וויז-הנאה מחילות שבת

שלום לך,

יישר כח על השאלות המעמיקות.

הנאה מחילול שבת בפרהסיא

לפני שניגש לענות על שאלתך יש כמה נקודות שצריך לחדד ולהבהיר בשאלה עצמה:

1. שאלתך ממוקדת דווקא בשימוש בווייז, אך בעצם ראוי לשאול אותה בצורה רחבה הרבה יותר על תשתיות גדולות ורחבות, במדינת ישראל וחוצה לה, של דברים שנעשים בשבת ויהודים שומרי תורה ומצוות נהנים מהם לאחר השבת – ותכניות רדיו וטלוויזיה במוצאי שבת, העיתון של יום ראשון, תחנות דלק הפתוחות בשבת קניונים הפתוחים בשבת ועוד ועוד.

2. כיצד אתה יודע שיהודים שפיתחו את ווייז חיללו את השבת? כשלעצמי אינני יודע זאת וגם אם ידוע לך שבאופן כללי אנשים אלו מחללי שבת, כיצד אתה יודע שהדבר בא לידי ביטוי במוצר של ווייז שאתה משתמש בו. מה עוד שיש מקום רב לבחון האם תכנות הוא אסור מהתורה או אסור מדרבנן, דבר שיש לו הרבה השלכות ביחס לשימוש בחפץ אחרי השבת. באופן כללי אין להניח שהדבר נעשה באיסור עד שיש לנו וודאות סבירה על כך

3. תוך כדי דברים אמרת " הרי יש איסור ידוע שאין להנות מחילול שבת, בטח לא בפרהסיא" ההבדל בין פרהסיא לצנעה הוא רלוונטי בבואנו לבחון את מעמדו של האדם שעובר את העבירה. אם הוא מחלל שבת בפרהסיא הוא מתריס כנגד הקב"ה ועל כן אנו כחברה נוקיע אותו יותר מאשר אדם שמחלל שבת בצנעה. לאחר שנעשתה העבירה, אם נכריע שאסור להתשמש בתוצאות של העבירה איסור זה תקף באותה מידה הן בצנעה והן בפרהסיא.

לגופם של דברים – האם אסור ליהנות מחפץ שנוצר תוך כדי עבירה בשבת?

בשאלה זו נחלקו תנאים ואמוראים, ונחלקו הראשונים והפוסקים כיצד לפסוק.

עמדת רבי יהודה היא :

בשבת עצמה אסור לכל אדם להשתמש בחפץ שנוצר באיסור, במוצאי שבת מותר לכל אלא אם כן העבירה נעשתה במזיד שאז החפץ אסור לעושה העבירה.

עמדת רבי מאיר היא:

שבשוגג מותר לכל אדם להשתמש בחפץ אף בשבת עצמה ואילו במזיד, אסור לכולם להשתמש בחפץ עד מוצאי שבת. שולחן ערוך (אורח חיים הלכות שבת סימן שיח סעיף א) פסק כעמדת רבי יהודה:

המבשל בשבת, (או שעשה אחת משאר מלאכות), (טור), במזיד, אסור לו לעולם ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד; ובשוגג, אסור בו ביום גם לאחרים, ולערב מותר גם לו מיד.

המשנה ברורה מזכיר שעמדת הגר"א היא לפסוק כמו רבי מאיר. כך או כך אין איסור ליהנות ממה שנעשה בשבת לאחר השבת.

על אף הלכה פסוקה זו, כחלק מהמאבק מול החילון והרפורמה, היו אחרונים שתיקנו לא ליהנות מחילול שבת גם אחרי השבת שכן הדבר מעודד את חילול השבת ואנו משדרים למחללי השבת שבעצם לא מפריע לנו שהם מחללים שבת ואף להפך אנו נהנים מהעובדה שהם מחללים את השבת. לאור זאת פסק הכתב סופר לא לקנות לחם שנאפה בשבת על ידי ישראל גם ביום ראשון. היו מנהיגי קהילות שהרחיבו אף יותר ואסרו לקנות בחנויות שמחללים בהם את השבת.

תקנות אלו אינם משורת הדין, והם חלק מהמלחמה על צביון השבת בעולם היהודי והישראלי. ההבנה שיש לנו, כצרכנים, יכולת להשפיע על מידת חילול השבת בחברה צריכה להיות חלק מההחלטות שלנו בחברה דתית. עם זאת עלינו לזכור שלפעולות כוחניות יש גם מחיר הפוך ועלינו לכלכל את צעדינו בשום שכל.

עם זאת אין לטקטיקה הזו ועם ההלכה היבשה כמעט כלום. ואכן גם בחברה הדתית אין אחידות היכן לנהל את המאבק והיכן לא.

לאור כל הנ"ל בוודאי שמשורת הדין אין איסור להשתמש בווייז גם אם הוא פותח בשבת באיסור, אך כאמור בראשית דברי לא ברור לי שזו המציאות.

השפעת השינויים במדע על ההלכה

שאלתך השנייה היא רחבה לאין ערוך יותר מהשאלה הראשונה והיא חובקת מספר רב של סוגיות. פטור בלא כלום אי אפשר ועל כן אומר בקצרה ששאלה זו כבר נידונה בחלקה על ידי הרמב"ם והרשב"א כאשר הם דנו בענייני טריפה. חז"ל במסכת חולין ובמקומות אחרים מנו מספר רב של מומים שהופכים בהמה להיות טריפה האסורה באכילה. הגמרא (חולין נז ע"ב) ביארה שבעקבות מומים אלו הבהמה לא תוכל לחיות י"ב חודש. הרשב"א והרמב"ם השוו רשימה זו לידוע להם מעולם הרפואה בזמנם וגילו שישנם מחלות אחרות שבעטיים הבהמה תמות תוך י"ב חודש וחז"ל לא מנו, ומאידך חלק ממה שמנו חז"ל לא בהכרח ימית את הבהמות. הרמב"ם (הלכות שחיטה פרק י הלכות יב-יג) בעקבות זאת אמר:

ואין להוסיף על טריפות אלו כלל, שכל שאירע לבהמה או לחיה או לעוף חוץ מאלו שמנו חכמי דורות הראשונים והסכימו עליהן בבתי דיני ישראל אפשר שתחיה, ואפילו נודע לנו מדרך הרפואה שאין סופה לחיות. וכן אלו שמנו ואמרו שהן טריפה אף על פי שיראה בדרכי הרפואה שבידינו שמקצתן אינן ממיתין ואפשר שתחיה מהן אין לך אלא מה שמנו חכמים שנאמר על פי התורה אשר יורוך.

הרשב"א (שו"ת הרשב"א חלק א סימן צח)היה קיצוני אף יותר ואמר :

תשובה אם ראית ושמעת מי שמיקל ומכשיר ביתרת או בכל מה שמנו חכמים מכלל הטרפיות אל תשמע לו ולא תאבה אליו ולא תהיה כזאת בישראל. וכל מי שמכשיר זה נראה בעיני כמוציא לעז על דברי חכמים. והריני מאריך עמך בדבר זה כדי שיהא לך ולכל ירא וחרד בדבר השם גדר בנויה. ולא יעשו דברי חכמי ישראל המקודשים כגדר הדחויה ועלה שועל ופרץ.... נאמר אליו להוציא לעז על דברי חכמים אי אפשר. ויבטל המעיד ואלף כיוצא בו ואל תבטל נקודה אחת ממה שהסכימו בו חכמי ישראל הקדושים הנביאים ובני נביאים ודברים שנאמרו למשה מסיני....

על אף זאת אנו מוצאים בדברי חז"ל והראשונים לא אחת דיונים המניחים שאכן ישנם הן שינויים בטבע שהופכים תקנות חז"ל מסויימות להיות לא רלוונטיים והן ידועות חדשות בתחום המדע שיגרמו לנו שינויים בהלכה. אזכיר רק שניים:

1. תרופות – הגמרא במספר מקומות מאריכה לתאר תרופות שונות למחלות שונות. כבר הגאונים (ראה אוצר הגאונים גיטין עמ' עח) קבעו שאל לנו להשתמש בתרופות אלו, והם נאמרו לשעתם ולא רלוונטיים אלינו.

2. רוח רעה – מספר לא מבוטל של הלכות קשורות למציאות של רוח רעה. בעלי התוספות אמרו שהם לא רואים רוח רעה במלכויות בהם מתגוררים ועל כן אין רוח רעה שורה על הידיים, אין צורך לחשוש לה (תוס' יומא עז,ב ד"ה משום שיבתא). בעלי התוספות לא חילקו בין רוח רעה לבין דברים האסורים משום גילוי, ומכאן שלא חילקו בין הנחות סגוליות לבין תופעות טבע - בעיניהם נחשב הכל כתופעת טבע, וטבע עשוי להשתנות.

כיצד מכלכלים גישות אלו יחדיו היא שאלה חמורה מאוד ונאמרו בה לא מעט גישות שונות, החל מאלו שמצמצמים מאוד את היכולת לשנות מדברי חז"ל ועד אלו שנותנים אוטונומיה רחבה מאוד בתחום.

ספר מקיף מאוד בעניין נכתב על יד הרב פרופסור נריה גוטל "השתנות הטבעים בהלכה" (הוצ' מכון יחדיו, ירושלים תשנ"ה), ובאנציקלופדיה רפואית הלכתית של הרב פרופ' א' שטיינברג, בערך השתנות הטבעים.

בברכה,

התשובה התקבלה מהרב יוסף סלוטניק, רב מרבני בית הלל.