האם לאדם יש בחירה חופשית, או שהקב"ה קובע לנו הכל?

שלום לך.

שאלתך מעולה. תודה לך על שאת שואלת ועל רצונך לברר ולהבין. זה כ"כ לא מובן מאליו, המשיכי כך. תמיד מוזמנת לשוב ולכתוב לנו בכל עת שתרצי.

את נוגעת בשאלה יסודית ביהדות, אשר לה השלכות משמעותיות על החיים שלנו, היא שאלת הידיעה והבחירה.

ידיעה מול בחירה

מצד אחד ע"פ היהדות, אלוקים יודע כל מה שקורה, הוא משגיח על כל דבר, קטן כגדול, ואין נסתר ממנו. מצד שני, היהדות מחזיקה בעמדה חותכת שיש בחירה חופשית ומוחלטת לאדם, ואף אחד לא מחליט לו אם יבחר כך או אחרת.

לאור זאת, עולה סתירה עצומה בין הידיעה של אלוקים לבחירה של האדם, שהרי אם נטען שהאדם בחר באופן חופשי בדבר א' ולא בדבר ב', משמע שאף אחד לא ידע שיבחר כך, כולל אלוקים בעצמו, וממילא משמעותה של אמירה כזו היא שאלוקים איננו בעצם כל יכול שהרי אין הוא יודע במה יבחר האדם. וכן להיפך, אם נטען שאלוקים יודע כל דבר, הרי שהוא גם יודע שהאדם יבחר בדבר א' ולא בדבר ב', משמע מכאן שלאדם אין באמת חופש אמיתי לבחור, עובדה שאלוקים כבר ידע מה תהיה בחירתו עוד מלפני שבחר. אלוקים הוא זה שכיוון את מאורעות החיים כך שבחירתו של האדם תהיה ע"פ אותם מאורעות ובעצם הבחירה באה בעקבות השגחתו וידיעתו של אלוקים. הרי לנו שחופש בחירתו של האדם אינו מוחלט.

עיון קל בנ"ל חושף בפנינו פרדוקס עצום, שמציף שאלות קיומיות, שאת חלקן כתבת בשאלתך. שהרי אם בעצם אלוקים יודע מה אבחר אז מה המשמעות שיש לבחירה שלי? לנו כבני אדם יש צורך קיומי ואדיר בחירות וחופש בחירה, אחרת אין לנו סיבה לחיות. ממילא אם מישהו יודע כבר מה אחליט ומשגיח שיהיה כך או כך אז למה לי לחתור לפעול כך ולא אחרת?! איזו משמעות יש לחיי, לבחירותיי ולפעולותיי? לאורך הדורות ניתנו תשובות שונות לשאלה זו. אך אנו נתמקד בתשובה אחת, שכן תשובה זו בעצם עומקה יכולה להניח את הדעת, ובעיניי יכולה גם לספק את המנוחה לנפש בעניין זה.

ידיעתו אינה כידיעתנו

את התשובה הזו אמר הרמב"ם. טענתו היא שהשאלה עצמה מיסודה היא פרדוקסלית. מדוע? מכיוון שבשאלה אנו מראש מגדירים את מושג 'הידיעה' של אלוקים ע"פ הנחות יסוד של מהי 'ידיעה' שנובעות מעולם אנושי ומוגבל. אנו מכירים את המושג 'ידיעה' כדבר ששולל ממילא חופש בחירה. כלומר, אם אדם בוחר משמע שאף אחד לא יכול 'לדעת' מה הוא בוחר, וממילא אם מישהו כן יודע מה יבחר אותו אדם הרי שאין לו חופש בחירה. זהו מושג 'ידיעה' מתוך עולם אנושי ומוגבל, אך אצל אלוקים אין זה כך, וכפי שאומר הרמב"ם שאלוקים וידיעתו אחד הם, ולא שני חלקים נפרדים כאצל האדם. במילים אחרות מושג 'הידיעה' אצל אלוקים איננו ניתן לתפיסה בשכלנו. אנו מוגבלים בהשגה זו, ולכן אין זו סתירה בין בחירת האדם לידיעתו של אלוקים, וזה שאלוקים יודע כל דבר שנעשה ומשגיח על כך אינו אומר שאנו לא בוחרים במאת האחוזים באופן חופשי ומוחלט.

חשוב לציין, לא מדובר פה בניסיון להתחמק מלענות על השאלה. זה שאני אומר שאני מוגבל ולא מסוגל לתפוס בשכל ולהבין מה זה ידיעה של אלוקים לא אומר שאני נמנע מלענות כי אין לי תשובה מספקת. הפוך! אני מבין שמדובר בשני עולמות שונים לחלוטין וידיעה של אלוקים איננה כידיעתו של בן אנוש ושלא ניתן לערבב בין העולמות וממילא השאלה עצמה היא פרדוקסלית.

זה כמו שהשאלה 'האם אדם יכול לנצח את עצמו בתחרות ריצה באותה עת שבה הוא רץ?' לא ניתנת לתשובה. שהרי המושג 'ניצחון בתחרות ריצה' לקוח מעולם של שני אנשים (המתחרים אחד בשני), ואינני יכול לערבב אותו עם עולם מושגים והנחות היסוד של אדם יחיד. האם זה שאני אומר שהאדם מוגבל ואינני יכול לענות על שאלה כזאת משמע שאני מתחמק מלענות על השאלה?! ודאי שלא.

וכך גם במקרה של שאלתנו כאן, שאלת הידיעה והבחירה. האם הבחירה של האדם היא באמת שלו? תשובה: כן, לחלוטין. ויחד עם זאת – הכל מאת ה', עד לפרטים הכי קטנים. לבחירה שלך אין גבול, בחירתך היא מוחלטת וחופשית ללא עוררין, בכל נקודה ונקודה בחייך. האדם הוא ישות שנובעת מהקב"ה ואיננה נפרדת ממנו ועם זאת הקב"ה נתן לנו את היכולת לבחור בצורה חופשית (מה שלכאורה מספק תחושה של נפרדות מהקב"ה).

במבט ראשון, הראש יכול להתפוצץ מכל הסתירות הללו וההשלכות שלהן, אבל בעיניי דווקא ההבנה שמדובר על משהו שהוא הרבה מעבר להבנה השכלית המוגבלת שלי, מרגיעה איזו רדיפה פנימית ומתמדת לנסות להסביר בכלים מוגדרים את הלא מוגבל ולנסות לתפוס ולכמת את האינסוף. ההבנה הזו מייצרת ענווה מאוד גדולה, ושקט פנימי שבו אני מודע למקומי בעולם, שאני חלק ממארג אדיר ומופלא של חיים ולכל אחד יש תפקיד במארג הזה וממילא עליי לחתור למלא את הייעוד והשליחות שלשמה ניתנו לי חיי וזה הדבר הכי שלם שנותן לי משמעות אינסופית. מתוך כל זה, אני מבין איזו משמעות אדירה יש לבחירה שלי, לעצם האפשרות שלי לבחור, וכמה אחריות יש לי לבחור נכון.

מכאן נותר עלינו לברר: כיצד נדע לבחור נכון ומה נוכל לעשות כדי להמשיך כך...

סיכום

הצגנו את שאלת הידיעה והבחירה וראינו את הסתירה ביניהן ואת ההשלכה העצומה למשמעות חיינו הנובעת ממנה. התמקדנו בתשובתו של הרמב"ם והבנו מתוכה שעצם השאלה היא פרדוקס, ובמילים אחרות 'שאלה לא חוקית' כי היא מערבבת בין מושגים משני עולמות הפוכים, עולם הגבול האנושי ועולם האינסוף האלוקי. הגענו למסקנה שאמנם ממבט אנושי נראה שהידיעה והבחירה סותרות זו את זו אך במבט מוחלט ואובייקטיבי אין זה כך אלא שבשכלנו המוגבל איננו מסוגלים לתפוס ולהבין כיצד אין כאן סתירה. עמדנו על הנקודה החשובה שאין בתשובה זו התחמקות אלא הכרה במגבלות השכל האנושי, כאשר כפועל יוצא מכך אנו מבינים שיחד עם ידיעתו המוחלטת של אלוקים (שאנו ישויות שהן חלק ממנו) יש לנו בחירה חופשית ומוחלטת שניתנה לנו מאלוקים. ה' משגיח על הכל עד לפרט הכי קטן, ועם זאת אין גבול לבחירה שלנו בכל נקודה ונקודה בחיינו.

דווקא ההבנה הזו מאפשרת רוגע נפשי, כי היא מאפשרת להרפות מהבלתי אפשרי, מהרדיפה המתמדת להשיג את הבלתי ניתן להבנה ולנסות להחזיק בכלים מוגבלים את האינסוף. ע"י כך ניתנת לי האפשרות להבין את מקומי בעולם ולהיכן אני שייך ומה אני כן יכול לעשות ולתפוס, על מה אני כן אחראי וכמה משמעותית היא הבחירה שלי. מכאן נוכל להמשיך ולברר מהו הצעד הנכון לעשות וכיצד נגיע אליו.

בהצלחה, מוזמנת תמיד לשוב ולשאול כל דבר,

אורי