עומדת להנשא, וחבר שלי לא מעונין לשמור טהרת המשפחה

שלומות ואור, ושיהיה במזל טוב!
אשרייך שאת יודעת לעמוד על העקרונות שלך, בלי להתפשר. התכונה הזו חשובה מאוד בחיים, והיא גם מלמדת על היציבות המוסרית החזקה שיש לך. בנושא הזה הדבר נכון שבעתיים, כיון שהוא עמוד התווך שמעמיד את עם ישראל לדורותיו. במשך אלפי שנים התמודדו נשים עם קשיים בשמירה על טהרת המשפחה, והיו מוכנות להקרבה, למסירות ולמאמץ עילאי. הן ידעו, שבכוחות הנפש שלהן הן בונות את כל הדורות הבאים, ובשביל זה הכל כדאי.

ראשית, עלייך לברר עם החבר [מדוע] הוא מתנגד. האם יש לו סלידה מכל מה שמריח ´דתי´, ואז צריך לברר אם יש עוד תחומים שאתם לא תמימי דעים לגביהם, כבר עכשיו, או שהם יתגלו בהמשך; או שמפריע לו העניין הזה ביחוד. צריך לבדוק האם מה שמטריד אותו הוא בפן השכלי, המוסרי: כלומר, מה פתאום אלוקים מתערב בדברים כאלה, מה אכפת לו, וזה בכלל לא ענינו, וגם זה לא צנוע. אולי ההתעסקות של ההלכה והרבנים עם הנושא הנשי, האינטימי, הזוגי, דוחה אותו, "מה הם נכנסים לי לחיים? הם יגידו לי איך לנהל את הקשר עם אשתי?!". או שיש כאן רתיעה טבעית, הוא פשוט לא רוצה הגבלות. "זאת אשתי, ואין שום סיבה שיהיו שתי מיטות בחדר השינה". "מה פתאום שחצי מהחיים שלנו ננהל בנפרד, אנחנו נשואים לא?". אפשר לחדד זאת גם מכיוון שונה: האם זה מפריע לו מצידך, "אני לא מוכן שאשתי תיטול חלק במעשים הפרימיטיביים האלה". או מצידו, שהוא לא מעוניין למחוק חצי מהזוגיות שלו בשביל משהו שהוא לא מאמין בו, שהוא ברח ממנו.

חשוב לברר זאת היטב, כי ייתכן שהוא מעלה טענות שונות שהן רק כיסוי לבעיה האמיתית שמטרידה אותו. למשל, חוסר ההיגיינה במקוה, דבר שכבר הופרך לחלוטין על ידי המחקרים הרפואיים השונים. לכן גם לא כדאי להתעמת ישירות עם הטענה, אלא לנסות לקלף ולחשוף את שורש העניין. גם באופן כללי, עדיף לא לבטל את דבריו, אלא להזדהות איתם ולהסביר בנעימות מדוע זה לא סותר וכדומה.

שנית, לדעתי לא כדאי לבוא בגישה של ´לשכנע´. אל תהיי בעמדה של ´מבקשת טובה´, שהוא יתפשר ויבוא לקראתך, שיהיה מוכן לוותר למענך. וזאת מכמה סיבות:

[א. טקטית:] מסתבר שזה לא יהיה קל, היות והנושא הזה טעון ורגיש. מה עוד, שהוא עזב את עולם התורה, וכנראה הוא נחרץ ותקיף בדעתו. יתירה מזו, גם אם תצליחי ´לשכנע´ אותו, כלומר לכופף אותו, הוא יזכור לך את זה תמיד. בסתר ליבו הוא תמיד ירגיש שאת חייבת לו, כי הוא סובל בשבילך כל כך הרבה, במשך כל החיים. ואז, כשצצים חילוקי דעות במשך השנים, תמיד את תהיי זאת שצריכה לוותר ולבטל את דעתך בשבילו, ואת עלולה להיכנס למשבצת נחיתות. ברור, שאוירה כזו מעכירה לחלוטין את חיי הנישואין.

[ב. מהותית:] אתם הולכים לבנות את החיים המשותפים שלכם, ואת זה עושים [ביחד]. אתם הולכים להתחתן, להתאחד, להתמזג אחד עם השני. בתנאים שכאלה, אין מקום ל´הורדת ידיים´, אלא להקשבה (של שני הצדדים) ולפתיחות הדדית. אם בחרת בו כבן זוגך לחיים, אם את רוצה אותו כאבא לילדייך, זה אומר שאת מעריכה אותו מאוד. לכן, היחס צריך להיות בשווה, בגובה העיניים. אולי תתפלאי לשמוע, אבל אני בטוח שיש לך מה לשמוע ממנו גם בנושא הזה. אין לי ספק, שהוא מעורר לך נקודות למחשבה, ומכריח אותך להעמיק ולהבין את הרעיון האדיר שטמון בעניין שהולך להיות אחד המרכזיים בחייך. כך גם את תזכי להגיע להזדהות שלימה יותר, ולתשוקה חזקה עוד יותר לקיום ההלכות.

[ג. זוגית:] אם לא תתיחסי לעניין הזה כ´בעיה´ שצריך לפתור, אלא כבירור משותף של אופי הזוגיות העתידית, תחסכי את חוסר הנעימות והמתח שעלולים ללוות את הדיבור על הנושא. בנוסף, [הקשר שלכם יזכה לשדרוג רציני] עם השיחות הללו.

שלישית, כדי להצליח לקרב את דעתו לשלך, עלייך להיות משוכנעת לחלוטין בעמדתך. אם לך יהיו פקפוקים וספיקות, בודאי שלא יעלה בידיך ´לשכנע´ מישהו אחר. ולכן, מוטלת עלייך משימה ללמוד את הנושא לעומק, וכך תרויחי גם את.

חשוב לומר, שרק את תחליטי כיצד ´לשכנע´ את החבר. את מכירה אותו היטב, ואת מודעת לאופי הקשר שלכם, כך שרק את תדעי לבחור את הדרך הטובה והנכונה ביותר, שתוכל למצוא מסילות ללבבו. אני כותב כמה נקודות למחשבה, שתוכלי לקחת מתוכם רעיונות שיכולים להתאים.

1) הלכות טהרת המשפחה, מלמדות אותנו מהי זוגיות. הנישואין אינם נבנים על בסיס הקשר הגופני. הגוף הוא קצה הקרחון, הוא החלק הגלוי של דבר עמוק בהרבה. הקשר בין איש לאשתו הוא קודם כל נפשי, רוחני. הוא נשען על עתיד משותף, על זהות של שאיפות, השקפות, רצונות, מהחלקים הכמוסים ביותר שבאישיות. האחדות ביניהם היא פנימית, זהו רגש נסתר שרק שניהם חשים בו, ולא שום אדם אחר בעולם. זה הסוד שלהם. כשחיי הנישואין תקינים, ובני הזוג יודעים להתנהל ביחד, לגשר על פערים, לדלג על קשיים, לבנות ולהיבנות, אז הקשר הגופני משלים את התמונה. בכוחו לבטא את גודל רחשי הלב שהם משתוקקים להביע זה לזה, והוא גם מגדיל ומרחיב אותם.

אבל כשהקשר הגופני הוא חזות הכל, סופו להגיע לבליה. כל הנאה חומרית שבעולם היא זמנית, ואחרי שאוכלים הרבה שוקולד זה כבר נמאס. אם הנישואין מושתתים על זה, אין סכנה גדולה יותר לקיומם. הערובה להצלחה ושגשוג של הזוגיות, היא להגדיר את הקשר הגופני במקומו הראוי והטוב, בלי להיסחף.
על זה אמרה הגמרא: "מפני מה אמרה תורה נידה לשבעה? מפני שרגיל בה וקץ בה. אמרה תורה, תהא טמאה שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה" (מסכת נידה לא,ב).

2) בנוסף, אנחנו למדים שחיי הנישואין כולם נעים במחזור. כשהקשר בריא הוא דינמי, יש עליות וירידות, אי אפשר להיות כל הזמן על הגובה. וזו ברכה גדולה, כי זה מה שמחייב אותנו להשקיע בקשר. לא מספיק לומר ´אני אוהב אותך´ מתחת לחופה, או לקנות מתנות יפות לפני החתונה. צריך כל הזמן להתחדש, ליזום, לעבוד. לא להיבהל כשיש תקופות מעט של ריחוק, כי זהו טבע העולם, אלא להכיר בכך שבכוחנו להתרומם עוד יותר גבוה כשהן יעברו. והכל בידינו. אנחנו נקבע אם הגלים יהיו גבוהים או קטנים, אם המים יהיו מלוחים או מתוקים. העיקר לא לחיות בשאננות, ש"הנה אנחנו נשואים, והכל בסדר". החתונה היא נקודת ההתחלה, לא נקודת השיא. האיום הגדול ביותר על חיי הנישואין הוא השחיקה. ההלכות הללו מבטיחות חידוש ורעננות תמידיים, פשוט להתחתן כל חודש מחדש.

3) עוד נקודה חשובה שמתבררת בהלכות הללו, הוא המרחב האישי שאנו זקוקים לו גם בתוך חיי הנישואין. יש להיזהר לא להיות ´דביקים´ מדי, שלא תיוצר תחושת מחנק. לפעמים כל אחד זקוק לשקט שלו, לעיסוקים שלו, למיצוי הכישורים האישיים. זה לא מחליש את הזוגיות, אלא מחזק אותה, כי כשכל אחד מבני הזוג בוגר ומאושר יותר, אז הזוגיות פורחת עוד יותר.

דוקא בזה נמדדת גדלותה של התורה, שיודעת להדריך אותנו לפרטי פרטים, ולהתוות לנו את הכיוון המדויק, לאושר ולשלימות.

אלו הן נקודות ראשונות למחשבה, אך יש עוד להרחיב רבות בנושא. אם תרצי, תוכלי לשאול שוב בצורה ממוקדת יותר, לאחר הבירור שלכם. אם את רואה שזה לא הולך, והחבר שלך איתן בדעתו, אפשר לחשוב על רב או רבנית מתאימים שתוכלו ללכת אליהם יחד, והם יוכלו לסייע לכם. כמובן, שגם בעניין הזה נשמח לכוון אותך לאנשים הנכונים.

אני מצרף לך כמה קישורים שיכולים לעזור (תוכלי לחפש בעצמך, יש המון חומר).
http://taharat.com
http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=8901
תוכלי למצוא כאן גם על התועלת הרפואית והבריאותית שצומחת מהשמירה על ההלכות הללו. אך לדעתי, זה לא הכיוון במקרה שלך, כי נראה שההתנגדות שלו מגיעה ממקום עמוק ועקרוני.

בהצלחה רבה, וה´ יהיה בעזרכם.
אני כאן לכל שאלה.
אבישי.
batelam@gmail.com