סיפורי דייטים הבחור מהמפלגה היריבה ביקש ממני את מספר הטלפון שלי

באחת ממערכות הבחירות בעבר עבדתי בתור צעקנית של אחת המפלגות. אתם מכירים את זה - עומדים ליד שולחן מחוץ לקלפי, מחלקים פליירים ומדבקות של המפלגה, צועקים שירים ועושים הרבה רעש כדי שאנשים יראו דווקא אתכם. אולי יש מישהו שעוד מתלבט למי להצביע ובדיוק הצעקות של רחלי או יונתן יטו לו את הכף לכיוון מפלגה מסוימת, מי יודע. 

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאהבחור פסל אותי בגלל המקצוע שלי - הסיבה שלו השאירה אותי עם דמעות

  18/07/23 16:26

שילמו לנו משכורת נחמדה, ובתור סטודנטית תפרנית זה היה גלגל הצלה של ממש. עמדתי שם בדוכן, שרתי במלוא גרון, חילקתי פליירים ופתקי הצבעה, וכשנהיה חם מדי ביקשתי מחברה שתחליף אותי ונכנסתי לתוך מבנה בית הספר שבו היה הקלפי כדי לצבור קצת קור מהמזגן. לא רחוק ממני ישב בחור צעיר, עם חולצה ועליה הסמל של אחת המפלגות היריבות. יריבות ממש, אישית ואידיאולוגית. הייתה לו כיפה וצידנית קטנה עם בקבוקי מים קרים, והוא הציע לי בקבוק אחד כשראה כמה חם לי. 

חששתי שהוא מנסה להרעיל אותי

ברגע הראשון נרתעתי. הוא הרי שייך ל"הם", מה פתאום הוא נחמד אלי. אולי הוא מנסה בכלל להרעיל אותי כדי שיותר אנשים יצביעו למפלגה שלו? אולי הוא חושב שאם הוא יהיה נחמד אז אני אעזוב את השולחן ואת הפליירים ואחזור הביתה? אולי הוא לא שם לב לאיזו מפלגה אני שייכת, למרות הסמל על החולצה שלי? אבל היה חם כל כך והמים היו קרים כל כך, אז הסכמתי לקחת ממנו את הבקבוק. 

אחרי ששתיתי דיברנו קצת. הוא סיפר לי שהוא בעצמו קנה את הבקבוקים והביא את הצידנית כדי לחלק לכל האנשים שעומדים בדוכני המפלגות השונות. לא הפריע לו בכלל לדאוג גם לאנשים היריבים. "בני אדם הם בני אדם", הוא אמר לי, "לכולנו חם במידה שווה". המשכנו לדבר עוד. גיליתי שהוא חמוד וחכם והוא הצליח להצחיק אותי יותר מפעם אחת. דיברנו קצת גם על פוליטיקה, אבל בגלל שזה נושא נפיץ אז השתדלנו לא להאריך בו יותר מדי. אחרי רבע שעה בערך נפרדנו בחיוך ושבנו כל אחד לדוכן שלו.

עמדנו זה לצד זו והתווכחנו עם האנשים שהגיעו להצביע

שעה-שעתיים אחר כך ראיתי שהוא גורר את השולחן שלו ליד זה שלי. הוא לא אמר שום דבר, רק חייך אליי וזקף שני אגודלים. חייכתי אליו בחזרה. עמדנו שם קרובים, שולחן ליד שולחן, והמשכנו לדבר. אנשים הגיעו והלכו, חלק התווכחו איתי או איתו, ובשלב מסוים גם עם שנינו, כשהיה מדובר בנושא שהסכמנו עליו. בין לבין למדתי עליו כל מיני דברים מעניינים, למשל שהוא מנגן בגיטרה, שהוא לומד בישיבת הסדר נחשבת ושהחלום שלו זה להיות רופא. 

לקראת סוף היום התחלתי בעצב לקפל את הדוכן. היה סבבה לעמוד שם והכל, אבל מה שבאמת העציב אותי היה להיפרד מהבחור הזה, שהייתי משוכנעת שאני לא אראה שוב. הוא לא הסתובב במעגלים החברתיים שלי, הדיעה שלו הייתה כל כך שונה משלי, עד אותו היום בכלל לא ידעתי על קיומו, וזה כנראה עומד להישאר ככה גם בעתיד. 

בסופו של היום, הוא ביקש את המספר שלי

מזווית העין ראיתי שגם הוא מתחיל לקפל את השלטים ולאסוף את הפליירים שנותרו לו בערימה מסודרת. עבדנו בשקט יחסי, ומהר מאוד עמדו שם רק שולחנות ריקים וארגזים עם כמה מוצרי נייר. אזרתי אומץ ופניתי אליו, מנסה לחייך. "אז... שיהיה ערב טוב, ובהצלחה למועמדים שלך", אמרתי. "רגע, זה הכל?" הוא שאל, יצא מאחורי השולחן שלו וניגש אל שלי, "האמת שרציתי לשאול אם זה בסדר לתת לך את המספר שלי... וגם לבקש את שלך." 

לא הייתי בטוחה שאני שומעת היטב. "באמת?!". "כן", הוא אמר, "היה כיף לדבר איתך. אני אשמח אם נוכל להיפגש שוב מתישהו". החלפנו מספרים, ואחר כך הוא גם הציע לי טרמפ הביתה. בדרך לאוטו שלו חשבתי לעצמי שאולי המועמדים שלנו בבחירות רבים בינם לבין עצמם והם יריבים מרים, אבל אנחנו, האנשים הפשוטים, יכולים דווקא ליצור את הקשרים הכי מפתיעים ומשמעותיים דווקא מתוך המקומות האלה. וכשאנחנו באמת מדברים אחד עם השני ופוגשים אחד את השני פנים אל פנים אז יכול לצמוח מזה דווקא משהו משמח ונפלא. ואולי הסיפור הזה הוא גם קצת מסר בשבילנו בימים אלו.

שלומית בלאו בוזנח היא מחברת הספר "תעביר את זה הלאה", רומן עלילתי ייחודי על דייטים, אהבה ומה שביניהם.