האם גבר שבגד באשתו עם גבר אחר חייב לפצות אותה? על פי פסק דין של סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, נמרוד פלקס, התשובה מורכבת, והשורה התחתונה היא - לא.
אישה דתייה, אם לשלוש בנות, גילתה שבעלה בוגד בה במשך תקופה ארוכה עם גברים, בזמן שלה הוא סיפר כי נאלץ להישאר בעבודה עד שעות מאוחרות.
האישה הגישה תביעת נזיקין על סך 50 מיליון שקלים נגד הבעל, ודרשה בין השאר פיצויים על הוצאות חתונתם, על שכר דירה ועל טיפול פסיכולוגי שעברה בעקבות המשבר, וטענה כי הסתיר ממנה את משיכתו לגברים בזמן שהתחתנו.
בבית המשפט טען הבעל כי משיכתו המינית לגברים לא היתה קיימת בזמן החתונה, אלא התגלתה לו רק אחריה, ותהה האם במקרה, למשל, של גירושין עקב התמכרות להימורים או לאלכוהול, שלא היו קיימות טרם הנישואין, ניתן יהיה לתבוע על הסתרת הנטייה הזו.
בפסק הדין, אותו פרסם כתב המשפט של 'מקור ראשון', נטעאל בנדל, דחה השופט פלקס את הטענה להונאה, מאחר והאישה עצמה העידה כי הנושא כלל לא עלה ביניהם. על פי פסק הדין, הבעל לא שיקר, אלא הסתיר את העובדות.
השופט פלקס טען כי על אף שבני זוג שמחליטים להתחתן נותנים אמון זה בזו, בית המשפט לא תמיד יכול לדון בנושאים הללו: "מדובר בשאלות סבוכות שנדמה שעדיין לא נמצאה להן תשובה במשפט הישראלי". כתב בפסק הדין.
בית משפט לענייני משפחה. אילוסטרציהצילום: shutterstock
"האם כלל ניתן להוכיח קיום נטייה מינית או האם העובדה כי אדם קיים יחסי מין עם אדם אחר שהוא בן מינו, בהכרח מלמדת על נטייה מינית באופן מובהק?" שואל השופט בפסק הדין?, וממשיך: "ואולם, הומוסקסואליות אינה מעשה פלילי בוודאי אינה בגדר פגם או מום שדבקו באדם, כאשר במקרה שבפני לא היה בהן להשליך או לגרוע מלב ליבה של המערכת הזוגית והמשפחתית שכן ניתן ללמוד מטענות האישה עצמה על קיום יחסי אישות בין הצדדים והבאת ילדים לעולם".
על פי פסק הדין, השאלה שצריכה להישאל היא האם העובדה שהבעל הסתיר מאשתו את המידע אודות היחסים שניהל עם גברים, גרמה לנזק או ל"עוולות הגורמות נזק ישיר וברור לבן הזוג האחר". ומסקנתו של השופט היא, כי אין ביכולתו להכריע: "לא עלה בידי האישה להצביע על נזק ישיר וברור שנגרם לה, אלא לכל היותר על שיברון לב עקב אכזבתה מחיי הזוגיות".
התביעה נדחתה על ידי השופט פלקס, משום שלדבריו, אין כאן התחזות או מרמה, אלא בגידה, ועל כן הנושא אינו שפיט. והוא מבחין בין חובה מוסרית של אדם לבין החובה המשפטית: "גם ההגדרה המילונית של בגידה היא הפרת אמון ויש בה אך לחזק מסקנה זו. אין להכיר בחובתו המשפטית של האיש, להבדיל מחובתו המוסרית, לגלות לתובעות את דבר נטייתו ועברו המיניים, יש לקבוע, כי אין באי הגילוי משום הפרה של איזו חובה חקוקה, החלה עליו כנטען, לרבות חובות מכוח חוק העונשין, להן טענו התובעות". סיים את פסק הדין.