סגור

ממשבר לקשר נצחי - מזוגיות חשוכה לזוגיות מוארת

כשאחד מבני הזוג חוטא, אך מסרב להכיר בזאת בצורה מלאה, התיקון לא אפשרי. לאחר ההבנה בכך ולקיחת האחריות, ניתן להתחיל ולבחור בחירה חופשית ולתקן את הזוגיות

חנה דיין
ח בסיון התשפא
,
19 במאי, 2021 18:17

צילום: shutterstock

(הטור כתוב על חטא גדול. על מנת להעביר רעיון, אני משתמשת בדוגמא קיצונית, אבל המסר מתאים לכל פגיעה בתא הנישואין שיכול לבוא לידי ביטוי, כמו אדם שמתנהג לאשתו באופן עקבי לא יפה, מזלזל בה, אטום אליה, מסתיר ממנה, עסוק בתחביב או בקריירה).

כשהם נכנסו לחדר, דבר ראשון שניכר על פניהם, זה תחושה קשה של ייאוש. יובל אמר שמבחינתו, מה שגילי עשתה לקשר הוא בלתי הפיך, ששבר כזה לעולם לא ישתקם.

עד לאותו משבר, חיצונית, הם חיו בצורה מעוררת קנאה, אך הפגיעה הקשה באמון שגילי פגעה ביובל, ניפצה את התמונה הוורודה החיצונית והוציאה את כל המוגלה מהקשר, עד כדי כך, שיובל החליט שאין מה לעשות והם חייבים לסיים את הקשר.

השלב הראשון בטיפול, היה השלב הקשה והארוך ביותר. היא התעקשה לתרץ במשפטים, "כל אחד שהיה גדל בבית כמו שלי, היה מגיע לזה", או, "גם יובל לא טלית שכולה תכלת, אני לא היחידה שלא בסדר פה", או, "איך שהתגלה הכל, מיד ביקשתי סליחה ואני לא מסתירה יותר כלום ביננו". כל המשפטים האלה, הם ניסיונות להתנער מהרע.

גילי הייתה חייבת לעבור תהליך, שבו הייתה צריכה לעמוד מול מעשיה הרעים, מבלי שהיא תתנער או תקטין אותם ולו במעט. רק אחרי מהלך ארוך קשה וכואב, כשגילי שחררה את מנגנוני ההגנה הלא יעילים והביטה ברע כפי שהוא, היא הצליחה לשהות בחלל הפנוי והרגישה את כוח הבחירה שבתוכה. כלומר, היא הבינה במעמקי נפשה את האמת הכואבת: שהיא בחרה לחטוא. לא נגררה לזה, לא הובלה לזה, אלא בחרה.

ואז היא עברה לשלב שני, הכרחי, שמגיע רק אחרי ההבנה שהיא בחרה לעשות את כל הרע הזה והוא: ההבנה שאין לה זכות קיום בקשר. לאחר מעשה כל כך קשה, כל בחירה של יובל לפנות אליה או לאפשר לה לתקן זה נס עצום.

רק לאחר שני שלבים אלה החל תהליך האמיתי של חזרה בתשובה מול מעשיה. וזאת משום שהיא פיתחה רצון אמיתי לשנות, לתקן ולשאת במלוא האחריות את ההשלכות של כל מעשיה.

ואז קורה, דבר פלאי עוצמתי. מתגלית אמת גדולה, שהקשר שלה עם יובל הוא נצחי ולא תלוי, ורק אחרי מהלך אמיתי של תשובה, הוא יכול לבוא לידי גילוי. 

איך מתרחש המהלך העמוק הזה?

מתוך כאב, אשמה, אחריות ובושה היא מרגישה ושואלת את עצמה: "הרי אני באמת באמת התנהגתי כל כך רע, אז למה בעלי מוכן לקבל אותי? למה הוא ממשיך לרצות את הקשר הזה איתי? איזו זכות יש לי בכלל להיות חלק מהקשר הזה?".

ואז היא מבינה שיובל בוחר להמשיך להיות בעלה, בוחר בה להמשיך להיות אשתו. זה רגע לא קל הגילוי הזה, כשהיא שאלה אותו למה למרות הכל אתה מסכים להיות איתי? הוא ענה לה בעיניים דומעות : "כי את אשתי, זהו. את אשתי", יובל אומר במילים קצרות רעיון עמוק ומשנה חיים.

הוא אומר בדבריו : פשוט ככה. אני בוחר בך שתמשיכי להיות אשתי ואני בוחר להיות בעלך. מזה היא שומעת: הקיום שלך אצלי לא צריך הצדקה! הוא מוחלט ונצחי מעצם הבחירה המחודשת שלנו.

אם נבחן את המקרה, נראה שגילי לא סבלה מהקשר הזוגי, היה לה טוב, אפילו טוב מאוד וכמו רובנו גם גילי הסתובבה רדופה וחרדה שיום אחד כל הטוב הזה ייגמר. והנה כשהשבר קרה והחטא התגלה היא הרגישה מייד " כאשר יגורתי בא לי" הנה, צדקתי. הטוב נגמר. גילי הרגישה פנימית, שלא באמת מגיע לה כל הטוב הזה. 

היכולת להגיע להרגשה כזו של "יש לי זכות קיום אמיתי" היא גילוי האור מתוך החושך. בלי קשר למעשים אתה קיים. החוויה הזו שמורה, רק לאדם החוטא שחוזר בתשובה אמיתית. רק אחרי שהוא הרגיש שהוא איבד את הכל.

בתור מטפלת זוגית, השאיפה המרכזית, תמיד, לעשות שלום בית, ומה שקורה פה, זה שגילי עשתה חטאים חמורים לבעלה ובסוף היא מקבלת את חייה איתו בחזרה. אז מה קורה פה? למה שהיא לא תחזור לחטוא שוב? בעצם אין מקום לפרידה וסיום הקשר הוא ניצחי בכל מחיר?

בוודאי שיש מקום לסיום הקשר. קשר זוגי לא מתקיים בכל צורה ובכל מחיר. אך יש להביט היטב ולהבין, שזה לא תלוי בחומרת המעשים, אלא זה תלוי במה העמדה הנפשית שהחוטא מרגיש לגבי מה שהוא עשה.

אם גילי בעמדה, שהיא כל הזמן מנסה להצדיק את הקיום שלה, שהיא משתמשת בכל מנגנוני ההגנה שלה, אז היא לא בעמדה של תשובה אמיתית וממילא לא קלטה כלום מכל העניין, ואז אין מה לעבוד על חידוש הקשר, אי אפשר להיות בזוגיות כזו, כי זה אומר שהיא תמשיך לעשות מעשים לא ראויים לקשר.

אבל, אם גילי באמת מבינה, שהיא איבדה את זכות הקיום שלה בקשר. כשהיא נמצאת בשפלות מול מעשיה, אז אני מבינה, שרק אז זה הזמן לגלות את האמת הגדולה, שהקשר ביניהם הוא נצחי. דווקא בגלל אותה הבנה עמוקה, של חרטה אמיתית ותשובה שגילי הגיעה אליה.

מאותו רגע, הופך החטא להיות נקודת המקפצה, להפיכת הקשר ביניהם לקשר מוחלט. והעניין הזה שמור, לבעלי תשובה בלבד, שכאשר מתגלים אותם רחמים עליונים, שבעלה מוכן לקבל אותה, למרות ואף על פי.

זה מוכיח שהקשר בינהם הוא נצחי ולא צריך להמשיך להצדיק את זה עם מנגנוני ההגנה. נשאלת שאלה נוספת, האם יש מציאות של זוגיות שיכולים להרגיש נצחיים בלי החטא? בלי משבר? כנראה שלא.

הקב"ה ברא את העולם, את אדם וחווה נפרדים. מאותו רגע תחושת הנפרדות, יותר חזקה מתחושת הקיום המשותף. והרצון להצדיק את הקיום הנפרד יותר חזק. ורואים את זה מאוד חזק בדרך שבה נתפסת היום אהבה. הרי אחוזי הגירושין כל כך גבוהים ואחוז גבוה מאלו שנשארים נשואים סובלים מאוד בקשר שלהם.

בני זוג בתחילת הדרך, מרגישים סיפוק מאוד גדול אחד מהשני ובגלל זה הם חושבים שהקשר שלהם הוא נצחי. אבל באמת, מה שגורם להם את התחושה הזו, זה שהם מקבלים סיפוק מאוד גדול אחד מהשני.

ברגע שהסיפוק הזה נעלם, אז גם כל העניין בקשר ירד. דווקא על ידי שבר, שמוביל לגילוי העמוק הזה, שאין לנו יותר מה לנסות לספק אחד לשני סיבות, למה אנחנו ביחד, כי זה שאנחנו ביחד זה מעל לכל. השבר הזה מוביל לתיקון שורשי.

כאשר גילי עשתה את השינוי התודעתי, בחזרה אמיתית שורשית בתשובה, היא קבלה דרך חידוש הקשר הבנה שהקיום שלה הוא מוחלט. וזו המתנה הכי גדולה, הבנה מוחלטת של המושג: בחירה חופשית. כי ככה גילי יכולה לבחור ביובל באמת. בלי כל המועקה והמחוייבות הגדולה, שהרגישה גילי להיות בתפקיד אשתו. תפקיד שישב עליה כל השנים כל כך חזק וחנק אותה נפשית, כבר לא נחווה כך. היא הגיעה לבחירה חופשית ואמיתית: להיות בעל ואשה זה נצחי.

לסיכום - נקודת המוצא מתחילה מזה שגילי נכנסה לנישואין בהרגשה שזה גדול עליה, הנישואין האלה הם כמו תפקיד שמישהו מקבל והוא מרגיש שהוא בכלל לא מוכשר לתפקיד. ואז מהלחץ שיגלו שהוא בעצם לא ראוי לתפקיד, כל פעולה שהוא עושה מלווה בלחץ, עומס נפשי ומועקה כל זה בגלל שפנימית הוא מרגיש לא ראוי .

ככה נחוות ברית הנישואין כעול מגביל. היא מרגישה בנפש שזה גדול עליה. נפשית היא מתהלכת בקשר, שכל האהבה שהיא מקבלת מבעלה, היא בעצם לא ראויה לה. וזה כי היא לא מאוחדת עם המקום שאליו היא נכנסה בברית הנישואין, נפשית היא נמצאת במקום ילדותי ולא בוגר מספיק ואילו התפקיד שאליה היא נכנסה דורש בגרות נפשית.

כל ההשתדלות שלה, להיות אישה טובה זה כמו הצגה בשבילה. כי היא כל הזמן מנסה להצדיק את הקיום שלה בקשר.

למה? כי היא מרגישה שהטוב שלה לא וודאי ואז היא כל הזמן מצדיקה אותו. היא בחרה לחטוא. באופן תת מודעי, היא רצתה להעיף מעליה את העול הזה. היא לא באמת הבינה מה זה קשר אמיתי ולא באמת בחרה להתחתן היא הגיעה לחתונה רק להתחתן חיצונית רשמית.

ואז, אחרי שהחטא התגלה הקשר הגיע לסיומו. היא מרגישה מצד אחד הקלה גדולה, כי היא לא באמת בחרה בנישואין האלה. ואז היא עומדת בפני בחירה אמיתית: הנה, יובל שורד את החיים גם כשהיא לא אשתו, לא כל עולמו תלוי בה, זה קשה, זה כואב, אבל הוא ממשיך לחיות.

אז, אחרי הבנה עמוקה של תשובה, של לקיחת אחריות על הרע שעשתה, היא מגיעה להבנה שהיא לא זכאית יותר להיות בקשר הזוגי הזה. ורק אחרי ההבנה הזו היא מבחינה, מה זה בחירה חופשית. זה שיובל מסכים להיות איתה ולבנות את הקשר מחדש, זה בכלל תחושה של נס גדול ועצום.

מכאן היא בונה את הקשר מתוך אהבה אמיתית, בלי החלק שהכביד, הפחיד והעמיס. היא פשוט התחברה לנקודה האלוקית שבה ובחרה באמת. ולבסוף, גילי יכולה להסתכל בשפיות על העניין ולבחור באמת את יובל, בלי הרדיפה הנוראית הזאת.

 

חנה דיין. MA טיפול זוגי ופרטני, מתמחה בליווי לצמיחה מתוך משבר ברוח הפסיכולוגיה היהודית. קליניקה פרטית בנס ציונה, טלפון: 054-4480705. מייל: hanna.tipul@gmail.com

 

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

לא סולחים להם. רגב ואקוניס צילום: Marc Israel Sellem/POOL

בליכוד עושים שיימינג למירי רגב: "אין היעדרויות ואין תירוצים"

קרא עוד