יאיר שם לב לדחף קיצוני בחיים שלו. כשהוא רוצה להשיג מטרה מסוימת הוא יחתור אליה בכל הכוח, שום דבר לא יכול לעצור אותו. כך גם עם הדחפים והיצרים שלו - אכילה, מין, אלכוהול וסמים - כשהוא נזקק למשהו, גם לדבר שהוא לא שמח בו, אין לו מנוחה, לעיתים גם במשך כמה ימים. כשהוא רואה עוגיה מגרה ומחליט להימנע ממנה מסיבות בריאותיות, זה לא מרפה ממנו גם כמה ימים לאחר מכן. כשמתחשק לו משהו מתוק הוא בולס בחיפזון קילו וחצי של רוגלעך, וכמתחשק לו מנת סם הוא ייסע שעה וחצי בשביל להשיג אותה.
"כשעולה הדחף אני מרגיש שיש לי מנוע של משאית עם בלמים של אופניים"
הסיבה המרכזית בגללה יאיר הגיע לטיפול היא התמכרות למין. כשמתחשק לו לצפות בתכנים אסורים, הוא קונה מכשיר סלולרי בהרבה מאוד כסף ושובר אותו לאחר חצי שעה. כשהוא רואה מישהי שמושכת את תשומת ליבו במיוחד הוא הולך אחריה עד לביתה כמתחנן שתשים לב אליו. כשמבריקה במוחו פנטזיה פראית הוא עושה הכל כדי לממש אותה, גם אם הדבר כרוך בהוצאה כספית גבוהה ובהסתכנות שיתבזה מכך. "כשעולה הדחף אני מרגיש שיש לי מנוע של משאית עם בלמים של אופניים", התוודה יאיר.
היותו של יאיר גבר דתי לא עלתה אצלו בקנה אחד עם הדחפים שלו. הוא היה נבוך מאוד לשתף בכך, אפילו אותי, וזה היה המנוע לכל הבעיה של יאיר: ההרגשה הלא נעימה הביאה אותו לחפש אחר רגיעה. המוח לומד להירגע באמצעות צריכת אובייקט ממכר המפריש כמויות דופמין גבוהות - ניקוטין, אלכוהול, סם, משחק מחשב, מסך או פורנוגרפיה. מכיוון שהמוח אוהב את הרגיעה הזו, רגעי המצוקה הולכים ונהיים תכופים יותר, כדי לקבל תנחומים תכופים יותר.
הבעיה אצל אנשים דתיים בצריכת מין אסור או פורנוגרפיה היא כפולה
הבעיה אצל אנשים דתיים בצריכת מין אסור או פורנוגרפיה היא כפולה: מצד אחד המין האסור הוא הבעיה שגורמת לתחושה הרעה, ומצד שני הוא גם הפתרון בעצמו, וכך נוצר לו מעגל קסמים שקשה מאוד להשתחרר ממנו. דווקא המנגנון המוסרי של אנשים דתיים שגורם להם להרגיש רע עם הצפייה בפורנוגרפיה הוא זה שמגביר את תחושות האשמה הקשות ששולחות את המכור להתנחם שוב בפורנוגרפיה. מסיבה זו פורנוגרפיה עשויה לגרום להתמכרות בקרב הציבור הדתי יותר מאשר בציבור הכללי.
לאחר שיאיר סיפר לי בקצרה על ההתמודדות שלו, ביקשתי ממנו לעצום את עיניו ולחוש את הדחף הכי עוצמתי שחווה לאחרונה. בהתמקדות גופנית יאיר חש בבטנו סיר מבעבע שהמים הרותחים שבו כלואים ומבקשים להתפרץ החוצה אך אינם מורשים לכך. "מי כלא אותם שם?", שאלתי, והוא השיב, "ההורים שלי". שם הכל התבהר. יאיר גדל בבית שהאלימות בו לא רק הייתה יומיומית, אלא גם סוג של שיגעון: שבירת מקלות על הגוף, חפצים מושלכים ועונשים סאדיסטיים.
אלימות, אילוסטרציה צילום: shutterstock
נוקשות הלכתית, אלימות במשפחה וגילוי עריות בין האחים
הסאדיזם התבטא גם ברמה ההלכתית: נוקשות הלכתית, ענישה חריגה על "עבירות" וכפייה דתית מוגזמת. אבא הכה את אמא, את יאיר ואת אחיו כדבר שבשגרה. בשלב מסויים אמא פיתחה הזדהות עם בעלה ונהייתה גם היא אלימה. כאשר פעם אחת הצליח יאיר בן העשר לברוח מנחת זרועו של אביו לשירותים, הוא נאלץ לנעול את עצמו שם במשך שלושה ימים עד אשר הצליח לברוח מהבית למשך כשבועיים נוספים.
המים המבעבעים הכלואים היוו תשקיף מדויק לחוויית החיים הפנימית של יאיר: המון צרכים, יצרים, רצונות ושאיפות של ילד רך ותמים שנאלצו להיכלא בתוכו בשל פחד וגבולות נוקשים ביותר. לא היה מקום לביטויי ילדות, הכל התנהל לפי כללי משמעת נוקשים ומאיימים. את הצורך לפרוץ גבולות נאלצו הילדים לפרוק במעשים אסורים וסודיים שכללו גם גילוי עריות של ממש בסתר בין האחים. יאיר חשב שאחרי החתונה זה יעבור, אך לדאבונו ההתנהגויות הכפייתיות נמשכו גם לאחר החתונה.
יאיר למד לחיות עם הדחפים
"מה המים האלו רוצים ממך?", שאלתי. "שאתן להם חופש, שאתן להם לגלוש", הוא השיב. המשכתי והקשיתי, "מדוע הם רוצים לגלוש?", והוא השיב, "כדי שלא אמות. המים האלו אומרים לי - תהנה, תפרוץ גבולות אחרת תחנק ותמות'".
"אז אם הרצון שלהם הוא טוב", אמרתי, "תן לזה מקום: התמקד בקושי הזה שהמים האלו מייצרים בתוכך. חייך אליהם, הם רוצים בטובתך". הכאב היה קשה מנשוא, אך יאיר התמסר לתהליך. יאיר, שהתרגל להילחם בדחפים שלו, קיבל אותם לראשונה בסבר פנים יפות. לאחר עשר דקות המים החלו להתקרר מעצמם. לאחר חמש דקות נוספות המים נרגעו. צחוק התפרץ על פניו של יאיר. עם הזמן החיים של יאיר החלו לחקות את אותם המים הרותחים שרצו לפרוץ החוצה. מצד אחד, יאיר למד לאפשר לעצמו לפרוץ גבולות היכן שזה תואם את הרצונות והערכים האמיתיים שלו. ומצד שני, בסיומו של מסע, למד יאיר שכשמחייכים לדחף במקום להילחם בו הוא מתקרר ונרגע, בדיוק כמו המים.
כותב המאמר הוא פסיכותרפיסט הוליסטי, המתמחה בטיפול בחרדות, דיכאון, טראומה, התמכרויות ועוד.