שאלה
כותרת: חווית ומטרת הלימוד
שאלה: לרב שלום! שמי הוא ...ואני תלמיד שיעור ב' בישיבת הסדר.
ברצוני לשאול שאלה שהחלה להתגבש אצלי כבר מתחילת לימודי בישיבה, אשר הטרידה ומטרידה אותי לא מעט ואשמח מאד לשמוע את דעתך והשקפתך בנושא. לאורך השנים כנער שגדל במערכת החינוך הדתית וכן בשנה האחרונה בה חסיתי בצילה של ישיבת הסדר, שמעתי ועודני שומע קול חזק וברור הקורא להציב את הגמרא במרכז הלימוד והעיון התורני של האדם. רבים וחכמים טוענים שלימוד הגמרא, הלימוד העיוני, הוא דרך מרכזית בעולם עבודת ה'. שהלימוד מקרב את האדם לקב"ה ולרצונו. שהלימוד מחיה את האדם ונוגע בנפשו. שהלימוד גורם לאדם תחושה של "שוותי בבית ה".
אתיימר לומר שמרגע כניסתי לשערי בית המדרש השתדלתי להשקיע את עצמי כמיטב יכולתי בעולמה של תורה מתוך רצון ושאיפה ללימוד שיוביל לחיבור לקב"ה ולקירוב אליו, אך לצערי הרב אני חושב שאני עדיין רחוק מלימוד שכזה מרחק רב. אני מרגיש פער גדול בין חווית הלימוד היומיומית האישית שלי לבין הדברים הנשמעים על לימוד הגמרא, מטרותיו וחווייתו. הלימוד היומיומי שלי מאופיין לרוב לצערי בכבדות מה, אעז ואומר אולי אף באפרוריות וקרירות מסוימת לעיתים (אחטא לאמת אם אומר שאין מידי פעם סדרים שמלווים בתחושה טובה ואולי אף חיבור אך הם בהחלט מעטים). קשה לי לחפוף את חווית הלימוד שלי לרעיון הגדול אודות לימוד התורה (והגמרא בפרט) אותו מציגים מורי ורבותי. מודל של חיבור וקרבת אלוקים.
חשוב לי להדגיש ולומר שאני רואה חשיבות עצומה בלימוד תורה ואין מטרת דברי חלילה להמעיט בערכו. אלא שאני מחפש לגשר על הפער הקיים אצלי בין הרעיון לבין החיים, בין התפיסה אודותיה אני שומע, למעשה וללימוד שלי בפועל. איני רוצה לגשר על פער זה ע"י הפניית המניע ללימוד התורה שלי לכיוון של הנאה אינטלקטואלית גרידא או כל גורם חיצוני באשר הוא. אלא שיהיה מתוך שאיפה לקרבת אלוקים והדבקות בו ובאמת. אני תר אחרי גישור שכזה כבר זמן מה אך בינתיים לא בהצלחה מרובה יש לציין. כמובן יתכן ואני אוחז בתפיסה שגויה אודות חווית לימוד הגמרא ומטרותיה ובמקרה זה אשמח להכוונה למקורות ורעיונות אחרים בנושא. או שיסתבר שאיני משקיע את עצמי די הצורך בלימוד (דבר אפשרי בהחלט) וחוויה כזו מגיע לאדם רק אחרי שנים של עמל תורה, ואני מצפה לדבר שלא בזמנו.
תודה מראש ובשורות טובות!
תשובה
שלום ...יקירי,
הנושא שאתה עוסק בו הוא כבד משקל, ומחייב חיבור ארוך ומקיף. אפתח אותו בשלוש הארות, בניסוח קצר מאוד, וככל שתרצה להרחיב בנושא החשוב הזה – אשמח.
א. לימוד גמרא, ודווקא גמרא, יונק מהרבה מקורות יניקה. התקרבות לריבונו של עולם היא אחת המטרות, אבל לא רק. הגמרא הפכה להיות חוט השידרה של תורה שבעל פה, וכל התורה שבעל פה מבוססת עליה. לא ברור עד תום מדוע, אולם ניתן להניח שהסיבה העיקרית היא שזהו הספר האחרון שבו אכן נמצאת כל התורה שבעל פה – הלכה ואגדה, דרוש וסיפורי חכמים, קבלה והיסטוריה, ועוד ועוד. לא זו בלבד, אלא שהגמרא מכניסה אותנו לתוך בית המדרש, לשקלא ולטריא, וזו מהפכה של ממש בהתקשרות לתורה. ויש עוד סיבות נוספות ללמוד דווקא גמרא. על כן, הצבת הקריטריון של התקרבות לקב"ה היא אמנם חשובה מאוד, אך לא בלעדית. לפעמים היא מתחוללת. לעתים לא.
ב. מורנו הגדול, הרב קוק זצ"ל, פתח בפנינו שערים גדולים בקריאה להכניס את אור הגאולה והתחייה לתורת ארץ ישראל. בישיבות שונות מפתחים כיום מתודות שונות להיות גם המשך הלמדנות המסורתית, וגם כניסה בשער אורות הגאולה של הגמרא. יכול להיות שהתנועה שתפתח בפניך שערים בהתקשרות לגמרא היא היחשפות לדרכי הלימוד המיוחדות האלה. על תורת ארץ ישראל נכתבו דברים רבים, וכאמור – במקומות שונים מנסים לממש את החזון הזה, ואפשר שאם תפגוש הן את הדברים שנכתבו על כך, והן דרכי לימוד מאירות ונוגעות – תמצא את העולם הרוחני שלך בעולם הגמרא.
ג. "אין אדם לומד אלא ממקום שליבו חפץ", ובהחלט יכול להיות שעולמך אינו קשור לעולם הגמרא, אלא לעיון והתעלות בתחומים אחרים של התורה. בדרך כלל מומלץ, בשנים הראשונות של הישיבה, להתמיד דווקא בגמרא, בשל מה שכתבתי למעלה. אולם אם תגלה שלא זה עולמך- אפשר שההתקשרות שלך בתורה תגיע דרך שער אחר.
כאמור, ככל שתרצה לעסוק בנושא חשוב זה – אשמח.
כל טוב