סגור

זה בדיוק הזמן לעצור - ולערוך חשבון נפש

ביום השואה אנחנו זוכרים את הנספים והשורדים, שומעים סיפורים של התעלות על-אנושית במאמץ לשמור על צלם אנוש, על כבוד אנושי בסיסי. זה בדיוק הזמן לעצור, לזכור מאיפה באנו, ולחשוב לאיזה רף מוסרי אנחנו שואפים להגיע

חני כהן יהונתן
כז בניסן התשפ
,
21 באפריל, 2020 12:39

צילום: shutterstock

חז"ל מספרים לנו ש-24,000 תלמידיו של רבי עקיבא ניספו במגיפה על שלא נהגו כבוד זה בזה.
המשפט הזה נהיה פתאום מאוד מאוד רלוונטי לימינו: בימי טרום הקורונה לא ידענו באמת מה היא מגיפה, לא היה לנו ניסיון בתחום.

והנה עכשיו כשיש מגיפה, כמה חשוב ורלוונטי להיזכר במסר הזה של חז"ל. המציאות הזו של אחריות אישית, סגר, בידוד והנחיות שמתחדשות חדשות לבקרים, מזמנת דילמות מוסריות רבות. יש קריאה של רבים לדווח על מפרי ההנחיות, להרביץ בהם מוסר, קנסות ואף יותר מכך. מתירנות של פוגענות ואלימות פיזית ומילולית הנושאת את דגל בריאות הציבור אינה יודעת גבולות, והאווירה הנוצרת מכך היא הרת אסון. כבר היו שני חולי קורונה מאושפזים שקפצו מחלון בית החולים, והשאלות הכל כך חשובות, שאלות של חיים ומוות, לא נשאלות.הרשתות החברתיות מלאות ויכוחים והכפשות, המקלדות חסרות רסן וכל אחד חורץ את דין חברו החושב אחרת ממנו.

חילוקי דעות היו ותמיד יהיו בין בני אדם. הצדקות ותירוצים גם תמיד יהיו, לכל דבר. לא בכדי חז"ל כינו אותם בשם: היצר הרע. חז"ל יכלו לומר ש-24,000 תלמידי רבי עקיבא מתו מפני שלא הקפידו על בידוד, או לא שמרו על הוראות הרופאים. הם יכלו לתת אינספור סיבות רפואיות ומוסריות למגיפה האיומה הזו, והם בחרו סיבה אחת: שלא נהגו כבוד זה בזה.

כמה אוהבים לחזור על המסר הזה במוסדות החינוך בהקשר של ספירת העומר, כמה מטיפים לאהבת חינם, אבל כשמגיע המאני טיים- כולם חכמים, כולם נבונים, כולם אלימים ופוגענים תחת דגל הצדק שלהם. צריך לומר באופן ברור וחד משמעי: כל אחד משוכנע שהצדק איתו, תמיד. כך היא דרכו של עולם. זה לא מצדיק דיבור פוגעני, אלימות היא לעולם לא הפתרון.

 

"על שלא נהגו כבוד זה בזה"

סוגיית ההוראה בצל הקורונה וימי החופש של המורים והגננות הביאה לפתחנו מבחן נוסף על החומר, מבחן שנחלנו בו כשלון חרוץ. ציבור המורים מוצא את עצמו בין הפטיש לסדן; מיוצגים על ידי ארגונים מושחתים, המורים תקועים בתווך בין משרד חינוך מנותק שלא מיטיב איתם או עם תלמידיהם, לבין הורים במצוקה שלא מוצאים כתובת ראויה להביע את מחאתם. המילים הקשות שנכתבות ונאמרות כלפי מורים באופן אישי פוגעות, מכאיבות, ומוסיפות לאווירת המחלוקת הקשה מנשוא.

ביום השואה, אנחנו זוכרים את הנספים והשורדים, שומעים סיפורים של התעלות על-אנושית במאמץ לשמור על צלם אנוש, על כבוד אנושי בסיסי. זה בדיוק הזמן לעצור, לעשות חשבון נפש, לזכור מאיפה באנו ולחשוב לאיזה רף מוסרי אנחנו שואפים להגיע.לחשוב פעמיים לפני שכותבים, לפני שמגיבים. לשים גבול כשכותבים טוקבק, לשמור על שפה המכבדת את הכותב דווקא כשמביעים ביקורת. 

אפשר לצמוח מתוך המגיפה הזו, ללמוד לשמור על גבולות של שיח הולם וראוי, לחלוק ולבקר תוך שמירה על כבודם של אלו שחושבים אחרת ממנו. אפשר לבחור להתקדם וליישם את המסר של ספירת העומר, לנהוג כבוד זה בזה, שחלילה לא נשלם בשם תחושת הצדק וההצטדקות מחיר מזעזע של 12,000 זוגות.

 

 

לטורים קודמים

ליצירת קשר, חפשו בפייסבוק "חני כהן יהונתן".

 

 

25.04.2020

1. נאה דורש נאה מקיים (דני)

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

 צילום: חדשות 13

להחרים את ערוצי התקשורת. כאן ועכשיו.

קרא עוד