שאלה
זהו, אני כבר התעייפתי.. אין לי כוח לעבודת ה'.
זה מדכא כבר, אני צריך לחשוב על שכר ועונש
ובסופו של דבר, כל המרה שחורה נובעת מהמערכת הזו של שכר ועונש, נמאס לי לשמוע כבר כמה אני אקבל שכר או עונש על כל פעולה קטנה שאעשה פה בעולם הזה.. עולם השקר.
איך בדיוק הוא משקר? למען ה'.. הבורא שם אותי פה, ולכתחילה לא הייתי אמור אפילו ליהנות מכל הטוב שיש לגן עדן להציע, בגלל הניסיון.
נמצא שכל העולם הארור הזה מתקיים רק בגלל הניסיון שהיה לאדם הראשון, ואז הוא גורש, פן יאכל מעץ החיים ויחיה לעד בגן עדן.
עד כמה שאני יודע, וזה לא הרבה, אני רואה אנשים אחרים שלא יודעים כלום, אלא רק מה שהם קוראים ממדרשים, או מחז"ל וכו'..
נוח לו לאדם שלא יחיה.. ממש ככה, צריך להתמודד ביום יום, ומי שחלש לא שורד,
ריבונו של עולם הציב אותי בעולם הזה לעמוד בנסיונות? לקבל יסורים?
שבסופו של דבר אני אלך או למקום רע או למקום יותר טוב?
למען האמת? לא בא לי.. אני מעדיף להתבטל מהמציאות ולא לישא בתוצאות של גיהנום, זאת רחמנות? חח.. הם קוראים לזה "כביסה"
שמכבסים את העוונות של האדם.. זה בולשיט אחד גדול, זה עונשים ויסורים נטו.. ואין שום פוצי מוצי, או "אל תדאג זה הכל בשביל שתהיה זך ונקי"
התורה, היא פשוט דינים, אני קורא בתורה, ומנסה להבין איך ה' פועל, דין או חסד?
מסתבר שהתורה היא פשוט דין אחד גדול.. אני פשוט לא מאמין שאני מוציא את כל הדברים האלה החוצה, מה לעשות, אני חייב לספר למישהו אם לא זה ישגע אותי..
והסיבה שהכל אצלי חייב להיות שחור, זה כי אני לא רואה שהבורא ברא צבעים אחרים..
שמעת פעם על כף הקלע? עולם התוהו? ה' ירחם לא?
איך הוא ירחם אבל אם הוא ברא אותם והם משמשים אותו במערכת של שכר ועונש..
אני כבר לא יכול לשמוע כלום, אני ממש נמאס לי.. אני עושה מפחד ולא מאהבה..
אני לא יודע אם יש מה לאהוב,
ואני ממש מרגיש שעל כל מילה ומילה שאני מוציא פה, אני עלול לחוות דברים לא נעימים..
בשביל מה בנאדם מתאמץ להתפלל לרפואתו או לרפואת אחרים ויש לו עוונות?
התפילה שלו בכלל לא עולה למעלה..
טוב בקיצור..
להתראות תודה
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
מה עושה אדם בשעה שהוא מתעייף ?
אפשרות אחת היא באמת לנוח. אפשרות זו פותרת את הבעיה של העייפות עכשיו, אולם אינה פותרת דבר לעתיד, שכן בשעה שישוב למקום הקודם שלו יתעייף שוב.
אפשרות שניה, הנכונה יותר, היא לבחון את שורש העייפות, ולחפש מעיין מחודש אשר לא רק שאינו מעייף אלא מעצים ומעורר.
מעיין זה מחייב השתחררות מתחושת השכר והעונש. אמנם, הם ברקע, וטוב שיש רשת ביטחון המחייבת התייחסות אליהם, אולם לא הם הבסיס לעבודת ד'.
ההנחות מחייבות שינוי.
כלל לא ברור כיצד הנחת כי לא היינו אמורים ליהנות ממה שגן העדן מציע, בעוד שכתוב בו "מכל עץ הגן אכול תאכל". התורה כולה, אפילו לאחר החטא, מדברת בשבח ההנאה והעושר, היופי והעולם, ואין בה דבר המעיד על תפיסת עולם כפי שכתבת. התורה מזהירה במקביל שלא ליפול בסכנות הגדולות שהעולם הזה מזמן, אולם היא לא אוסרת את החוויה העמוקה של החיים.
על כן, אין זה נכון לומר כי ריבונו של עולם הציב אותנו בעולם לסבול ייסורים. הניסיון הוא אחד מחלקי החיים, ואנו נתבעים לעמוד בו, אולם הוא לא הממד היחיד שישנו בחיים.
איני יודע מה קורה בעולם הבא. מדברים שאנו יודעים אנו יודעים שיש בו ממד של עונש, ויש בו ממד של "כביסה", ובסופו של דבר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. על כן, נכון לומר שיש דין בתורה, אך לא נכון לומר שכל התורה כולה היא דין אחד גדול. יש בה הרבה חסד והרבה קירבה, והרבה התרוממות רוח, וכך יש לראות אותה בעומקה.
כעצמך כתבת את הבעיה: אתה רואה את השחור בלבד. השחור קיים, והוא חלק מהמציאות, אולם מדובר בקשת רחבה של צבעים, וטוב אולי שתיפתח לקשת האין סופית, ולא רק לממד של שכר ועונש הקיים בתורה. קשת צבעונית זו היא הבסיס היותר עמוק של חיי האמונה, וטוב להכיר אותו ולחיות לאורו.
כל טוב