טיפולי פוריות הפכו לסיוט עבור לא מעט נשים בחברה הישראלית, אך אחת מהן, אורית אזרח, הפכה את הכאבים והמצוקה לכתיבה ושירה - אלבום שהרתה יחד עם בתה, אותה ניסה להביא לעולם במשך כעשור.
במשך עשר שנים תמימות ניסו אורית, בעלת משרד לעיצוב גרפי, ובעלה להביא ילד לעולם, נוסף על ביתם הבכורה, אך כמה שניסו, רצו והתפללו, גופם רצה אחרת. "תקופת טיפולי הפוריות היא תקופה לא נעימה ברמה הזוגית והאישית", מספרת אורית, "עוברים על האישה דברים לא נעימים גם בתחושה שאת כל הזמן מול רופאים שבודקים אותך ואת מנסה להוליד ולא מצליחה. את נמצאת במתח עצום כל זמן ההמתנה ואז שוב, מקבלת תשובה שלילית".
אחד השירים המרגשים באלבומה החדש של אורית "רגע לפני ש" הוא שירה "לו יכולתי" שמדבר על הקושי בטיפולי הפוריות. את עור הפיל השלתיעד לכפות רגליישם שכבה השארתימקום לצעדייעל ריצפה מוטלתעוד שכבה עבהעוד דמעה נספגת בשנה קשה.
מה את מנסה להביע בשיר הזה?
"ברגעים שהייתי במצוקה, כשכל הזמן הגיעו תשובות שליליות הייתי יכולה לשתף פעולה עם התחושות הפנימיות שלי ולבכות או לשמור על שתיקה וליצור אשליה שהכל בסדר, וכך עשיתי. העסק שלי עבד חזק והשתדלתי למלא את הזמן בעבודה ובשירות ללקוחות הכל מאשר להתעסק ב‘איכס‘ הזה שהיה לי בפנים. באיזה שהוא מקום כנראה שהלב השאיר מקום של פצע פתוח.
”לאחר שסוף סוף הצלחתי ללדת ובלילה כשחזרנו הביתה מבית חולים ישבתי כל הלילה וכתבתי, אני לא יודעת להסביר את זה. מאותו הלילה לא הפסקתי לכתוב עד היום. היה לי כנראה צורך לשבור את השתיקה ששמרתי עליה. כשקשה תמיד אפשר להגיד שזה לא קורה לך ובטח כשיש ילדה גדולה שלא צריכה לסבול מהסבל שלי. כך התנהלתי כרגיל ובנית מן מסיכה כזאת שהכל בסדר, כאילו לא מזיז לך. מתוך הכאב הזה של מסיכה הזאת נולד השיר".
אורית גילתה שדווקא המוסיקה והכתיבה הם התרפיה המועילה ביותר לנפשה הפצועה, נפש שעד אותו לילה כשחזרה מבית החולים, לא העיזה לפתוח איתה בשיחה. "בכתיבה יש משהו שהוא חשבון נפש אמיתי עם עצמך וככל שאתה כותב עמוק זה מפרק אותך במובן החיובי של המילה", היא מסבירה, "אתה עושה קאוצ'ינג פרטי ומדבר על עצמך ולא עושה הנחות. יש בזה גם קושי, נוצרו בי מצבים שלא יכולתי לעמוד בזה ופשוט התפרצתי בבכי תוך כדי כתיבה כי שמתי את כל מה שהיה לי על השולחן. בסופו של דבר אני מודה לאל שנפתחה בפניי מגירת הכתיבה שעד אז כלל לא ידעתי שהיא קיימת בי".
את יכולה לנסות לתאר את השינוי הפנימי שעבר עליך?
”כשמתעורר בי הכאב הזה תוך כדי הכתיבה אני פתאום מתגעגעת לאותה אחת ששמרה עלי שלא אפול בכל תקופת הפוריות. לאותה אחת שהאמנתי שהיא הפרצוף שלי והדחקתי את העובדה שזו לא אני אלא מסיכה ששמתי על עצמי כדי לא להודות שקשה לי. כשהתחלתי ליצור ולכתוב לא היה את המישהי הזאת. הכתיבה אפשרה לי להוריד נעלים ולהיכנס לבית האמתי שלי, שזו אני. לפעמים כשקשה לי מתעורר בי רצון להחזיר שוב את המסיכה הזאת כי למרות הכל עדין נותרתי פגיעה. ספק רוצה אותה וספק לא רוצה. כשאני שרה את "לו יכולתי" הקהל ממש דומע, באיזה שהוא מקום הם מזדהים איתי".
באחת התקופות הקשות לאורך העשור האחרון, ניסתה אורית אף לפנות לאחד מהמקובלים, שאמר לה: ”את לא רוצה מספיק“. המשפט נחרט בלבה. על אף הפגיעה שמורגשת בו, השיחה ההיא פתחה לאורית צהר להתבוננות אחרת על עצמה. "הגיעו תקופות בהם כבר לא האמנתי שבאמת אצליח. הייתי הולכת לטיפולים אבל לא מאמינה. אחרי השיחה הזאת אני זוכרת את עצמי נוסעת באוטו אל עוד ניסיון ואומרת לעצמי 'זהו אורית, זה הטיפול האחרון שלך'. כשמקבלים תשובות שלילות כל הזמן התחושות הרעות האלה מרעילות אותנו כך שאולי אנחנו הולכות לטיפולים אבל משהו בתוכנו כבוי. עשר שנים החזקתי מעמד אבל באותה נסיעה נגמרתי והייתה לי תחושה עמוקה שזה פסק הדין שלי. למזלי אלוהים שמע אותי וזה אכן קרה", היא מספרת.
מוקפת בשתי ילדותיה, אורית מבקשת לחזק את מי שעדיין בדרך להריון הרצוי: "הזוגיות היא ערך עליון בכל ההתמודדות הזאת ולכן חייבים לדבר על הכל ולפתוח ואפילו ללכת לייעוץ. ככל שתהיה יותר אהבה והרמוניה זה יותר יצליח. חשוב להכניס גם את הבעל לתמונה ואסור לשים אותו בצד כי גם הוא מתוסכל ולא תמיד יש לו את הדרך להראות שגם הוא מאוד סובל. יש לא מעט זוגות שמתגרשים דווקא כשנולד הילד ולכן אני ממליצה ללכת ליעוץ ולתת לעצמכם שעה בכדי לדבר על מה כואב ומה עובר עליכם כי אלו דברים שברצף ההתמודדות הפיזית בכלל לא מדברים עליהם".
בקרוב מוציאה אורית אלבום בשם "רגע לפני ש", נוסף לאלבומה הראשון "פסיעות", וכשהיא מתבוננת על יצירתה היא לא יכולה שלא להודות על הזכות שניתנה לה. למרות הכתיבה שהתעוררה אצלה רק בגיל 40 ושהשיבה לה את עצמה, אומרת אורית כי "מבחינתי היצירה הכי גדולה בחיים שלנו כבני אדם זה להביא ילדים לעולם. אני עד היום לא נרגעת מזה שבגוף שלנו נוצר בן אדם ויוצא לעולם ובונה את אישיותו. אהבה לילד אינה סתם, יש את המשהו הכי גדול בעיני. כולי תפילה שכולם יזכו לאהוב ילד".
לפניות לכתב נטעאל בנדל - desk@kipa.co.il