לחשוף או להסתיר? האתיקה של עולם השידוכים

המסע לקראת כריתת ברית הנישואין בין בחורה ובחור הוא מהנושאים הרגישים והעדינים ביותר בחיים. הוא קשור לתחומי האישיות כולן, למן הזהות העצמית ומרחבי האינטימיות האישית, דרך המידות ודרכי הביטוי, אומנות הדיבור וההקשבה, ההתחשבות וההכלה, ועד לנושאים אידיאולוגיים ורוחניים, לעתים בשותפות מלאה ולעתים דווקא בניגודיות נמשכת. כל צעד המתרחש בו אינו נוגע רק למחולל אותו, כי אם גם למי שאפשר שיהיה הצד השני בברית ההתקשרות, ועל כן הוא מתפרש בדרכים רבות. בין שאר ההיבטים הרבים לדרך הראויה לכונן אותו נמצא גם המישור האתי.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאהשדכנית מסבירה: מה נשים מחפשות - ואת מי היא לא מסכימה לשדך

  30/07/23 18:04

שכן, סוגיות אתיות מרובות קשורות בתהליך זה. כבר בשלבי ההצעה אנו פוגשים את החובה העמוקה לפרוש את כל המידע שמותר, אך לא לחצות את הקו בתחומי לשון הרע והלבנת פנים; האיסור לגנוב את דעתם של הבריות, ולנווט בין הרצון שייפגשו ויחליטו לבדם, ובין הזהירות שלא להציג מצגי שווא; הדוגמה הראשונה המופיעה בברייתא לדין "לפני עוור לא תתן מכשול" קשורה בדיני נישואין: "ולפני עור לא תתן מכשול לפני סומא בדבר - בא ואמר לך בת איש פלוני מה היא לכהונה, אל תאמר לו כשירה והיא אינה אלא פסולה" (ספרא קדושים), ועוד.

טוב לאפשר את פתיחת הלב

גם תהליכי המפגש שבין בחור ובחורה פוגשות חובות אתיות מעוררות השראה. התורה אוסרת לצער האחד את השני, בין על ידי דברי רמאות, ובין על ידי חוסר רגישות ופגיעה. זהו יסוד דיני אונאת דברים, שמשמעותו הבסיסית היא צער, שמתחולל לא רק במישורים כספיים אלא גם בהתנהגויות; ומעל לכל מרחף יסוד המוסר והאתיקה, שלדברי הלל הוא יסוד התורה כולה "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".

צילום: shutterstock

סוגיית היסוד בתהליכים אלה היא כמובן הגילוי והחשיפה. טבעי הדבר שבפגישות הראשונות מציג כל אחד את הטוב והיפה שבו, ועל ידי כך נוצר הקשר הבסיסי. לא זו בלבד, אלא שכל הנכנס לתהליך יודע מראש שהדבר כרוך בתהליך, שלא את כל הדברים הוא יידע והיא תדע מיד, והדבר נעשה על מנת כן. בשל כך, מותר ללכת בדרך זו, וטוב לאפשר את פתיחת הלב ואת אפשרות ההתקשרות.

אסור להסתיר לאורך זמן גם את הפגמים

אולם אסור להסתיר לאורך זמן גם את הפגמים, והדבר נובע משתי סיבות: ראשונה בהן היא האפשרות שהתפתחות היחסים והגעתם לנישואין עלולים להתברר כ"מקח טעות", וכדבר שמערער את התקפות של הנישואין, שהלוא בדרך כלל מה שמסתירים הוא נושא מהותי.

שניה בהן, היא העובדה שבשעה שמתגלית ההסתרה אפשר שייווצר משבר קשה בגלל עצם ההסתרה וחוסר האמינות. בשל העובדה שכל אחד מאתנו אינו שלם, ולכולנו חסרונות, טוב ונכון גם מהבחינה האתית, לא רק הזוגית, שלאחר כמה פגישות תיוחד שיחה גם על מה שאינו מושלם וגם על האתגרים שיעמדו בפניהם, ועל ידי כך יהיה תהליך ישר וכן, וגם מעצים את הכנות והיושרה.

קשה למתוח את קו הגבול המדויק בין הראוי והאסור

כמו בכל הדינים וההלכות הקשורים בדיבור - קשה למתוח את קו הגבול המדויק בין הראוי והאסור. גם חלק מכללי החפץ חיים לגבי לשון הרע לצורך אינם רלוונטיים בהקשר זה. אולם ניתן לשאוב מהם את השאלות העיקריות שאדם צריך לשאול את עצמו קודם שהוא עונה לשאלות בענייני שידוכין.

בראש עומדת הכוונה - כוונתו צריכה להיות לשם שמיים, לטובת בני הזוג, ולא לכל מטרה אחרת, ובוודאי שלא לכבוד עצמו. לאחר מכן הוא צריך לשאול את עצמו האם המידע הזה חיוני, או שאלה הדברים שצריכים להתברר בין בני הזוג. כשהוא מגיע למסקנה שחובה ליידע בכך, הוא צריך לעסוק בשאלת ה"איך": לדייק, לכוון, לעסוק אך ורק בדברים שהוא יודע; לא לטשטש בין עובדות ובין פרשנות ובאופן כללי להקפיד על מידתיות.

צילום: shutterstock

להותיר את מלאכת הבירור בידי בני הזוג

לא זו בלבד, לעתים דרך טובה היא להציג את השאלות שכדאי לשאול, ולהותיר את מלאכת הבירור בידי בני הזוג. זו דרכה של האתיקה ההלכתית, ושמירת הלכות הלשון. לא זו בלבד, אלא שבדרך זו אנו גם מטפחים את האפשרות שעל אף הפגמים השונים בני הזוג יתגברו עליהם, וגם דואגים לצמצום עוגמת הנפש מעובדות שתתבררנה מאוחר מידי.

ומעבר להתנהלות האתית והישרה צריך כמובן גם להיות בן אדם הגון ועדין. לא להשאיר את הצד השני תלוי לגבי המשך ההתקשרות, כי אם לשתף ולתאר את הציפיות מההמשך; דברים שנאמרים בין בני זוג בתהליכי התקשרות הם הפקדה של הסודות הרגישים ביותר האחד אצל השני. מעבר לאיסור רכילות הכולל בתוכו חובת שמירה על מה שנאמר לנו - "הולך רכיל מגלה סוד" - צריכה הנאמנות והרגישות לשמור את מה שאנו יודעים לעצמנו, ולא להפיץ אותו או לדבר עליו עם מי שאינו חלק מהמעגל הקרוב החיוני לקבלת ההכרעות לגבי ההמשך; וכדו'.

כן יהיו יסודות הבית חזקים יותר

הכניסה לעולם ברית הזוגיות מכוונת על ידי מצוות "ואהבת לרעך כמוך", עד שחייבו חז"ל שלא ישא אדם אישה קודם שיראנה" (קידושין מא ע"א). ככל שיראה אדם לא רק את עצמו אלא גם את זולתו, וככל שתיכרת הברית הזו באהבה גדולה כשם שאוהב אדם את עצמו, כן יהיו יסודות הבית חזקים יותר, וייפתחו בו שערים גדולים של צירוף וחיבור, דבקות ועונג, וההשלמה הדדית תהיה כלי מביא ברכה עצומה לבני הזוג, למשפחותיהם ולכל הסובב אותם.

הרב יובל שרלו הוא ראש מרכז האתיקה בארגון רבני צהר