סגור

המאבק על נתיב האבות

לכבוד הרב,

מדוע צריך מאבק על בתים בנתיב האבות אם הם של ערבי? האם מבחינת ההלכה כל אחד יהודי יכול לקחת רכוש ערבי? הרי בית משפט פסק שזה לא שלהם!

מהם הכללים למאבק של המתנחלים על "נתיב האבות" האם מותר לעשות הכל למנוע את הפינוי הזה?

יואב

תוכן התשובה:

שלום

אדמת נתיב האבות שייכת רק לעם ישראל, בהבטחה וקניין אלוקי לאברהם יצחק ויעקב. כאן ישבו אבותינו וכל הקרקע שלנו כציבור יהודי, בדין.

לא ערכאות חילוניות ולא תחבולות הגויים יכולים לעקור את הקשר הזה, ועוד נשוב לשם באלפינו בע"ה.

לצערנו עדיין מדינת ישראל פועלת ע"פ משפטי נכרים ולא ע"פ דיני תורתנו הק', אשר בדיניה אסור לעקור יישוב בשל טעות כזו וספק שהקרקע של גוי זה או אחר.

זהו אינו 'פינוי' חפצים. אלא עקירת ישראל מאדמתם, בשם שיקול הדעת של שופטים שאת אלהי השמים לא ידעו ובחשכה יתהלכו.

להלן פרטי הדין שכתבתי בעבר על יישוב אחר שנעקר לצערנו-

ההלכה מבהירה שיש מצוות כיבוש א"י בימינו, והיא כוללת הורשת הגוי היושב כאן. הורשת הגויים הגדרתה החלת החוק הישראלי על השטח כהגדרת רמב"ן בשכחת העשין על ספר המצוות ד'- 'שלא נניחנה ביד אומה מן האומות', וכהכרעת הפת"ש באבה"ע ובאו"ח שהלכה כרמב"ן.

אך גוי פרטי שומר חוק שאינו עובד ע"ז יכול לגור בארץ, תחת שלטון ישראל. ואסור לגזול ממנו כמבור בשו"ע חושן משפט.

ואמנם קיימא לן שקרקע אינה נגזלת גם אם נתייאשו הבעלים (סוכה ל:), ואם גזל בכח, היא שבה לבעלים גם אחרי כמה בעלויות ולכן לכאורה הקרקע של הערבי. אך זה אינו נכון, משום שכאן יש ספק על עצם הבעלות של הערבי ויש למתיישבים חזקת קרקע (כמבואר בפ' חזקת הבתים בב"ב כט.), וכאמור כלל לא ברור שלערבי יש שטר בעלות כשר, וממי קיבלו.

ומה עוד שגם אם היה לו שטר כשר, יש תקנת השבין שלא הורסים בית שנבנה מעץ גזול אלא משלם לבעלי העץ דמיו, ולכן אסור להרוס את הבתים אלא לפצות. ואמנם הרמ"א הכריע שאין תקנת השבין בקרקע (עיין חו"מ ש"ס א), אך בגוי שלכל השיטות טעות הגוי מותרת (ולחלקם גם הטעיית הגוי בכוונה מותרת)- אין להשיב לו את הקרקע אלא פיצוי.

ועוד- שמובא בפת"ש שם שאם לא היה גזל בכח אלא קניין בטעות (אפילו ביהודי), אזי יש תקנת השבין גם בקרקעות ולא מחזיר קרקע שבנה בה אלא רק מפצה את הניזוק.

ולכן כאן ודאי לא צריך, וגם אסור, להרוס את הבתים ולבטל מצוות כיבוש א"י, ואין לזה כל קשר לגזל הגוי, כמבואר לעיל.

יש להיות פקחים ולדעת שיש כאן רישעות של ערבי וגויי אירופה המנסים למצמצם את יישוב ישראל ביו"ש בתירוצים אישיים ותביעות חסרות יושרה.

בנוסף, גם חוקית הרי זהו מנהג המדינה בתוך הקו הירוק- שאין הורסים בית שנבנה בתום לב.

לכן הלכתית פשוט שאסור להרוס את היישוב, וודאי לא להסתתר באצטלא של הוגנות כלפי גוי, שהרי יש לתת לו פיצוי (-וגם פיצוי צ"ע לדינא אם חייבים לו) אך ודאי לא את הקרקע.

ברור שאין בישוב שום סיכון בטחוני בקיומו למדינה כולה, ושום שיקול רחב של שמירת ההתישבות כולה בעקירת בית יחיד כזה או אחר, אלא זו סוגיה ערכית גרידא ולא טקטית.

על כן לא נותר אלא להיאבק על היישוב, בלי אלימות אך בנחישות של תורה.

אין פתרון כרגע, אלא לתת לקרחונים להתנגש, תוך שמירה על כללי התנגשות בין אחים- אנו באים בשם התורה והמוסר, אהבת הארץ והציונות. אין מקום לאלימות מילולית או מעשית כלפי אף יהודי. רק התנגדות פסיבית, לא לשתף פעולה עם החטא אלא שיגררו אותנו, ובע"ה בעתיד עוד ילמדו בבתי הספר כיצד גיבורי ההתיישבות היו דבקים ביושר ובתורה אל מול הבילבול הנורא של בית הערכאות.

כל טוב

התשובה התקבלה מהרב ברוך אפרתי, רב קהילה באפרת ויו"ר רבני 'דרך אמונה'
יא בכסלו התשעח
,
29 בנובמבר, 2017
לקריאה נוספת
11.01.2018

1. מים מרווים לנפש צמאה (הנביא היומי)

כל כך טוב לשמוע דברי תורה טובים ויקרים ובלי פלפולים למיניהם.
דיון תורני! על קרקעות וממונות! בלי להתנצל ובלי להסתיר. אנחנו רוצים לשמוע תורה גם במרחב הציבורי. המרחב הציבורי הוא לא שייך לחילון בלבד! הוא שייך לנו, לשומרי תורה ומצוות. ואנחנו רוצים שהקב"ה יהיה נוכח בו.
המשפט הכי אמיתי:
"אין פתרון כרגע, אלא לתת לקרחונים להתנגש, תוך שמירה על כללי התנגשות בין אחים- אנו באים בשם התורה והמוסר, אהבת הארץ והציונות. "

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

ימנה אותם לשרים צילום: פלאש 90, הדס פרוש, תומר ניוברג

הליכוד וימינה חתמו על הסכם עודפים

קרא עוד