פעם אחת יצאתי עם בחור שהדבר העיקרי שאמרו עליו זה "אוהב לטייל". עכשיו בואו, לכולנו כתוב 'אוהב/ת לטייל' בכרטיסי השידוכים שלנו, זו כאילו תכונה מתבקשת כזאת, משהו שאמור להעיד על ספונטניות, יכולת להסתדר בתנאי שדה, חיבור לארץ ישראל. בפועל זה יכול להיות האדם הכי עירוניסטי, רגיש לחול ולשמש, בעל פוביה מיתושים ונקע בקרסול. אבל העיקר שהוא 'אוהב לטייל'.
כנראה שמדובר באמת בשביליסט רציני
בקיצור, בתור חובבת טיולים בעצמי (לפחות אז, היום כשכל כך חם בחוץ אני דווקא קצת נגד), חשבתי שאם זה דבר שכולם מזכירים כנראה שבאמת מדובר באיזה שביליסט רציני. לא שהבילוי הראשון שלי יהיה טיול בטבע, אבל מדי פעם זה דבר נחמד. הסכמתי להיפגש איתו.
קבענו להיפגש בעיר שאני לא ממש מתמצאת בה. הוא נתן לי כתובת ואמר לי שיותר נוח לו להיפגש שם ואז נוכל ללכת לפארק או למקום אחר שנמצא קרוב. מאחר ומדובר בעיר גדולה ופחדתי שלא תהיה לי חניה, הגעתי בתחבורה ציבורית. הבעיה? האוטובוס עוצר יחסית רחוק מהרחוב שבו היינו אמורים להיפגש, ובנוסף גוגל לא מזהה את הכתובת הזאת. מבחינתו היא לא קיימת בכלל.
הלכתי שוב ושוב ולא מצאתי את הכתובת שהבחור שלח
ירדתי מהאוטובוס והתחלתי לחפש את הרחוב האמור. הרחוב עצמו כן קיים, ואחרי כמה דקות של שיטוטים אפילו הצלחתי למצוא אותו, אבל המספר והתיאור שנתן לי הבחור – לא. הלכתי לכל אורך הרחוב מצד אחד, ואז חציתי את הכביש והלכתי לכל האורך בכיוון השני, הצצתי לתוך חצרות, פלשתי לחניות, התגנבתי לשבילי גישה, ובכל אותו הזמן לא מצאתי את השער הלבן עם הידיות הירוקות שהוא תיאר לי, ולא את מספר הבית שהוא אמר.
מזל שאני אוהבת להגיע קצת מוקדם מהרגיל, כי היה לי זמן לבדוק ולשאול אנשים. אף אחד לא ידע איפה הכתובת שאני מחפשת, אבל נתנו לי כל מיני עצות. העצות לא הועילו, ובלית ברירה התקשרתי לבחור, אדומה כולי ממבוכה, להגיד לו שאני לא מוצאת את הכתובת.
צילמתי לו את שלט הרחוב - והוא החזיר לי תמונה זהה
"איפה את נמצאת עכשיו?" הוא שאל. "בדיוק הגעתי לרחוב, אני אבוא לקראתך". תיארתי לו את הבתים שסביבי ואת המספרים שכתובים עליהם. שתי דקות אני אצלך, הוא אמר. עברו שתי דקות. עברו גם עשר. הבחור לא הגיע. התקשרתי אליו שוב. "אתה בטוח שאתה במקום הנכון?" "את בטוחה שאת במקום הנכון?" הוא החזיר.
כן, הייתי בטוחה. שם הרחוב התנוסס בשלט מעליי. צילמתי אותו ושלחתי לבחור. הוא בתורו שלח לי תמונה משלו עם השם של אותו הרחוב. הוא היה שם ואני הייתי שם ואיכשהו, לא היינו באותו המקום.
בשלב הזה הייתי כבר קצת עייפה מכל השיטוטים והתיישבתי על ספסל. אמרתי לו שאני נחה לרגע ותיכף אצא שוב לחיפושים. הוא אמר שזה בסדר, אני יכולה לשבת, הוא כבר יגיע אליי. באנחת רווחה נשענתי לאחור וחיכיתי. וחיכיתי. וחיכיתי.
זו הייתה מחצית השעה ההזויה ביותר שהייתה לי בחיים. הבחור מתעקש שהוא ברחוב שאני נמצאת בו, אני בטוחה שלא טעיתי במיקום, ועדיין אנחנו לא מצליחים להיפגש. בשלב מסוים הצעתי שאולי הוא עבר ליקום מקביל, והתחלנו לצחוק ולהמציא סיפור שלם שבו חייזרים חטפו אחד מאיתנו ואין לנו שום מושג.
הוא היה בקצה אחד ואני בקצה השני
בערך חצי שעה לתוך הדייט שעוד לא התחיל, הבחור כתב לי שהוא ינסה להתקשר לחבר ולבדוק אם יש לו מושג מה הסיפור. דקה אחר כך הוא התקשר אליי, נקרע מצחוק, ובין פרצי הצחוק הצליח להסביר לי מה קרה: התברר שהרחוב הזה ארוך מאוד וחוצה ממש את כל העיר, הוא היה בקצה אחד שלו ואני בקצה השני, כל אחד מאיתנו הסתובב סביב עצמו, ולכן גם בחלוף הזמן לא הצלחנו להיפגש. הכתובת שהוא נתן לי, שכעת התברר לי שזו כתובת שחבר שלו העביר לו, הייתה בכלל כתובת של איזושהי מסעדה שכנראה עברה כמה גלגולים בתקופה האחרונה ולכן גוגל לא זיהה אותה.
ייאמר לזכותו שהוא עלה מיד על מונית והגיע עד אליי. המפגש הראשון בינינו היה מצחיק מאוד, ונהג המונית בטח חשב שאנחנו משוגעים לגמרי. דייט שמתחיל באווירה כזו הוא תמיד סימן טוב, והייתה באמת פגישה מוצלחת. מה שכן, אמרתי לו שכדאי לעדכן את החברים שלו שבפעם הבאה שהם מדברים עליו ואומרים שהוא 'אוהב טיולים', שיוסיפו גם 'אבל חסר לגמרי חוש כיוון'.