" רק תסביר לי איך זה שתמיד אתה הופך את כל החולשות שלך לעקרונות? בדקת פעם באופן רציני איך צריך להתלבש בשבת?" יוני הרהר בדברי והשיב: "יודע מה, נלך לספריה?" "נלך גם נלך!" השבתי.
יותר ממה שאהבתי לקרוא, אהבתי להביט בעמוס, הספרן שלנו. אם יש את נפשך לדעת מהי אהבת ספר -בא והתבונן בדרכי עבודתו. לכל ספר חדש התייחס כתינוק שזה עתה בא לעולם. אהבתי לראות את אופן אחיזתו בספרים. כשהיה מדפדף בספר ישן, היה דומה עלי כמי שמעביר זקן כביש סואן.
"שלום חברים! יופי שבאתם לבקרני בספריה! במה אוכל לעזור?" "יּוני ואני מעונינים לברר יחד סוגיה עקרונית: האם חייבים ללבוש בשבת בגדים המיוחדים לשבת?" עמוס החל באיסוף הספרים תוך שהוא חולף בזריזות ומיומנות מופלאה בינות למדפי הספרים. עיסוקו לא מנע ממנו להכריז במנגינה מיוחדת:
"בואו בואו חברים, המקורות כבר מוכנים" כאילו היה אופה שזה עתה סיים הכנתה של עוגה מופלאה.
"הנה, בספר ישעיהו נאמר:
"אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי וקראת לשבת ענג
לקדש ה' מכבד, וכבדתו מעשות דרכיך, ממצוא חפציך ודבר דבר"
הגמרא במסכת שבת דורשת:
"וכבדתו - שלא יהא מלבושך בשבת כמלבושך בחול"
"טוב, אבל למה? למה שלא אלבש בשבת מה שבראש שלי? הרי סה"כ מדובר ביום חופש!!" הקשה יוני. "זאת ועוד" הוספתי "מי אמר שהכל תלוי בבגד? את הבגדים האהובים עלי אלבש בין בחול ובין בשבת. את השבת יש ליחד בתפילה ובקידוש, בסעודה ובלימוד תורה" , "וגם....." הוסיף יוני "רגע, רגע," אמר עמוס, "כדי שאוכל להסביר עליכם להקשיב. אני שמח שהנושא בוער בעצמותיכם, אבל אתם חייבים ללמוד להקשיב לתשובותי. ככלל, אחת המחלות הנפוצות בדורנו היא מחלת "השאלת". זו מחלה התוקפת צעירים ומבוגרים כאחד. במילון הרפואי הוגדרה המחלה: "מחלה המתבטאת בשאלות רבות ללא שום צורך בתשובות..." הוסיף. "אם-כן, נחזור לענין: אין לי ספק שהבגדים הם לא העיקר. הרי כבר אמר רבי מנחם מנדל מקוצק:
"כמה טועים אלה האנשים הסבורים כי בשביל להיות מחותן לשבת, די
לו ללבוש גלימה שחורה, לחגור אבנט שחור ולחבוש שטריימל"
הבגדים הם רק סמל וסימן למשמעות ומהות השבת. לדעתי, מי שמזלזל בבגדים סופו שיאמר: מה צורך לי בקידוש? די לי במה שהכרזתי בקול גדול: "שבת שלום". לכל הסמלים הללו ערך גדול ביותר.
"דוקא עם זה אני מסכים" אמר יוני "הרי לא יעלה על הדעת ששחקני כדור רגל יעלו למשחק ללא סמל הקבוצה". "נכון מאוד" אמר עמוס.
אולי כדאי שנעיין בדבריהם של כמה הוגי דעות בשאלה זו. ר' יעקב עמדין כתב בסידורו:
"כל מי שרוצה להכנס לפני המלך, קודם שיכנס צריך להתקין עצמו
להראות לפני המלך בלבוש נאה, כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש
שק, וודאי שיקשט עצמו במשך יום אחד ויותר"
וכן הרב החיד"א, רבי חיים יוסף דוד אזולי, כתב בספרו "עבודת הקודש":
"...ואשרי למי שיש לו בגדים מיוחדים מכף רגל ועד ראש לשבת ולא
יעלה עליו שום בגד קטן שלובש בחול."
מכל המקורות הללו, נוכל ללמוד על החשיבות העצומה שיחסו לבגדי השבת. אם שבת נקראת מלכה, ובני ישראל נקראים: בני מלכים , הרי שבשבת אנו מצוים ללבוש בגדי מלכות. אנו רואים בבגדי שבת ביטוי לחשיבות הרבה שאנו רוחשים ליום זה.
בעיירה בה גרנו, במזרח אירופה, שרר עוני נורא. כל השבוע לבשנו בגדים בלויים, קטנים ממידותינו. אבל בשבת?! מי שנכנס לבית הכנסת בערב שבת חשב שנקלע לקהילת רוזנים ושרים. כל חברי הקהילה היו לבושים במיטב הבגדים לכבוד שבת המלכה. אההה....אלו היו
ימים ימים!!" סיים עמוס.
לרגע השתרר שקט. לא ידענו כיצד להתייחס לדבריו המיוחדים של עמוס. "ועכשיו אתה בא לשבת?" שאלתי את יוני. "תראה, זה מנהג יפה וטוב. אבל שמת לב שלא ראינו פסק הלכה ברור בענין. אני עושה רק מה שכתוב בשולחן ערוך, אחרת אין לזה סוף" הכריז יוני בפסקנות.
עמוס קם ממקומו וחזר כששולחן ערוך בידו. "דע לך שלשאלה זו ביטוי הלכתי רחב. אלא שבחרתי לבחור בהיבט הרעיוני של הסוגיה. הלימוד והעיסוק בטעמי המצוה הוא זה שיוביל אותנו ליתר הזדהות עם פרטי המצות. בכל אופן, אם רצונך בלימוד ההלכה, הבה נעיין יחדיו בלשון השו"ע:
"ישתדל שיהיו לו בגדים נאים לשבת...ילבש בגדיו הנאים וישמח
בביאת השבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה"
"ומה עכשיו?" שאלתי את יוני. היה ברור לי שגם עכשיו ימצא לו הבחור תירוץ הולם.
"אתה חושב שאני לא רוצה לבוא לשבת? אני פשוט לא אוהב לעשות דברים לא מובנים!
אבל עכשיו, אחרי שהבנתי, אין סיבה שלא אהיה עם כל השבט בשבת".
"ויותר חשוב" הוסיף עמוס, "עכשיו אתה מבין את חשיבות בגדי השבת!"