1.
בשלב מסויים ביחסינו היא החליטה שאני בשל מספיק כנראה בכדי לשגר אותי לסופר.
ביקשתי שתקשור על ידי חוט שני, או משהו שיגרום לה לזהות אותי אחרי שימצאו אותי
מוטל בין הקצביה למעדניה, מכין כישוף המסייע לגברים אבודים למצוא את מבוקשם
בסופר בלי להתקשר הביתה לשאול את היקירה היודעת כל.
התחננתי לחוט שני, אפילו דק. צמיד כלשהו, כדי שארגיש בטוח בין המוצרים המאיימים לבלוע
חיים את האדם המודרני. והיא בשלה; אתה תסתדר, אני סומכת עליך.
אוהו, המשפט האחרון נסך בי רוח רעננה, כפר סבא, וכל אזור השרון, נדמה לי.
אין כמו לומר לגבר שסומכים עליו. הוא יעשה הכל בשביל שלא לטרפד את האמירה הזו.
אפילו אם העניין כרוך בהליכה לאיבוד וחזרה לגיל הילדות ומשחקי ה'אמא, נאבדתי, אני בוכה, תקני לי גלידה'.
שיהיה, אמרתי, אני שמח שאת סומכת עליי.
2.
רכבתי על הקטנוע, וכיוונתי אל בית הגברים האבודים. הסופר, בלשון הגברות שיודעות מה הן אומרות
מכונה 'יש'. שיערתי שהם מתכוונים ל'יש כאן גברים אבודים למכביר'.
הקטנוע נהם ברשעות, מסוקרן לדעת איך אפול, באיזו צורה והאם אפי ידמם.
אני אצא גבר! אמרתי לו. וחכה חכה מה אני הולך להעמיס עליך, ניסיתי לחייך לעברו
ברשעות דומה. אבל לא הלך לי. נזכרתי באגדה אורבנית המספרת על גבר שהלך לאיבוד בסופר
ועד היום מוכרים חתיכות קטנות ממנו בקצביה ומספרים ללקוחות שמדובר בבשר כבש.
כבש, אתם קולטים, כבש. מדובר בגבר, הזאב האולטימטיבי למעשה,
הנמכר ככבש. תמים. חלש שיודע רק לפעות ותו לא.
מילא הביזיון, אבל האשה והסיפורים על הגבר שברח לחו"ל בזמן שהוא נקצץ לקציצות בשר
ונמכר לעם ישראל. לא יכולתי להחזיק את עצמי כששמעתי את האגדה האורבנית הזו.
אבל שיכנתי את עצמי שמדובר באגדה בסך הכל ועוד אורבנית שלבטח איננה קיימת אפילו
כאגדה. צחקתי צחוק מעושה ונכנסתי אל הקודש פנימה.
3.
בכניסה עומד שומר. כנראה דואג שכל גבר שנכנס פנימה יילך לאיבוד ולא יווצרו תקלות במנגנון האיבוד,
חשבתי לעצמי והבטתי לעברו במבט עוין. למזלי יש לי את זה יען כי מזרחי אני,
לפחות ננצל את זה להצלתי, הרהרתי ונכנסתי פנימה בגוו זקוף כדי לחפש את המוצרים.
שלפתי את הרשימה ואצתי לחפש את הסילאן. היא אמרה שהאוכל יוצא טעים עם סילאן
ובשביל אוכל טעים אני מוכן לבזות את הכבוד הגברי, אמרתי לעצמי
ושכחתי לרגע מהשומר חמור הסבר, אם המקל ההוא שדוחף לסופר בחזרה כל גבר שלא הצליח
ללכת לאיבוד בין המדפים.
4.
משלוא מצאתי את הסילאן עברתי לתחתית הרשימה כדי שלפחות בתחושה, היא תגמר מהר יותר.
סימנתי קו על הסילאן ומתחתיו כתבתי 'אין בסופר' ועברתי הלאה, לדבר הבא.
לאט לאט שמתי לב שרוב המוצרים שהיא רצתה פשוט לא נמצאים בסופר.
איך זה יכול להיות שאין פה כלום? שאלתי גבר חייכן וממושקף בעל עגלה מלאה למחצה.
יש פה הכל! אמר. כן, גם גברים אבודים, אמרתי.
מה? שאל הממושקף. כלום, אמרתי, אני רואה שאתה מסתדר יופי.
מסתדר?!? תמה החייכן ונמוג חיוכו כלא היה מעולם.
אתה מכיר את האגדה האורבנית? שאל.
כן, אמרתי.
אז תעשה את החשבון לבד, אמר ופנה לאחד השבילים הבלתי נגמרים בסופר.
מה קרה? התחננתי, אתה בטוח שזה נכון?! כמעט בכיתי.
נכון אתה שואל!? התעצבן ההוא שכיניתי חייכן ממושקף, והוריד את משקפיו.
ישב על ארגז בירה ריקן והחל לדמוע בכאב.
"הכל התחיל מהפעם הראשונה שלא יכולתי להודות לאשתי שבענייני סופר
אי אפשר לסמוך עליי..." אמר והשתתק לפתע.
ניסה להמשיך ולא צלח, שוב ניסה ולא עלתה בידו.
הבנתי הכל, אמרתי וברחתי משם, מתעלם מצעקות השומר שרצה איזה
פתק שמראה שיש לי פרוטקצית יציאה מבית הגברים האבודים.
חזרתי הביתה.
'אולי את תמצאי את מה שלא מצאתי', אמרתי בידים ריקות.
'נו, באמת, זה כולה סופר', אמרה.
הסילאן ליד הירקות, והחמאה איפה שהחלב, והבשר זה מחלקה נפרדת
בסוף הסופר בדרך כלל', אמרה בעל פה. מבטיח שלא היה לה סליק.
'למה אתה מסתבך כל כך?!'. היא לא הבינה.
ורק אני ידעתי שבזכות אגדה אורבנית אחת הצלחתי להמשיך להיות בכלל האיש שלה.
'מה את רוצה שאחתך לחתיכות ואמכר בקצביה?!', תמהתי.
היא צחקה כי חשבה שדיברתי בלי קשר, אבל ליבי שמח על
עוד גבר בישראל שניצל ממלתעות הסופר.
להזמנת מופעים מוזיקליםסטנדאפהנחיה של נדב גלעד (גדליה)
http://tinyurl.com/MOFAIM-NADAV-GILAD
חפשו 'נדב גלעד' בפייסבוק.