תכירו: אלו המתנדבים שמלווים את האנשים ברגעים הקשים ביותר

כל אדם שנזקק בחייו ללוות מישהו שחולה במחלת הסרטן, או שהוא בעצמו אובחן עם המחלה הקשה יודע כי מלבד ההתמודדות עם המחלה עצמה, הדבר מביא איתו גם התמודדיות אחרות, במגוון תחומים בחיים. גם כלכלית קשה הרבה פעמים לאנשים להתמיד בעבודה או לממן את הטיפולים היקרים, וגם נפשית, להחזיק לבד את כל המשמעויות של המחלה זו מעמסה כבדה מאוד. בתקופה כזו, ליווי רגשי מסביב לשעון יכול לחולל פלאים וממש להציל חיים.

מי שמספקת שירות כזה לחולים היא עמותת "יד תמר" שמקשרת בין מתנדבים שמעוניינים לתת מזמנם לכאלה שצריכים אוזן קשבת, עצה חכמה או סתם מקום חם לפרוק את הרגעים הקשים של שגרה לצד מחלה קשה. אחת מהמתנדבות היא הדס בלוטשטיין-קרן, נשואה לקובי ואם לשלושה ילדים (יואב, תמר ואביגיל).

הדס כלל לא מגיעה מעולמות הטיפול, כל חייה היא התעסקה בנושאים חברתיים: "ניהלתי 10 שנים מרכז תעסוקה שיקומי לנפגעי נפש ואנשים עם צרכים מיוחדים. היום אני עובדת במקום מדהים שמאפשר לרכוש הסמכות טכנולוגיות לצעירים יוצאי אתיופיה במטרה להשתלב בתעשיית ההייטק ובהכשרתי אני יועצת קריירה ותעסוקה ויועצת ארגונית".

איך הגעת להתנדבות ביד תמר?

"ההתנדבות הגיעה כחלק מהדרך שלי בחיים להיפתח לעוד אפיקים. זה קרה אחרי שליוויתי את אמא שלי במחלה קשה ונפרדתי ממנה. המשא של הקושי בעקבות מחלה עד כדי 'פחד מוות' הביא אותי להסתכל על המקום הזה של הליווי. ככה הכרתי את המושג 'מלווה רוחני' וכמה הוא משמעותי בנקודות מסוימות. התגלגלתי לקןרס יסודות הליווי הרוחני של "מרכז קשובות". בתוך הקורס רצו לתת לנו את האפשרות להתנסות וללמוד את הנושא של הליווי התומך. כשחיפשתי מקום שוטטתי באינטרנט והגעתי ליד תמר והשאר היסטוריה. התאהבתי במקום ובעשייה והגעתי ללוות כסטאג' מישהי אחת, וזה המשיך ללוות עוד שנתיים בהתנדבות".

"כשאתה מגיע למקומות של סוף אתה מבין שאלו הדברים הכי משמעותיים"

ליווי שכזה בוודאי כולל לא מעט רגעים מרגשים ונוגעים ללב. רגעים שאתה מבין שאתה עוזר למישהו בצרה. ביקשתי מהדס לשתף ברגעים מיוחדים שהיו לה והיא התקשתה לבחור רגע אחד: "היו לא מעט. הרגע המרגש ביותר זה פשוט ההבנה שהליווי שלך זה עזרה בדברים המאוד בסיסיים שיש לנו בחיים: האהבה והשייכות, המשמעות, הודיה. זה ממש ההתייחסות למרחבי הרוח".

במהלך השיחה היא נזכרת ברגע ספציפי: "שאחת מהנשים שליוויתי הייתה מישהי שבעצמה ליוותה את אבא שלה שהיה על ערש דווי. באחד המפגשים שלי איתה היא שיתפה אותי שהיא הולכת להיות איתו בסופ"ש והיא לא יודעת מה לעשות. זיקקנו את הרגע הזה שבן אדם נמצא בתהליך כאוב הוא רוצה להרגיש שייך ונאהב. אחרי הסופ"ש הזה שאלתי אותה מה היא עשתה והיא אמרה: 'כלום. לא עשיתי משהו מיוחד. ליטפתי אותו ושרתי לו כל הזמן וזהו'. אנחנו שוכחים את זה ביום יום, ושאתה מגיע למקומות של סוף אתה מבין שאלו הדברים הכי משמעותיים".

למי את חושבת שיכולה להתאים התנדבות כזו?

"קודם כל לכולם" קובעת הדס, אך מיד אחרי מדייקת: "צריך גיל מסוים ובשלות. נדרש חוסן להרגיש את המצבים האלה. אני ממליצה לאנשים שיכולים להיות מאוד אמפתיים, אבל לא מזדהים, כי אחרת מאוד קשה להחזיק את הדבר הזה. זה מתאים לאנשים שהחלקים הפחות יפים של החיים לא מפחידים אותם. אנשים שעברו סיטואציה כזאת בחיים ומרגישים שהם יכולים לתת לאחר עכשיו. ההתנדבות מתאימה לאנשים עם רקע בתחום הטיפול, וכיום יש מתנדבים מעולמות טיפול שונים- פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מטפלים בNLP, מאמנים אישיים ומלווים רוחניים".