סיפורי דייטים הבחור לא רצה לשבת במסעדה הכשרה היחידה - כשהגיע הזמן לשלם הבנתי למה

כולנו יודעים שלא קל כלכלית להיות רווק. אמנם אין את העול הכלכלי של גידול ילדים ומשכנתא, אבל בכל זאת יש הוצאות - יש כאלו שגרים בדירה משלהם, צריך לקנות אוכל, להחזיק רכב, לקנות בגדים, וגם, כן, לשלם בדייטים. בעבר הייתה מין ציפייה שהגבר תמיד ישלם. היום, לשמחתי, זה כבר לא ככה. נשים מרוויחות היטב ומסוגלות לשלם על עצמן, וגם אם זה מתפרש כהתנהגות ג'נטלמנית, זה נראה לי מאוד לא הוגן שרק הגבר ישלם. זו הסיבה שהתעקשתי תמיד לשלם לפחות על החלק שלי בארוחה, בעיקר בימים שהגעתי רעבה והזמנתי משהו מעבר לכוס שתיה.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאהציעו לי בחור שאוהב לטייל - אבל לא עדכנו אותי בפרט קריטי

  01/08/23 14:03

היה רק מקום אחד כשר, אבל הבחור עשה פרצוף

פעם אחת הציעו לי מישהו שהכרתי במעורפל. כלומר, הכרתי אנשים מהמשפחה שלו ולא אותו אישית, ואני לא חושבת שאי פעם החלפנו מילה לפני ההצעה הזו, אבל באופן כללי ידעתי מי הוא. עד לרגע שבו מישהו הציע אותו בתור שידוך פוטנציאלי בכלל לא חשבתי בכיוון, אבל אחרי שההצעה עלתה חשבתי שבעצם למה לא, אז אמרתי כן. הייתי סטודנטית, וגם הבחור, שנינו בתארים תובעניים ולא היה לנו הרבה זמן פנוי. עד שהצלחנו לקבוע פגישה לקח זמן, אבל בסוף מצאנו ערב ששנינו היינו פנויים בו ויכולנו להיפגש.

קבענו באמצע הדרך בין האוניברסיטה שלו לאוניברסיטה שלי, ובערב המיועד התייצבתי לפגישה. השיחה הייתה נחמדה, צחקנו על זה שאנחנו בעצם מכירים אז אפשר לדלג על כל הקטע של סיפורים על המשפחה ולהתחיל לדבר ישר על עצמנו. טיילנו קצת, היה כיף, ואז החלטנו לשבת איפשהו ולשתות כוס קפה. במקום שבו היינו לא היו הרבה מסעדות כשרות, ושמעתי שיש מקום אחד כשר לא רחוק משם אז הצעתי שנשב שם. הבחור עשה פרצוף אבל אמר שאם זה מה שאני רוצה, אין בעיה. לא הבנתי למה הוא לא רוצה לשבת שם, וכששאלתי לא קיבלתי תשובה ברורה.

המלצרית הביאה את החשבון - הסכום היה אפס

בכל זאת הלכנו לשם. השירות היה מצוין, האוכל טעים, וגם השיחה בינינו זרמה והכל היה נהדר. ניסיתי לנחש למה הוא לא רצה להגיע לשם מלכתחילה, אבל לא הצלחתי להבין את הנקודה. ישבנו שם ודיברנו עד שהמסעדה כמעט נסגרה ואז ביקשנו חשבון. המלצרית הגיעה והניחה מולנו את החשבונית. הסכום היה אפס. הסתכלתי על הדף הקטן בחוסר הבנה. אולי נפלה שם טעות? עמדתי לקרוא לה שתחזור, אבל הבחור סימן לי במבוכה שלא צריך.

"זו לא טעות..." הוא אמר, ונראה שהוא לא כל כך ידע מה לעשות עם עצמו. "בן דוד שלי הוא המנהל של המסעדה... הוא בטח ראה שהגענו לפה והחליט לפנק אותנו בדייט". הוא חשש שמישהו מהמשפחה שלו יראה אותנו שם ויביך אותנו, ולכן לא רצה ללכת לשם, אבל באמת לא היה מקום כשר אחר אז הוא לא אמר כלום. "בטח עכשיו תחשבי שאני קמצן", הוא אמר. צחקתי. המבוכה שלו הייתה חמודה נורא. כל הסיטואציה הייתה מצחיקה מאוד, ומי אמר שזה רע כשיש לך קרובי משפחה שמפעילים מסעדה? "הכל בסדר", אמרתי לו, "זה דווקא נחמד". באותו ערב הכרתי את בני הדודים שלו שהיו שם במסעדה. כמעט שנה אחר כך פגשתי אותם בחתונה שלנו.

שלומית בלאו בוזנח היא מחברת הספר "תעביר את זה הלאה", רומן עלילתי ייחודי על דייטים, אהבה ומה שביניהם.