אחינועם היא 00000000בחורה בת 20. כל השיחה איתה אני מנסה להדחיק את הפרט הזה. כל כך צעירה ובעלה, סמ"פ בסיירת גבעתי, נלחם בימים אלו בחזית. "אני משתדלת להיות חזקה בשבילו", היא מספרת לי, "בכל פעם שאני מתקשרת אליו ואני טיפה מתחילה לבכות הוא אומר לי 'אחינועם בבקשה, אני חייב שתהיי חזקה, אם את לא חזקה אני עכשיו מפורק פה. אם את עכשיו מתחילה לבכות אני לא מצליח לחזור לתפקיד'". אז היא נשארת חזקה. ומרימה את עצמה, גם כשזה מרגיש כמעט בלתי אפשרי.
בעיצומה של המלחמה, כשאחינועם מנותקת מכל קשר עם בעלה - מלבד שיחת טלפון קצרה אחת לפנות בוקר - החלה לרוץ ברשתות תמונה שלו, כשהוא אוחז בידו ילדה קטנה שזה עתה חילץ. "הייתי בכלל עם חברות שלי, ופתאום גיסי שולח בקבוצה את התמונה וכותב: תראו את י', איזה לוחם הוא", היא משתפת. התמונה החלה להסתובב בפייסבוק, באינסטגרם, אך לאחינועם לא היה מושג מה קרה שם. רק בארבע לפנות בוקר, בשיחה היומית שלהם, סיפר לה י' את הפרטים.
"הדלת הייתה ממולכדת ברימונים, אם הוא היה פותח הוא היה מתפוצץ במקום"
"בשבת בצהריים הוא היה בנחל עוז ובא לפנות משם את כל האזרחים", אחינועם משחזרת את מה ששמעה מבעלה, "זה הגיע לרמה שהוא מוציא אזרחים על הידיים שלו, גם אימהות וגם מבוגרים, כי כולם בהלם ורועדים מפחד. בטח ראית בתמונה שהוא הזיע ממש, כי הוא לא הפסיק לפנות אותם". את התמונה שהתפרסמה ביקש י' מחברו לצלם, "כדי להראות לכולם שיש גם דברים טובים, שיש גם אנשים חיים". אחינועם מצידה, מתפוצצת מגאווה.
אלא שהתמונה הזו היא רק חלק קטן מהסיפור. בעודו מחלץ אזרחים רועדים מביתם ומציל חיים ללא מנוחה, נפל פצמ"ר במרחק של 30 מטרים מהמקום בו עמד י'. "הייתה שם חומה שהוא עמד שנייה לידה, והיא שמרה עליו. הוא יצא בלי שריטה", אחינועם מתרגשת, "זה היה נס מטורף. אחר כך הוא בא לבית של זקן כדי להוציא תרופות חשובות בשבילו, בא לפתוח את הדלת והריח ריח ממש לא טוב, אז הוא לא פתח. מסתבר שהדלת הייתה ממולכדת ברימונים ואם הוא היה פותח הוא היה פשוט מתפוצץ במקום".
"כל לילה הוא כותב לי: אני מת לדבר איתך, אבל אני קם עוד שעה"
למרות כל מעשי הגבורה, י' התעקש להצטנע אפילו באוזניה של אשתו. "אני רק עוזר פה קצת לאזרחים", אמר לה, אך אחינועם יודעת שזה לא המצב. "הוא נותן את הנשמה שלו 24/7", היא מפארת, "כל לילה בארבע בבוקר הוא שולח לי הודעה 'אני מת לדבר איתך, אבל אני עוד שעה קם, אני חייב קצת לישון'. הוא בן אדם ממש טוטאלי, נכנס לתפקיד שלו ולא רואה בעיניים. אם עכשיו יגידו לו 'לך הביתה, תתרענן לילה', הוא יגיד 'אין מצב, אני נשאר פה עם הלוחמים, זה המדינה שלי וזה העם שלי'".
לאורך השיחה איתה אני מרגישה את הפחד של אחינועם, את הכאב, את הקושי, אך גם את הגבורה. את השפיות. למרות הכל, היא נשארת חזקה. "יש לי חברות שהקפיצו את הבעלים שלהן למילואים והן רגילות שהוא כל היום בבית. אני כבר חיה במציאות כזאת, רגילה שהוא חוזר פעם בשבועיים הביתה", היא מרגיעה את עצמה בגבורה בלתי נתפסת, "כשאני נלחצת אני אומרת - אחינועם, תירגעי, לא עבר שבוע, את רגילה שהוא לא בבית. אבל הפחד הוא שאם תהיה כניסה לעזה הוא ייכנס, זה משתק ממש".
אחינועם ובעלה הלוחם צילום: באדיבות המצולמת
"אני מבקשת ממנו שישלח עדכון, אז הוא שולח לי לב ואני יודעת שהוא חי"
עם כל הגבורה, הדאגה לא פוסקת לרגע. "אני מתקשרת אליו ואומרת לו: 'אתה צריך להבין שאתה בתוך זה, אני לא יודעת מה קורה ואני רק בלחץ'. כל היום מפרסמים עוד ועוד שמות של לוחמים שנהרגו, אני לא נושמת. אני מתה מפחד". הלוחמים נמצאים רוב הזמן ללא הטלפונים, ולאחינועם כמעט אין דרך לדעת מה קורה איתו. "אני מבקשת ממנו כל כמה זמן שישלח לי עדכון, אז הוא שולח לי לב ואז אני יודעת שהוא חי. זה מפחיד. אני לא באמת נושמת מאז שהתחילה המלחמה".
"הוא אמר לי: כל פעם שאת שולחת לי סרטון כזה, זה נותן לי את הכוח להמשיך הלאה"
למרות שי' משרת בצבא כבר למעלה מארבע שנים, הוא מעולם לא הוקפץ בשבת. השבת האחרונה, מתארת אחינועם, הייתה מחרידה. "בשבע בבוקר הוא העיר אותי בצעקות", היא משחזרת, "אומר שחטפו אנשים והוא נוסע. היה מפחיד לראות פתאום את כל הגברים בשכונה עולים על מדים ומחבקים את הנשים שלהם ויוצאים. חשבתי שאני בסרט, בחיים לא חשבתי שאני אגיע לסיטואציה שהבעל שלי עומד עם מדים באמצע שבת, מחבק אותי ואומר לי: 'תשמרי על עצמך, מקווה שאני אחזור', נותן לי חיבוק והולך".
אחינועם נשארת חזקה בשבילו, כל הזמן. "הוא באמת צריך את זה", היא מסבירה, "אני כל היום על סף בכי, לא היה לי כוח לזוז ולעשות כלום, ואז הוא אמר לי 'כל פעם שאת שולחת לי סרטון שהבאת אוכל לחיילים או ששמת שירים שמחים, זה נותן לי את הכוח להמשיך הלאה'. אז אני מכריחה את עצמי לקום ולעשות את זה בשבילו. אבל זה קשה".