שאלה
שלום וברכה!
יש לי הרבה שאלות באמונה, וקשה לתפוס את כולן באחת, אז אני מנסה כל פעם להקיף עוד קצת.
תדברים על ארץ ישראל הקדושה, היפה, המיוחדת מכל הארצות, ארץ שנחלי מים זורמים בה, ארץ חלב ודבש... ולי קשה עם זה- כי נכון- לא"י יש יופי פנימי אך כידוע ליופי פנימי מצטרף יופי חיצוני, למה ה' לא נותן לנו ארץ יפהפיה עם אגמים ויערות ירוקים?
למה הצחיחות הזו ופיסת האדמה הקטנטנה?
קרובים שלי טטילו בקרואטיה והביאו תמונות, ואני חושבת, על מה אנחנו מקשקשים בשכל? קרבת אלוקים? תעמוד שם על הצוק האדיר מכוסה העצים ורק תביט אל האופק העוצר נשימה, רק תשב בשפת האגם התכול והשקוף... וכל כך הרבה מקום להתבודד, כ"כ הרבה יופי שמוצאים אותו בקטנה בקטנה בארץ שלנו.
הרבה מדברים על א"י וקדושתה ואני אף פעם לא מזדהה עם זה, לפחות לא במישור הדתי ( כן במישור שזה המפלט מהשואה ווהגאווה בצה"ל).
מקווה שהסברתי את עצמי. תודה על הכל!!
תשובה
שלום
אני סבור שהביצה והתרנגולת נולדו יחד, היינו מעצם זה שאין לך תחושת קשר לארץ ישראל, היא גם לא כל כך יפה בעינייך, וכיוון שהיא אינה יפה את לא קשורה אליה וחוזר חלילה, אני לעומתך סבור שאמנם ארצינו ירקרוקת (כמו אסתר ) אך חוט של חסד משוך על פניה, נכון אין בה אגמים ונופים שוייצריים, אך יש ביופי שלה עוצמה,בשורה, השראה, חזון, מספיק להביט בצוק אחד פיראי של ארץ ישראל ולחוש בדמעות נוצצות בעיניים, באיזה פירכוס בלב...אוי א-ר-ץ י-ש-ר-א-ל!
צריך לחוש קשר למשהו כדי לאהוב אותו ולהחשיבו נאה (ראי אמנות עם ילדיהן).
ברכה והצלחה