בריכה מעורבת - נשבר לי!

שלום יקרה.
צודקת. לגמרי איתך.
אם יש משהו שיכול להיות לא פשוט עד מתסכל עם החום הנוראי שהשתלט עלינו זה לשמור על הצניעות.
בעצם יש משהו שיותר לא פשוט:
כשזה בא במבצע של 1 1 עם להיות שונה מהסביבה של - משפחה וחברות.
להרגיש הפרייארית היחידה, דוסית חננה, ובשביל מה?
בשביל חבורת דפוקים שלא יודעים לשלוט ביצרים שלהם?
סליחה, שיעבדו על עצמם, ולמה שאנחנו נסבול?!?

ביקשת הקלה, כן, הבנתי משהו פיציק כזה, לא מי יודע מה בשמיים.
לא רוצה לבאס אבל לא יכולה,
גדול עליי הקטע של לשכתב ת´הלכה, ככה שלפחות בזמן הקרוב זה לא משהו שבלו"ז שלי.
הי. רגע דרלינג לפני שתגידי לעצמך ´מה קורה אחות שלו, כאילו יש בעיה בהבנת הנקרא?! מה לא שמה לב שאמרתי שנמאס לי שתמיד אומרים אסור, אסור ואסור?!´
מה היית אומרת אם אני יספר לך על אבא של זלדה,
בעקרון בחור טוב, אבל מה? לא מרשה לבת שלו ליסוע לטיול טרמפים לצפון.
והיא בוכה ולא מבינה: ´יאוווו אבא, למה אתה כזה פרמיטיבי? כל ההורים מרשים... כאילו מה בגלל שיש אנשים שרוטים בשכל אני צריכה לסבול? ומה הקטע ש´ך למנוע ממני משהו שיעשה לי כל כך טוב בנפש?!?´
אבל אבאל´ה יודע מה טוב לבת שלו, גם אם ממרומי גיל ה-16 הבוגר שלה נראה לה עכשיו שאם יש משהו שהוא עוול אז זה-זה.
אני חושבת שצריך, ואפילו כדאי יותר מצריך, לרומם את ההסתכלות על כל העניין הזה ככה שתהיה קצת מעבר למשקפי ה´אסור´.
כי כשצובעים הכל בשחור, עוטפים יפה יפה באסור, אז באמת נמאס,
ואין גם שום סיבה בעולם שלא תרגישי פרייארית.
אבל אם מבינים או לפחות משתדלים להבין את היופי שבצניעות,
וכמה הקב"ה – אבא שלנו, דואג לנו בתור בנות שלו, בנות מלך, שלא מתחשק לו שיתייחסו אלינו כמו...
לא נעים להגיד, אבל כן, איזה עגבניה בשוק,
תסכימי שההסתכלות על הצניעות מתחילה להיות קצת אחרת, קצת הרבה אחרת.
הרב בר שאול בספר מערכי לב הוא זה שמדמה את גדרי הצניעות לכתר אצל מלך.
כמו שמלך לא רואה בכתר שלו אקססוריז מעיק אלא הוא מבין שזה חלק מהלוק המלכותי,
ככה אנחנו צריכות להתייחס לשלושת רבעי/עד הברך/וואטאבר,
לבוש מלכות לא פחות ולא יותר!
לא יודעת אם שמת לב, אבל אנחנו לא מדברות כאן על צניעות בגלל הבנים שיש להם בעיה עם ההורמונים,
ושה´ יעזור להם, נתפלל עליהם גם, אלא צניעות בגלל עצמנו!
את, אני, ההיא, וגם ההיא, שומרות על הגוף שלנו, על הכבוד שלנו,
שיסתכלו עלינו בתור משהו שהוא מעבר לגוף שלנו!
להתייחס לבנים ולהפיל את כל הקושי שלנו על הבעיות שלהם זאת פשוט בריחה.
כמו שאני רואה את זה זה לא האישו כאן, העניין הוא קצת מעבר, בעצם הרבה מעבר.
אם המנכ"ל של הבורסה היה מתקשר אלייך ומתייעץ אם לפתוח דוכן בשוק הכרמל, מה היית אומרת לו, אה?
אני מתארת לעצמי שזה היה משהו שנשמע כמו: ´לא כדאי ותראה אני חושבת שעזריאלי דווקא יותר הולך´...
אין מה לעשות אלה דה ריל לייף - מה שיקר לא זורקים סתם ככה ברחוב כמו כלום.
אפרופו טוב לנפש, תשאלי את עצמך אם עושה לך טוב לדעת שיסתכלו עלייך בתור הגוף שלך ולא בתור את.
שלא מכבדים את מי שאת באמת, את האישיות, האופי, הבפנוכו שלך.
לא יודעת, אבל לי רק המחשבה על זה גורמת לחולשה כללית וסחרחורת.

שלא תביני לא נכון, אני כותבת לך את הדברים לא ממרומי האולימפוס של אחת,
שלהיות צנועה ממזמן בכיס הקטן של החצאית ג´ינס הארוכה שלה,
אלא מהמקום שמבין עד כמה לא פשוט/מחרפן/מעיק שזה יכול להיות, אבל מתמודד.
ורק כדי להמחיש: קיבלתי את השאלה שלך ומייד אחר כך הלכתי עם אחותי להליכה,
את רואה את כל האלה עם הגופיות והמכנסיים הקצרים,
תשקר לך מי שתגיד שלא יצאו לה העיניים, כשהיא עם 3/4 וחצאית...
להגיד לך שעכשיו תהיי מבסוטה אש כל פעם שתלכי עם שלושת רבעי ועד הברך? או לים נפרד?
לא יודעת.
אבל כשמבינים מה הפאנץ´ ליין של מה שעושים ולמה עושים את מה שעושים אז קל יותר להתמודד.
´לפום צערא אגרא´. בתרגום סימולטני הכוונה היא לפי הצער - השכר.
נראה שחז"ל ידעו מה הם אומרים.
כי לעבוד את הקב"ה זה לא רק במה שנוח לנו כי אז זה כבר לעבוד את עצמנו.

כל הטוב שיש
רינת
rintz3@gmail.com