לכם פתחו של אולם"
בואו,תראו לי שאתם רוצים, שאתה באמת רוצה להתקרב אליי.
ונראה לי שזה שהיית בצבא, ואתה בן 26 ועדיין מנסה כל כך לשמור על עצמך.
לא מתפתה לבזבז את כל העוצמה הזו של האהבה על במבה וביסלי אלא מחפש מישהי שבאמת תוכל להשלים אותך, אתה בעצם מראה לו שאת הפתחו של מחט שלך כבר עשית.
רשמת שלמדת מקצועות קודש,עוד קדושה:
"אדם מקדש עצמו מעט - מקדשים אותו הרבה* מלמטה - מקדשים אותו מלמעלה"
אתה מבין אח שלי?
דווקא בגלל שעלית דרגה, נהיית מישהו אחר, דווקא בגלל זה עשית להם שם בשמיים קצת כאב ראש:
מצד אחד, יש כאן בחור יקר שצריך להתחתן מזמן כבר, אחרי הכול הוא בן 26.
אבל מצד שני, אנחנו כבר לא יכולים להציע לו כל אחת.
לא כל אחת מתאימה לו.
צריך מישהי ממש אבל ממש מיוחדת...
היית בוודאי במסעדות בחיים שלך, לא יודע מה איתך, אבל שאני מזמין משהו ותוך דקה מקבל את זה,זה נראה לי קצת רע כי זה אומר שאולי זה טעים ואולי זה באמת עוד אלף ואחד דברים אבל כנראה שטרי זה לא...
במסעדות היותר טובות, אתה יודע שאתה הולך להמתין קצת.
'אני מצטערת' היא אומרת לך, המלצרית: 'אנחנו פשוט מכינים את זה עכשיו'
סבבה, אתה חושב לעצמך, נחכה...(כמובן הכול בטעם הטוב, זה לא שהשף יוצא עכשיו לתפוס את התרנגולת)
וזה בדיוק ההבדל!
כשאתה מחכה לתשובה מבן אדם והיא מתמהמת, בדרך כלל זה בגלל שהוא פשוט שכח/לא שם לב/בשביתה היום.
ה ו א הריבונו של עולם לא שוכח ואין לו שביתה וקבלת קהל , הוא רואה יודע ומרגיש הכול:
'וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון'.
אשתך אי"ה כבר שם,מחכה לך, מה ששלך שלך!
בינתיים הקב"ה רוצה איתך, אם אתה מסכים כמובן, עוד קצת שעות איכות.
ביחד.
כי ככה אנחנו, לא רעים אתה יודע, אבל יש לנו נטייה כזו,שהכול כל כך טוב לנו,אז אנחנו שוכחים מידי פעם שמישהו שמאוד אוהב אותנו רוצה קצת אם אפשר לדבר איתנו...
זה גם הסיבה שלמצרים יש את הנילוס ואנחנו צריכים כל הזמן מחדש לבקש על גשמים.
יכול להיות שעדיין כל התמונות האלה,של כל אותם אנשים שהכרת ובחרו ללכת לכיוון אחר, קל ומפתה יותר,מרצדות וקופצות לך לראש.
'לצאת עם מישהי בשקל תשעים'- אולי הם נראים לך מאושרים, אבל שתדע שיש הבדל בין הנאה לאושר.
אז יש לו מישהי והכול טופי, טוב לו,כיף לו, אבל איך כל זה קשור לקדושה ולמה שאתה אי"ה רוצה לקבל?
כמה מקום כבר נשאר לקב"ה עם הוא לא משאיר לו מקום אלא מחבק את החברה שלו ועושה את זה לא בצורה הראוייה?
ולבחינה המעשית:
קודם כל תתחיל להעריך את עצמך ולדעת שאתה שייך לחומר הטוב ביותר, וכדאי לך גם ללמוד מה שהגמרא בפסחים קי"ג כותבת:
" שלושה הקב''ה מתפאר בהם בכל יום, ואחד מהם רווק הדר בכרך ואינו חוטא".
לגבי עצם העניין:
הלבוש שלך והכיפה שלך היא לא מאה אחוז, אלא מאה ועשר אחוז וכל התפיסה שלך נובעת מזה שאתה מנסה להיכנס לראש של החברה ולחשוב איך שאתה נראה בעיני החברה.
אז למרות שאנחנו ממש לא צריכים להיות מנותקים מהחברה, במקרה הזה נראה לי שקצת הגזמת.
יש היום ברוך ה' מאגר כל כך גדול של בנות באמת איכותיות שבדיוק נכנסות לנישה שלך.
שגם הן לא בדיוק שייכות לחברה הדתית-לאומית באופן הקלאסי ומצד שני הן גם לא בדיוק חרדיות שגרתיות.
יש כאלה והרבה.
אל תתפשר אל איכות כי אנחנו מדברים על השקעה ארוכה לעשרות שנים אי"ה ועוד לא הכרתי אחד, כמו שהראש ישיבה נוהג לומר, שהלך עם הקב"ה והפסיד.
תתקשר לשדכניות, תיכנס לפורומים השונים,תראה ותספר לחברים שלך שאתה רוצה שיכירו לך בנות שגם רוצות מישהו שיוכלו להקים איתו בית של קדושה (וזה ההבדל! שלחברים שלנו אנחנו כן צריכים להזכיר לפעמים, להבדיל מלקב"ה).

ואשתך?
היא אי"ה תרצה את הבחור שלה:
דתי לאומי, בן 26, שאחרי 3 שנים בצבא התחיל להתחזק ווללמוד ספרי קודש.עם כיפה שחורה (ואני מקווה שאתה יודע שלמרות שהכיפה חשובה כי היא מייצגת לאיפה אתה שייך,עדיין מה שחשוב זה מה שיש מתחת לכיפה).
ביישן, שרוצה להתקרב לקב"ה ולבנות בית יהודי אמיתי:
אממ...נראה לך שתוכל להתאים לאחת כזו?

שנשמע בשורות טובות בקרוב

אם בא לך לשאול או להתייעץ, מתי שאתה רוצה:
אבינועם
avinoam811@gmail.com

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות