"מציאת זוגיות זה התהליך הכי סטרילי שיש, אין בו נגיעה של יד אדם", אמרה לי פעם המורה הגדולה שלי הרבנית ימימה מזרחי, "אין לך שום דבר לעשות שישפיע ויגרום לחתן שלך להגיע ברגע שתרצי, זה הכל הכל הקב"ה". אני חושבת שהייתי כל כך מופתעת לשמוע את זה ולא תמיד הצלחתי להבין. בפעם האחרונה שדיברתי איתה על הנושא היא שוב חזרה ואמרה לי: "אני שומעת ממך כבר שלוש שנים כמה אני ואני ואני, עשיתי, וניסיתי, ורציתי, ויצאתי, והזכרתי, ובדקתי, וחיפשתי ובקשתי, אבל זה לא בידיים שלך בכלל, זה לא את. זה הוא! ברגע שהקב"ה ירצה זה יקרה כהרף עין".
ישר קופצים לי, וגם לכם עכשיו בטוח, כל הקולות הרציונאליים שישאלו איפה האחריות שלנו בחיים, וינחו אותנו שחייבים לפעול במציאות כדי שדברים יקרו, אם אין אני לי מי לי ועוד משפטים ואמירות שמנסות לחזק את השליטה שלנו כאן, ולחנך וללמד אותנו שאם לא נעשה לא יקרה. אני חושבת שזה כמעט תמיד מה ששמעתי מהמורים והמורות שלי, ומהסביבה כולה במהלך השנים. כולם כמובן השאירו את הפינה הזו שבסוף יקרה מה שהקב"ה יחליט אבל אנחנו חייבים כל הזמן להיות בפעולה, להיות כל הזמן בעשייה.
החברה טובה בלספר לנו מה צריך לעשות ולתת את ההערות שלה בכל דבר, הדודה ששואלת מה עשית בשביל זוגיות, או השכנה עם העצה הכי טובה מה כדאי לעשות כדי שיגיע החתן המיוחל, הספרית שאומרת עד מתי תשבי בחיבוק ידיים, או המניקוריסטית בלק ג'ל, שהיה חשוב לה להגיד לי שאולי עם פחות דרישות זה יקרה.
ואני, שבאמת חונכתי וחשבתי, שהכל תלוי במידת העשייה שלנו, וכל הוורטים היפים והחשובים על כך שאם אנחנו לא נעזור לעצמנו איך הקב"ה יעזור לנו, רק הלכתי וטבעתי בעוד ועוד מעשים ומעשים ומחשבות איך ומה לעשות, ומה עוד לא עשיתי וכדאי שאעשה ושום דבר עוד לא קרה. אתרי הכרויות, שדכניות מסורתיות ומלחיצות, וגם אלו החדשניות שמעבירות בקבוצות הווצאפ ומקטלגות אותך בכרטיס עם כמה מילים ותמונה משל היית קלף משחק. ארוחות שבת משותפות, ואירועי תרבות שברור לכולם שמזמן הפכו לערבי פנויים פנויות. הודעות תזכורת תקופתיות לחברות, ותחינה לאחים והאחיות, וסגולות ותפילות וברכות וכמובן איך אפשר בלי ליווי ואימון לרווקות.
וככל שאת עושה יותר, את לפעמים מרגישה כמה את מתרחקת, וכמה את מתאמצת ונפגעת, וכמה מקום וחשיבות לכל מעשה שלך את נותנת, ולרגעים נכנסת למערבולת ללא יציאה בה ברור לך שאם לא תעשי ותנסי ותבדקי ותחפשי לעולם לא תגיעי ליעד.
בעולם בכלל, ובתהליך הסבוך הזה שנקרא חיפוש, אני באמת מרגישה שכל מה שיש לנו זה לסמוך על הקב"ה. ואולי זה ברור וטריוויאלי, אבל עובדה שעדיין חושבים שזה בידינו, ואפילו להגיד לשחרר שליטה ולתת לו את המפתחות זו אמירה מלאת גאווה בעיני, כי המפתחות בסופו ובתחילתו של דבר מעולם לא היו בידיים שלי. וכל מה שאני יכולה זה להיות שלווה ורגועה באמונה שלמה שאני תחת עינו הפקוחה של מי שאמר והיה עולם, וברגע שהוא ירצה זה יגיע.
אז בפעם הבאה שתרצו לשאול כל בחורה או בחור בשלבי החיפוש, למה זה עדיין לא קרה להם, ותתפתו לתת להם עוד עצה משלל הרעיונות שעולים בראשכם, תתחזקו לרגע גם אתם באמונה ובהבנה שיש רק אחד שיודע את התשובה, ותזכירו להם כמה הם הוא חושב עליהם ואיך שהכל זה בידיו ותהיו בטוחים שככה תקרבו אותם עוד צעד למקום השלם של עצמם.