גאווה או מיצוי עצמי?

בס"ד

שלום לך,

ההתלבטות שאתה מתאר היא מצויה אצל אנשים כשרוניים שרוצים לעשות את הטוב בעיני ה´. אתה כותב שמצד אחד חשוב לך להשתמש בכשרון שה´ נתן לך לדברים חיוביים, ומצד שני אתה רוצה להיות צנוע, ושלא להגיע לגאווה או לעורר קנאה. אם בשני צדי ההתלבטות שלך מצויים ערכים חיוביים כאלה, זה כבר אומר שאתה במצב טוב...

ולעצם העניין, למעשה אין סתירה בין הדברים. ענווה אין פירושה שהאדם יתכחש לכוחות שה´ נתן לו או שלא ישתמש בהם. הענווה האמיתית היא לדעת שכל הכוחות שלי הם מאת ה´, ולכן כשאני פועל ועושה - ה´ הוא זה שפועל בתוכי. לכן הענווה אינה מקטינה ומצמצמת את האדם אלא להיפך: היא מראה לו שהוא חלק מדבר גדול לאין שיעור מאישיותו הפרטית. הגאוה היא רק כשהאדם מייחס את כשרונותיו לעצמו, באופן שמנתק אותו מה´.

אני מצרף קישור לתשובה מורחבת יותר בעניין הזה:
https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=836

להגיע להכרה מלאה שכל הכוחות שלי הם מאת ה´, אינו דבר פשוט וזהו תהליך שהאדם צריך לעבור. אבל אם אתה מבין את הרעיון אפילו באופן התחלתי, הדבר יכול לעזור לך להתגבר על הגאוה מתוך הבנה שהיא איננה אמיתית. לכן אין אתה צריך להימנע מלהשתמש בקולך הנאה למטרות טובות, ועליך רק להזכיר לעצמך שזו מתנת ה´. יש לזכור שהמדרגה לעשות דברים רק לשם שמים ולא לשם הנאה עצמית כלל היא מדרגתם של אנשים גדולים, ולכן ראוי לשאוף אליה ולהתקדם לקראתה אך לא לחוש אשמה אם עדיין אינך נמצא בה.

כל זה בקשר לתחושה בינך לבין עצמך. בעניין תגובת הסביבה והחברים, נראה לי שאתה לא צריך לחשוש שיקנאו בך או יחשבו שאתה מתגאה אם אין זה נכון. אם יש מי שמקנא או בעל עין לא טובה, זוהי בעייתו שלו ולא שלך. האדם לעולם אינו יכול לצאת ידי חובת כולם, הלא גם אם תימנע מלהיות חזן וכו´, תמיד יימצא מי שיטען שאתה "מסתגר" או "לא מוכן לתרום"...

אמנם, מצד שני יש צורך ברגישות מסויימת, שהרי נאמר "והייתם נקיים מה´ ומישראל". לכן עליך לשים לב שלא להבליט בצורה מוגזמת את הכשרון שלך, שלא "לתפוס את הבמה" לאחרים שאולי גם הם היו רוצים לעמוד במקומך, וכדומה. אני חושב שאם תנהג ברגישות ובצניעות לא אמורות להתעורר בעיות.

אני מקוה שעזרתי קצת. אשמח לעמוד איתך בקשר נוסף.

בהצלחה,

יוסף
yosefr@shoresh.org.il