סיפורי דייטים בדייט הראשון עשיתי טעות איומה - לא ידעתי אם הוא יסכים להיפגש שוב

פעם אחת קרה שאני בעצמי עשיתי פדיחה ענקית בהקשר של דייט. בזמנו השתתפתי בתוכנית בלימודים של התנדבות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים עבור מלגה מסוימת. רציתי להשתתף בתוכנית גם בלי קשר למלגה, כי אני רואה ערך גדול בהתנדבות ועזרה לאחרים. הייתי הולכת לבית של ילד מסוים פעם בשבוע, משחקת איתו, לפעמים לוקחת אותו למקומות ופעם אחת אפילו הלכנו יחד להופעה של זמר שהוא אהב. עם הזמן הכרתי היטב את המשפחה שלו, ויום אחד אמא שלו שאלה אותי אם אני פנויה כי היא חושבת שיש לה מישהו להציע לי.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאהבחור שיצאתי איתו הריץ אותי בכל הפארק - חשבתי שאני עומדת להתעלף

  16/08/23 13:22

היא הפליגה בשבחים על הבחור, סיפרה שגם הוא מתנדב ושיש לו לב טוב. התיאור הזה מצא חן בעיניי והסכמתי להיפגש איתו. היא העבירה את המספר שלי לאותו בחור והוא באמת התקשר באותו ערב וקבענו תאריך לפגישה. שנינו היינו די עמוסים עם הלימודים ולכן הפגישה הייתה אמורה קצת להתעכב, אבל בכל זאת דיברנו בטלפון כמה פעמים במהלך השבוע והכל היה באמת נחמד ונראה שזה הולך לכיוון טוב.

משום מה רשמתי לעצמי תאריך אחר

ואז יום אחד הוא כתב לי "אני פה, את בדרך?". לא ממש הבנתי מה הוא רוצה, זה לא היה היום שבו קבענו להיפגש. חשבתי שאולי הוא שלח לי את ההודעה בטעות, אז החזרתי לו, "בדרך לאן?", והוא השיב, "לפגישה שלנו". בהיתי בטלפון בחוסר הבנה. "אבל... הפגישה היא רק בשבוע הבא?" הטלפון שלי צלצל מיד. על הקו היה הבחור, "תקשיבי, קבענו להיום". זה ממש לא הסתדר לי. אני בן אדם מאוד מאורגן ותמיד רושמת כל דבר ועושה לעצמי תזכורות. ידעתי שאין מצב שקבענו לאותו יום. נכנסתי לתזכורות בפלאפון שלי ובאמת ראיתי שיש לי תזכורת על הפגישה ליומיים אחר כך. "כתוב לי שקבענו בעוד יומיים...".

"מה? אבל בפירוש דיברנו על התאריך, גם כתבתי לך אותו אחר כך בהודעה, הנה, תסתכלי". הוא העתיק לי הודעה שהוא כתב לי כמה ימים קודם. באמת היה כתוב שם התאריך של היום. קראתי אותה שוב ושוב בלי להבין מה קורה. דפדפתי אחורה בהודעות בינינו, להתכתבות הראשונה, ואז ראיתי שהוא אכן צודק - שחור על גבי מסך הסמארטפון היה כתוב התאריך של היום, ואני משום מה שמרתי בתזכורות שלי תאריך אחר.

לא ידעתי מה להגיד, זו הייתה הרגשה נוראית

השתררה שתיקה מביכה. לא ידעתי מה להגיד. זו הייתה הרגשה נוראית. "וואו. אני ממש ממש מצטערת". ידעתי שאני נשמעת כמו איזו סתומה, אבל זאת הייתה האמת - באמת עשיתי טעות. "איכשהוא קרה שהתבלבלתי בימים". הוא שאל אם אוכל להגיע בכל זאת. הוא מוכן לחכות אם אני צריכה קצת זמן להתארגן ואז לנסוע. המבוכה שלי גברה, לא היה לי רכב משלי והפגישה הייתה אמורה להתקיים במקום שכדי להגיע אליו הייתי צריכה לנסוע בשני אוטובוסים. תכננתי לצאת מהבית לפחות שעתיים לפני הזמן כדי להספיק. אין מצב שאני אהיה אצלו בפחות משעה, גם אם יהיה לי מזל ולא יהיו פקקים בדרך וכל האוטובוסים יגיעו בזמן.

הרגשתי ממש רע. ידעתי שהוא ביטל במיוחד תוכניות כדי להיפגש איתי. וגם אם לא היו לו תוכניות אחרות, הוא היה יכול לנצל את הזמן ללמוד למבחנים או להכין שיעורי בית. עכשיו הוא בזבז את כל הזמן הזה לחינם, ואולי, אם הוא עוד יסכים להיפגש איתי אחרי כל זה, הוא יצטרך לבטל תוכניות של ערב נוסף השבוע. הייתי כל כך נבוכה שבאמת לא ידעתי מה להגיד חוץ מזה שאני נורא מצטערת.

הבחור התנהג באבירות ראויה לציון

הבחור התנהג באבירות ראויה לציון ואמר לי שזה בסדר ויכול לקרות לכל אחד. התגובה שלו גרמה לי להעריך אותו יותר מכל השבחים שסיפרו לי עליו. אחרי כל ההתנצלויות שאלתי אותו אם בכל זאת יש מצב שנוכל להיפגש בהמשך השבוע והוא אמר שבאמת יהיה לו קשה לבטל שוב דברים, אבל אפשר לנסות לקבוע לשבוע שאחר כך. קבענו תאריך חדש, וידאנו ששמרתי את התזכורת בתאריך הנכון, וסיימנו את השיחה.

התגובה שלו לימדה אותי שיעור חשוב לחיים, איך מגיבים כשהדברים לא מסתדרים ומה עושים כשמישהו אחר עושה טעות שעולה לנו בזמן יקר. הבנתי שלפעמים תגובה בוגרת וסלחנית יכולה לגרום לאדם האחר להעריך אותי ולרצות לתקן את המצב הרבה יותר מאשר התקף זעם והטחת האשמות. אני משתדלת לזכור את הלקח הזה בכל פעם שקורה לי משהו לא צפוי. אחרי הכל, זו הצורה שבה הייתי רוצה שיתייחסו לטעויות שלי.

שלומית בלאו בוזנח היא מחברת הספר "תעביר את זה הלאה", רומן עלילתי ייחודי על דייטים, אהבה ומה שביניהם.