בשבת הקרובה תעלי לראשונה לתורה

בת שלי יקרה,
בשבת הקרובה נחגוג לך בת מצווה.
בשבת הקרובה תעלי לראשונה לתורה ותקראי חלק מפרשת שופטים. כשעמדנו היום מול ספר התורה וחזרנו על הקריאה שלך אמרת לי שזה מפחיד. שזה כמו "לראות את ה'". עניתי לך שה' מדבר אתנו דרך ספר התורה. "זה מפחיד" - חזרת ואמרת.

ופתאום, דרכך, הרגשתי קרובה. נוגעת.

פרשת בת המצווה שלך, פרשת שופטים, אינה קלה לקריאה. את הטעמים את יודעת מצוין (את השמיעה המוזיקלית ירשת מאבא...) אבל תוכן הדברים קשה. ואין ברירה אלא להתמודד. להתעמק. כי כשנוגעים בדבר אלוקים - אי אפשר להשאיר אותו בגדר טקס מוזיקלי ערב לאוזן.

וכמה שאת צודקת. זה מפחיד. מפחיד לגעת אבל עוד יותר מפחיד שלא.

אחד התיאורים הקשים בפרשת שופטים הוא תיאור הוצאתו להורג של אדם שהורשע בעבודה זרה שנידון לסקילה - האכזרית שבמיתות. הראשונים לבצע את גזר הדין הם העדים ש"דיווחו" על הפושע ובכך גרמו למעשה למותו. יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה. העדים הם הראשונים להישיר מבט אל המוצא להורג בשעה שעומדת להיזרק האבן הראשונה. בשעה שנזרקת האבן. בשעה שהאבן פוגעת. ועוד אחת. אני מדמיינת את הסצנה הזו מתרחשת מנקודת מבטם של העדים - התליינים - ורק הדמיון לבדו גורם לי לרצות לעצום עיניים.

יש שיטענו שכל נטילת חיים באשר היא - פסולה. בסרטו "לא תרצח" מתאר הבמאי הפולני קז'ישטוף קישלובסקי את ההוצאה להורג של הרוצח כשוות ערך מבחינה מוסרית לרצח חסר הטעם שביצע. "רצח הוא רצח הוא רצח" - טוען קישלובסקי בבימוי סצנת ההוצא להורג - הוא מכוער באותה מידה ולא משנה כלל מי הנרצח: אדם חף מפשע או נוטל חיים במזיד.

מיותר לציין כמה מסוכנת הגישה הזו. מיותר לכתוב שישנם מעשים שאין עליהם מחילה. מי שנטל נפש בכוונה תחילה - לא יכול להמשיך ולהתהלך על האדמה. אבל צד שני למטבע יש גם יש: אם זה נראה כמו רצח מרגיש כמו רצח והולך כמו רצח - כנראה שזה רצח. וגם בהוצאה חוקית להורג יש מימד של רצח. לא המצאתי את זה: הרבה לפניי כונתה סנהדרין שהורגת אחת לשבעים שנה "קטלנית".

ולכן על כל צד במשחק הזה לשאת באחראיות למעשיו: הפושע מוצא להורג בחטאו, וגם העדים חייבים לשאת באחראיות למה שגרמו. הם לא יוכלו, כנראה, לעולם, להירדם בלילה מבלי שמבטו של המוצא להורג ירדוף את חלומותיהם.

פעם שמעתי תיאוריה מעניינת לגבי צריכת יתר של מדיה לסוגיה ע"י ילדים ובני נוער. המחשב או המכשיר הסלולארי מגיבים בצייתנות לכל גחמותיו של המשתמש. לחצנו על מקש - קיבלנו תוצאה מיידית מדוייקת וצפויה מראש, בעוד בעולם בני האדם ניצב מולנו פרטנר בשר ודם שגם לו רצונות משלו. התקשורת עם המחשב גורמת לנו לפתח תפישה מוטעית של החיים שתשליך על ההתנהלות שלנו מול בני אדם אחרים: גם שם נצפה לתגובה מיידית, לציות, לסיפוק גחמותינו, מבלי להתחשב בצד השני. וכשלא נקבל - נשתמש בכח. נלחץ חזק יותר, נתעקש ואפילו נהפוך לאלימים. כל זה - כי הורגלנו בתקשורת "אינסטנט" - עם חפצים ולא עם בני אדם.

על דרך המשל אפשר לומר שלעדים במשפט רצח או עבודה זרה לא תינתן הפריבילגיה לצפות בהוצאה להורג על גבי המסך. שום הנחה לא תינתן להם. שום אפשרות ל"הריגה אינסטנט". כי אחרת ידנו תהיה קלה על ההדק. נוכל לגרום למותו של אדם מבלי להבין למה באמת גרמנו. כדי שזה לא יקרה - מציב הקב"ה את העדים באופן הברור ביותר מול תוצאות המעשה שעשו, ודואג שיחוו אותה בכל החושים.

הבנה צלולה ומוחשית של השלכות מעשינו ועשייתם או אי עשייתם מתוך מודעות ואחראיות היא היא תמצית הבגרות. אדם בוגר מודע ל"מה יקרה אם...", והוא בוחר מתוך ידיעה שעם ה"מה יקרה" הזה הוא ולא אחר יתמודד מקרוב.

מפחיד לגעת אבל עוד יותר מפחיד שלא(צילום: Shutterstock)

ילדה יקרה,

את ניצבת כעת בפתחו של עולם מעניין ומורכב, שבו לכל מטבע יש שני צדדים לפחות. עולם שבו לכל מעשה יש תוצאות. לטוב ולמוטב. עולם שהבחירה בו לרוב אינה בין טוב לרע אלא בין טוב לטוב שונה ממנו.

עלייך לנווט בו, לבחור את דרכך. מהר מכפי שאת חושבת תצטרכי לקבל החלטות "של גדולים". כן, התיכון עוד רגע כאן ואחריו השירות ובחירת מקצוע...

בקרוב מאד תצטרכי למצוא בעצמך עבור עצמך את האופן שבו תתקרבי אל קול האלוקים ה"מפחיד" (וכולי תקווה שתרצי להתקרב, והפחד שלך יהפוך עם הזמן לתחושת נוכחות הקול האלוקי בחייך...) . את האופן שבו תקבלי ותפרשי אותו.

היותך אישה (תתחילי להתרגל, יקירה) מעניקה לך את החירות שבחידוש. כי עד לא מזמן ממש הייתה "עבודת ה' נשית" מתפרשת כאפיית חלות וסידור מגירות, והכניסה אל תחום הקודש, הנגיעה בטקסי חגים ובטקסי חיים נמנעו מאיתנו. מה שעבורך, יקרה שלי, כל כך מובן מאליו - היה בשבילי בגדר הבלתי מושג עד לפני מספר שנים. לא יכולתי לדמיין את עצמי עולה לתורה, או מובילה תפילה. בטח לא בלי לשמוע את המשפט: "קודם נראה אותך מתפללת שלוש תפילות ביום." את כבר יכולה לבחור מה מתאים לך, באיזה אופן ובאיזה מינון. זה ולא אחר הוא סוד "עבודת ה' נשית": יכולת ההתחדשות והחידוש. היצירה מתוך הקיים ובנוסף אליו. בחינת היצירה מחדש. ושוב יצירה.

וכן, צדו השני של המטבע הזה הוא האחראיות לעולמך הפרטי ולעולמן של אלו שתבואנה בעקבותייך. כל בחירה שלך תשתקף בחייך, ותצטרכי לעמוד מולה באומץ.

מזל טוב, בת אהובה.

אני מביטה בך עומדת מול ספר התורה, מברכת וקוראת בביטחון, כמורגלת ובקיאה, בקולך הערב.

ותפילה חרישית נלחשת בי.

גאה בך. ואוהבת עד אין קץ.

אמא.