ארגון חתונה בימי קורונה | חודשיים לאירוע ולא סגרנו כלום

בימים אלה אמורה בתי לתכנן את החתונה שלה, ואנחנו יושבים איתה נבוכים על המדוכה. ימי קורונה הם מרכיב קשוח של חוסר ודאות במשוואה המאתגרת ממילא

מיכל ווזנר
ב בתמוז התשפ
,
24 ביוני, 2020 12:40

צילום: shutterstock

בימים אלה אמורה בושקולינה שלנו לתכנן את החתונה שלה, ואנחנו יושבים איתה נבוכים על המדוכה. אלו הם ימי קורונה, ומרכיב קשוח של חוסר ודאות נוסף על חוסר הודאות הרגיל האופף תכנונים באשר הם.  

את החתונה של הבכור שלנו תכננה כלתי המקסימה. באותה עת היא הייתה בת שמונה עשרה וחצי והקונספט שלה, כפי שהסביר לנו בננו בקצרה תמציתית, הוא לא "יחפה שיבולים טבע" אלא יותר "נסיכה נשף ארמון". האמת היא, שזרמנו בהתלהבות. קנינו לבננו חליפה של שלושה חלקים עם ממחטה בכיס, הלכנו לארוחת טעימות יוקרתית באולם מהודר והזמנו את כל יקירינו בבחינת ברוב עם הדרת מלך.  כאשר הגיעה השעה התכנסנו כולנו במחלצותינו והתעלפנו מהתרגשות כשכלתי המקסימה, לבושה בשמלת קצפת גרנדיוזית וכתר לראשה, פסעה באצילות מלכותית לאורך השביל הזרוע נצנצי זהב לטובה ולברכה. 

החתונה של דסי שלנו הייתה שונה בתכלית. הקונספט שלה, כפי שהתברר לאחר ייסורי-לבטים, היה חתונה פשוטה. "זה לא טקס האוסקר", הסבירה לנו בתנו, "לא צריך זיקוקים שיסיחו את הדעת מן העניין העיקרי: החיבור המקודש שמתרחש מתחת לחופה". האמת היא, שזרמנו בהתלהבות. הלוקיישן היה חורשה שנמצאת מאחורי בית הורי, החופה הייתה מפה לבנה שרקמה סבתא שלי, נישאת על גבי ארבעה מקלות פשוטים. המוזמנים היו רק הגרעין הקרוב ביותר, האוהב מעמקא דליבא, הכיבוד היה סלטים, פשטידות ועוגות מאפה בית, מסודרים בפשטות יפה על שולחנות עץ ארוכים. כאשר הגיעה השעה התכנסנו כולנו במיטב בגדינו החגיגיים והתעלפנו מהתרגשות כשדסי שלנו,  לבושה בשמלה לבנה פשוטה וזר פרחים לראשה, פסעה באצילות מלכותית לאורך השביל הזרוע גרגרי-חיטה פשוטים לטובה ולברכה. 

עכשיו יושבת בושקולינה על המדוכה. אין אלה ימים קלים לתכנן חתונה. החתן דנן משרת עדיין בצבא, וכל הדיונים אתו מתנהלים בשיחות טלפון קטועות. איש לא יודע כמה אורחים אפשר יהיה להזמין,  והאם אהובינו שבחו"ל יוכלו להגיע במשטר הבידוד שיהיה באותה עת. גם ענין השמלה אינו פתור. השמלה, כפי שמסבירה לנו בושקולינה, חייבת להיות שמלת יד שניה מטעמים אקולוגיים, אבל גם אותה קשה לבחור כשלא יודעים אם מדובר באירוע פמיליארי מצומצם  או בחגיגות הדרור מרובות המשתתפים של אחרי הקורונה. 

כיוון שכך, נכון להיום, חודשיים וחצי לפני התאריך המיועד, אין עדיין אולם, אין שמלה, ואין רשימות מוזמנים. הכי מדאיג: אין שום קונספט. ובכל זאת דבר אחד אני יודעת בוודאות. כאשר תגיע השעה נתכנס כולנו, יפים וחגיגיים, ונתעלף מהתרגשות עת בושקולינה שלנו, לבושה בשמלת כלה יד שנייה מטעמים אקולוגיים, תפסע באצילות מלכותית לאורך שביל חייה. אולי לא אדע כלל מה מקשט אותו, כי ערפל של דמעות יכסה את עיני, לטובה ולברכה. 

 

 

לטור הקודם: בגיל תשע בלבד - הבת שלי הודיעה מי יהיה בעלה

 

 

06.07.2020

1. מרגש...... (עדן )

אני נמצאת באותו מצב... וירדו לי דמעות כשקראתי את זה... עצוב כל כך מה שקורה השנה... :(

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

x
ח"כ מיקי זהר צילום: הדס פרוש, פלאש 90

מיקי זוהר נגד הנשיא ריבלין: "שכנע ח"כים להתנגד בהצבעה, כדי לפגוע בנתניהו". בית הנשיא: "שקר וכזב"

קרא עוד