ברכת שהכל, אל תשמח בנפול אויבך

שלום!

1. אם נשים לב, נגלה שלא רק בברכת שהכל יש מעבר מפתיחה כלפי הקב"ה בגוף שני כנוכח לסיום כלפיו בגוף שלישי כנסתר. ישנם הסברים שונים לסגנון הברכה הזה שתיקנו חז"ל, ואביא כאן אחד מהם:
הרשב"א מסביר שישנם שני יסודות אמוניים 'שעליהם נבנה הכל':
האחד הוא שהקב"ה מתגלה במציאות שבעולם הזה, שניתן לפנות אליו ולהכיר אותו דרך הבריאה ודרך התורה, ושהוא משפיע לנו את הטוב (ואת המזון). והשני הוא שהקב"ה הוא עליון על כל מה שניתן להשיג, אי אפשר לתפוס אותו בשכלנו ובהכרתנו, וכל מה שנחשוב או נאמר עליו יצמצם את מהותו האמיתית שאינה ניתנת להשגה.
לכן, מסביר הרשב"א, תיקנו חז"ל את הברכה כך שהיא תביע את שני הפנים הללו של יחס הקב"ה לעולם ואלינו. מצד אחר הברכה פותחת בלשון נוכח, בפנייה ישירה אל הקב"ה לשם הודיה על מה שנתן לנו והכרת הטוב, ומצד שני היא מסיימת בלשון נסתר כדי להביע את העובדה שלא ניתן באמת לפנות אל הקב"ה כמו שאנו פונים אל בני אדם, ותמיד יהיה חלק שנסתר מאיתנו ולא ניתן להשיגו.

2. בשמחה על נפילת הרע או האויב צריך להבחין בין השמחה על כך שהטוב ניצח והעולם כעת מתוקן יותר, לבין שמחה לאידו של האויב, על נפילתו. זאת משום שבסופו של דבר המטרה איננה נפילת האויב אלא תיקון העולם והפיכתו של האויב לאוהב.
על כן ניתן לשמוח, ואף ראוי לעשות כן, על כך שהטוב תופס מקום רחב יותר במציאות, אך נראה שהשמחה על כשלון האויב לכשעצמו היא איננה המעלה הגבוהה.

כל טוב
יאיר

המשיב אינו רב