"אני רוצה לחדש, ליצור, לשנות. אני מוכשר לזה. אני רואה דברים שאחרים לא רואים": זה המשפט שמתאר בצורה הטובה ביותר את אבי כץ, היכולת לחשוב מחוץ לקופסא ולעשות מזה כסף, והרבה. אבי כץ, במקור אבנר, בן 59, יליד בני ברק, גר ברמת השרון ולו שישה ילדים ושלושה נכדים. מגדיר עצמו כיזם ולא כאיש עסקים, זאת למרות שנכון להיום הוא מחזיק בבעלות 300 סניפי קופיקס ברוסיה, והוא עומד לקראת פתיחת רשת לפירות יבשים ברחבי המדינה הענקית, עוד רגע ייחנך מפעל לייצור טפטפות בקירגיסטן, מדינה שחקלאות מהווה 60 אחוזים מהכלכלה שלה ובאוזבקיסטן הוא עתיד להקים את מטה חברת היהלומים שלו.
"כדי להיות איש עסקים אתה צריך שלא תהיה לך אידיאולוגיה", הוא אומר בראיון מיוחד לחדשות כיפה, "מה שנקרא 'אין אלוהים'. אתה לא רואה את השני, אם אתה כן רואה אז אתה לא איש עסקים. אתה יכול להיות 'עושה עסקים', כי בסוף הכל זה כדי להשיג מטרה – להיות הכי גדול, ועל זה ויתרתי. דבר שני, איש עסקים צריך להיות חרוץ מאוד, ואני לא מאוד חרוץ היום. הדבר השלישי הוא שאסור לך לעשות דברים שהתועלת שלהם מוטלת בספק. אני לא מנהל משא ומתן קשוח. איש עסקים צריך להיות קשוח במו"מ. אסור לך לראות ממטר. לא מעניינך לדעת כמה זה עלה לצד השני, אתה רק צריך לדעת כמה אתה רוצה לשלם".
כץ מבהיר כי עובר קו מנחה בין כל הדברים שעשה בחיים: "כל מה שעשיתי זה מכשלי שוק שראיתי. זה הכל יזמות והסתכלות שונה משל אחרים. יזמות זאת הזדמנות. שום דבר אצלנו לא קרה מעצמו".
מתי למעשה הבנת שאתה מצליח?
כשאחי אמר לי שנהיו לו שערות לבנות בזקן מזה שמנהל הבנק שלו עושה לו את המוות. אז התקשרתי למנהל בנק, וצעקתי עליו שאם הוא ימשיך לעשות ככה אז אעזוב את הבנק. כשהוא אמר לי: 'הכל בסדר, לא צריך להתרגז' - הבנתי שהצלחתי. זאת נקודה שאני זוכר. אבל עד היום אני לא באמת מבין שהצלחתי. לא הצלחתי עובדתית. כל מה שעשיתי עם המהפכות, והחברות שפתחתי לא נחשב להצלחה.
פתיחת חנות סופר קופיקס בתל אביב ב-2015 צילום: פלאש 90
אתה ישן טוב בלילה? אין מספרים שרצים לך בראש?
כן. אני אדהים אותך. אתה לא יכול להתקשר אלי בין 8 בערב ל-9 בבוקר. אני מכבה את הטלפון.
איך אתה יכול?
אני יכול ולא קורה כלום. הקב"ה נותן בשעות האלה את התוצאות הכי טובות.
מה הדבר הכי משוגע שעשית עם הכסף?
הייתה מניה שקניתי בארצות הברית. ארבעה ימים לא הסתכלתי עליה בגלל רצף של שבת וחג. והייתי מופסד עליה. בדרך לשירותים בעזריאלי הסתכלתי באפליקציה וראיתי שאחרי שנה שלמה שהיא הייתה אדומה, היא הפכה לירוקה. נתתי פקודת מכירה ברווח. כשירדנו לאיילון ולפני שהגענו לגלילות ראיתי שהיא נמכרה, והרווח היה 600 אלף שקל. אמרתי לנהג: "סע שמאלה לאזור תעשייה". הייתה שם מכונית קאדילק בתצוגה, שאלתי את הנציג שם כמה היא עולה? והוא ענה מחיר שהיה 30 אלף שקל יותר ממה שהרווחתי. אמרתי לו שאם יתן לי במחיר שהרווחתי - אקח את האוטו, אם לא - אז אשמח שיישאר לי הכסף. והוא הסכים. למה עשיתי את זה? כי כשהייתי צעיר, פורסם ששחקן הכדורגל המנוח אבי כהן קנה לאשתו בהפתעה אוטו. לפני 30 שנה זה היה אירוע. קניתי גם שעון רולקס ב-22 אלף דולר בזמן קונקשן בהונג קונג תוך 8 דקות. חוץ מזה, זה שטויות. אותי מעניינת העשייה.
אם הייתה לך עוד שעה ביממה, מה היית עושה?
לא צריך עוד שעה, זה מיותר בעיניי.
יש לך אנשים שאתה מתייעץ איתם?
העצה תלויה באיך שאתה שואל ושום דבר לא קריטי לי כל כך שאני לא בטוח בעצמי וצריך להתייעץ. כשקנינו את ורדינון היו סניפים פתוחים בשבת. אחי כעס והלך לשאול את הרב שטיינמן שהיינו מקורבים אליו. הרב אמר לו שיעזוב את העסק. הלכתי לרב שטיינמן ואמרתי לו שקנינו את הרשת, היו 30 חנויות פתוחות בשבת, סגרתי כבר 20 ועוד 10 אסגור בעוד חצי שנה. ואז הוא פסק לנו להישאר.
מה אתה חושב על אנשי עסקים שמתייעצים עם רבנים?
לא מאמין לשטויות האלה. זה בלבול מוח. ככה הם מרגישים שייכים אבל לא שמים לב שעובדים עליהם. רוצה להרגיש חלק? לך תתרום לישיבה. אני מכיר רב שלא אנקוב בשמו, ששלושת אנשי העסקים שהתייעצו איתו – נכשלו. זה תעשייה שלמה.
יש אנשים שבאים להתייעץ איתך? איזה?
כן, המון. בעיקר צעירים. יש אנשים שכבר שנים לא עושים כלום בלי לשאול אותי. יש לי עדת מעריצים שמתייעצת איתי. יש גם אנשים שמבקשים ממני רעיונות לוורטים יפים, זה יש לי המון.
מחפשים וורט? בקשו מאבי כץ, צילום: חדשות כיפה
יש לך אמון בבני אדם?
כן, אבל אין לי כמעט חברים. כל החברים הטובים שלי עושים איתי עסקים, אז ברור שאני רוצה שהם יצליחו. אני יכול לספור את מספר החברים שלי על יד אחת ובשנים האחרונות אפילו להוריד שתי אצבעות. לא צריך את זה, לא זקוק לזה. אני לא איש של חברה. אני לא יושב בשבת בצהריים עם חברים, אני לא יוצא בחיים לארוחת ערב עם עוד זוג. יש לי משפחה גדולה אז אני אביא את הבת שלי ובעלה לארוחת ערב, זה יותר מעניין, זאת החברה שלי. אם תראה אותי יושב במסעדה אז תבין שזה עם המשפחה שלי.
כאדם שעשה מיליונים, אתה מצליח לאזן בין העבודה למשפחה?
היום מאוד. הילדים שלי קשורים אלי בצורה יוצאת דופן. אבל מה יש לי לעשות איתם? לשחק איתם משחק מחשב? לראות טלוויזיה? אני זמין להם במה שצריך ועונה מיד.
איזה מין סבא אתה?
לא קשור. אני לא אוהב תינוקות. לא שלי ולא של אחרים. אצלי ילדים זה מהשלב שאתה קורא לו ולא צריך להסתכל אחורה לראות אם הוא בא. ילד אחד לא חיתלתי בחיים. הילדות הגדולות שלי קשורות אלי מאוד, כשהיו קטנות לא היו קשורות בכלל. הן מבינות. הנכדה שלי לא באה אליי ולא אכפת לי, כי גם הילד שלי לא בא אליי, כשהוא גדל הוא בא רק אליי.
אבל אתה יודע, דברים משתנים. אם היית מדבר איתי לפני שנתיים, הייתי אדיש לכלבים. היום, אני אומר שאתה לא יודע שאתה בן אדם עד שיש לך כלב. זה דבר שהוא בלי תנאים. פעם הייתי אומר: "בית יהודי שיש בו כלב, או שהבית לא יהודי או שהכלב לא כלב". זה הדבר הכי שמח לקראתך בחיים, ממש בלי תנאים. אני אומר את זה, כי זה לא משנה מה אני אומר – מחר אני יכול לומר הפוך. אני לא מחוייב לאמירות שלי ומודה בזה. היום אני חושב כך ומחר אחרת. זה סיסמאות. אני אומר מה אני מרגיש, קל לי להגיד כי גם קל לחזור בי. תראה את הפוליטיקה היום כך, מחר ככה.
מה העסקה הכי טובה שעשית?
אם אני אכתוב ספר, זה היה על סייעתא דשמיא. כל החיים שלי זה סייעתא דשמיא. ילד יתום, שלא היה בבית ספר, אח שלו הקריא לו שאבא שלו מת, חמישה יתומים, לעשות את מה שעשיתי זה הקב"ה נתן בשתי ידיים בגלוי. כל החיים אני רואה את זה, אני יכול לכתוב ספר. הכל בא לי בסייעתא דשמיא. חיפשתי חנות לפתוח ברשת חדשה, קבעתי עם ארבעה מתווכים בתל אביב כשכל אחד הכין 20 מקומות. ביום הראשון, המתווך הראשון בחנות הראשונה זה בדיוק מה שחיפשתי. נהיו לי שלושה ימים פנויים. נרגעתי ולמדתי בימים האלה.
ב-1995 פתחתי את 'הכל בדולר'. התחלנו לייבא דמויות פורצלן מסין, הבאתי 4-3 מכולות לניסיון וזה עף בצורה מדהימה. אחרי זמן קצר הכל נגמר והחנויות רצו עוד, לא עניין אותם שאין. זה היה כל כך חזק שכרעתי תחת הלחץ של הזכיינים. קמתי בבוקר אחד, החלטתי ללכת למשרד ולסיים את הסיפור הזה ויהי מה. הגעתי למשרד ב-7 וחצי בבוקר, עמד שם בחור מסכן, עם קרטון סגור. אמר: אני צריך את אבי כץ. אמרתי לו: מה הסיפור? הוא סיפר ששמע שהפורצלן עובד בחנויות של 'הכל בדולר', אז הביא שמונה מכולות של זה. הסתכלתי וראיתי שהפריטים שלו היו גדולים וזולים יותר וזה בול מה שהייתי צריך. הוא הביא לי באותו יום את הכל. באותו רגע הבנתי, תן לקב"ה לסדר את העניינים. זה המעבר שבו השתניתי. מאותו יום דאגתי הרבה פחות. זה שינה אותי. אַ מענטש טראַכט און גאָט לאַכט - האדם מתכנן ואלוהים צוחק, ראיתי את זה בפועל.
ומה העסקה הכי פחות טובה שעשית?
שהסכמתי להעלות את קופיקס ל-6 שקלים. היה צריך להשאיר ב-5 שקלים ולהעלות מוצרים מסוימים כמו שעשינו ברוסיה. זה פתח תיבת פנדורה שהפעילה עלינו לחץ.
העלאת המחירים בקופיקס ל-6 שקלים - טעות צילום: פלאש 90
מה העבודה הראשונה שלך בחיים?
כשהייתי בן 8 סחבתי קרטוני ירקות בשביל 30 אגורות למשלוח. הקרטונים היו יותר גדולים מאיתנו. דחפנו תלת אופן גדול והעלנו קרטונים. כל קיץ שני מגיל 14 הייתי עובד בצבע. עוזר, סוחב, מנקה.
מעניין אותך מה אנשים יגידו?
בעבר כן, היום עברתי את זה. אין בן אדם שלא אכפת לו מזה. הבנתי שאכפת ושאין לזה משמעות. מי שאוהב אותך – יאהב אותך יותר, ומי שלא – לא יאהב אותך בכל מקרה. הרגלתי את עצמי שזה לא משנה. אתה עושה כל כך הרבה דברים, שדי, כמה אפשר.
יכולים לפתות אותך לפתוח חנות בשבת?
לא מפתה אותי כלום. כל מה שאני מרוויח אני לא אהנה ממנו. יבקשו ממני יותר צדקה, אני אחזיק יותר בני משפחה ואני אשאיר יותר ירושה. כל מה שאני מתאמץ בשבילו עכשיו – אני לא כבר לא אהנה ממנו.
אתה פוגש דתיים בעולמות שלך?
מעט מאוד. דתיים הולכים בעיקר לראיית חשבון ועורכי דין, בעסקים יש בעיקר חרדים. אבל אף אחד לא מפריע לדתיים להיכנס לתחום. זה לא כמו שבתקופתי בצבא, שכדי להיות סרן היית צריך להוריד את הכיפה. לא חושב שיש קשר לכיפה.