במאמר זה נדון בקשר בין הפיוט "היום הרת עולם", הנאמר בתפילת ראש השנה, לבין הריונן של שרה, רחל וחנה ונבין מדוע מוזכרים כל אלו בראש השנה דווקא.
"היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, אם כבנים, אם כעבדים. אם כבנים, רחמנו כרחם אב על בנים. ואם כעבדים, עינינו לך תלויות, עד שתחננו ותוציא לאור משפטנו, איום, קדוש."
"היום הרת עולם", הכוונה היא שנשלמו ימי ההיריון וראש השנה הוא היום שבו התרחש תהליך לידת העולם.
אולם, קביעה זו סותרת את המאמר הידוע בויקרא רבה (פרשה כט, א) לפיו העולם לא נברא בראש השנה אלא בכ"ה אלול ואילו בראש השנה נברא אדם הראשון.
נראה שכוונת הפיוט היא, שרק משנברא האדם, אפשר לומר גם שנברא העולם. זאת, משום שרק משנברא האדם, ניתנה משמעות לבריאת העולם. האדם הוא היוצק את התוכן והמשמעות לעולם כולו.
מדוע היה חשוב לפייטן לדמות את הבריאה בכללותה ואת בריאת האדם בפרט, לתהליך של היריון ולידה?
משמעות המילה "הרת", היא הריון המביא את המחולל להיות הורה. כלומר, ביום זה ה', המחולל את העולם ובייחוד הבורא - היוצר את האדם, הופך להיות ההורה של האדם וההורה של העולם.
אם כך, משמעות הביטוי "היום הרת עולם", היא משמעות של היריון והורות.
בפרק כ"ז בתהלים, הנאמר מראש חודש אלול ועד הושענא רבה, נכתב: "כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי, וַיהוָה יַאַסְפֵנִי. הוֹרֵנִי יְהוָה דַּרְכֶּךָ, וּנְחֵני בְּאֹרַח מִישׁור, לְמַעַן שׁוֹרְרָי".
המשורר שנותר ללא אב ואם, מבקש מה' שיהיה עבורו הורה, המורה את הדרך, את אורח המישור. כלומר, המשמעות של הורה היא מורה.
יוצא אם כן, שיש בפיוט שלפנינו דימוי מדהים של ה' כאב וכאם ההרה והיולדת, המבקשים להורות לילדיהם את דרך הטוב והישר. מכאן מובן הדבר, שביום הולדתו של הנברא, בראש השנה, בא הבורא לבחון האם מה שהורה לברואיו אכן קרה בפועל?כמאמר הפיוט: "היום הרתעולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים".
יש פה מצב מיוחד: אבינו הוא מלכנו, וכהורה, כאב, הוא בוחן את דרכנו, אך כמלך הוא שופט אותנו.
לכן אנו מבקשים על עצמנו משתי בחינות: אם כבנים, רחמנו כרחם אב על בנים. והבחינה השניה - אם כעבדים, עינינו לך תלויות, עד שתחננו ותוציא לאור משפטנו, איום, קדוש."
הריונן של שרה, רחל וחנה
הבהרנו את משמעות הביטוי: "היום הרת עולם". כעת, נפנה לחלקו השני של המאמר: הריונן של שרה, רחל וחנה, ובהמשך נחבר בין השניים.
קריאות התורה וההפטרה בשני ימי ראש השנה מפגישות אותנו עם שרה ובנה יצחק, חנה ובנה שמואל ועם רחל ובניה - עם ישראל (המכונה כאן אפרים).
מדוע נבחרו דווקא קטעים אלו לקריאה בראש השנה?
ניתן לומר בפשטות, שהסיבה לקריאת קטעים אלו בראש השנה, היא העובדה שאותן נשים נפקדו בראש השנה, כפי שנאמר במסכת ראש השנה, דף יא עמוד א'.
אולם, ניתן להעמיק ולשאול, מדוע נפקדו דווקא נשים אלו בראש השנה? האם יש קשר בין "היום הרת עולם", על כל המשמעות שלו שפירטנו לעיל, להריונן של שרה רחל וחנה? אכן כן!
ציינו קודם, כי משנברא האדם בראש השנה, ניתנה משמעות לבריאת העולם. נבאר כעת את הדבר ונעמוד על טיבו של הקשר המיוחד בין שרה, רחל וחנה ליום בו התמלא העולם במשמעות.
כאמור, ראש השנה הוא יום המיועד לראשית. התחלה של משהו חדש, בשורה חדשה. בראש השנה נברא האדם הראשון! האדם נושא את בשורת הא-לוקות ומפיץ אותה על פני הבריאה כולה.
בראש השנה ה' זוכר את מה שחידש, את הראשית שברא, ובודק: האומנם שואף העולם לייעודו? האומנם המגמה שברא הולכת ומשתלמת, הולכת ומתעלה? ומתוך התבוננות א-לוקית זו בראש השנה, נפקדו לפניו שרה, רחל וחנה.
דרך נשים אלו התחדש משהו בעולם.
כל אחת משלוש הנשים המיוחדות הללו היו עקרות. כל אחד מילודיהן הוא ביטול העקרות. לא רק ביטול העקרות האישית של אימותיהן אלא ביטול עקרות של עניין מסוים, שהיה חסר בעולם.
כל אחת מנשים אלה, נשאה ברחמה בשורה חדשה לעולם, ראשית, יסוד, להמשך קיום העולם. קומה נוספת בתהליך התוכנית הא-לוקית של ייעוד, תכלית ומטרת נבראיו עלי אדמות. נפרט להלן את הקומות הללו.
קומה א': שרה - הבן הנבחר
לאחר שנות עקרות ארוכות וקשות, יולדת שרה את יצחק. זהו בנה יחידה, והוא הבן הנבחר: "כי ביצחק יקרא לך זרע". יצחק הוא שימשיך להאיר את העולם בא-לוקות. מיעקב, בנו של יצחק, יצאו שנים עשר השבטים שיבנו את עם ישראל.
קומה ב': רחל - העם הנבחר
רחל היא האימא של עם ישראל בכללותו. היא עיקר הבית. קולה של רחל נשמע בהיות עם ישראל בגלות, כפי שאנוקוראים בהפטרה בראש השנה: "כֹּה אָמַר יְהוָה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ".
בנה יוסף, שילדה לאחר שנות עקרות מעיקות וצורבות, הוא הבן המורד מצרימה, שבעקבותיו יורד כל בית יעקב למצרים. שם, בגלות - יוסף הוא מנהיגם ומכלכלם. דווקא במצרים, הפכו בני ישראל משבטים לעם.
המשך תהליך השלמת עם ישראל כעם הוא לאחר מכן, עם קבלת התורה והכניסה לארץ ישראל.
קומה ג': חנה - מלוכה, בית המקדש ומשיח.
לאחר תפילתה במשכן שילה ולאחר הבטחת הנביא, זוכה חנה העקרה ללדת את שמואל. שמואל זוכה להביא את בשורת המלכות לעם ישראל.
שמואל מושח את שאול למלך ולאחר מכן את דוד.
מלכות דוד היא מלכות עולמים ומצאצאיו יעמוד מלך המשיח.
על הקשר בין שמואל לבית המקדש ניתן ללמוד מדברי ה"ילקוט שמעוני" על הפסוק בשמואל א, יח-יט: "וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט וַיָּבֹא אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה...וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל וַיֵּשְׁבוּ בנוית [בְּנָיוֹת]. וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד בנוית [בְּנָיוֹת] בָּרָמָה".
אומר ה"ילקוט שמעוני" (סי' קכט):"...אמר רבה: וכי מה ענין ניות אצל רמה?
אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם". נויו של עולם - בית המקדש.
העיסוק של שמואל בעניין המקדש הוא המשך ישיר לפועלם של הוריו, אלקנה וחנה בעניין המשכן, ולהקדשתו על ידי אמו לעבודה במשכן מגיל כה צעיר - לאחר גמילתו.
קומה שלישית זו נבנית בהכרח על גבי קודמתה: עם - תורה - וארץ ישראל, ואין לה קיום בלעדיה.
שלוש הקומות והמלכת ה' בעולם בראש השנה
כעת מובן הקשר בין ייעודם של הבנים לפקידת אמותיהן דווקא בראש השנה. כיון שבאו בנים אלו להשלים את מעשה הבריאה ולהעלות את התכלית לשמה נברא העולם, נפקדו אימותיהם דווקא בראש השנה, שבו קיבל העולם את משמעותו עם בריאת האדם הראשון.
עניינו של ראש השנה הוא המלכת ה' בעולם. לכן, בקטעי הקריאה וההפטרה לראש השנה נפגוש מידי שנה את שלוש הקומות בהופעת שלמות מלכות ה' בעולם.
יהי רצון שנזכה להמליך עלינו את ה' ולשמוע את קול שופרו של משיח, במהרה בימינו.