סיפורי דייטים הבחור פסל אותי בגלל המקצוע שלי - הסיבה שלו השאירה אותי עם דמעות

בעבר עבדתי כמורה בכמה מקומות. שנה אחת אפילו הייתי מחנכת. בחופשות מבית הספר היה לי יותר זמן לצאת לדייטים, ולכן רוב הקשרים המשמעותיים שלי התחילו בתקופות האלו. ככה זה, בשגרה יש את העומס הרגיל של העבודה, ובחופשות פתאום התפנה לי הזמן ויכולתי לקבוע פגישות בתדירות גבוהה יותר וגם ארוכות יותר. 

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאהבחור חתך מהדייט אחרי עשרים דקות בלבד - הייתי בהלם

  11/07/23 11:21

פעם אחת הציעו לי בחור מסוים, הפרטים נשמעו טוב והסכמתי לצאת איתו. חיכיתי לתשובה מזו ששידכה בינינו אבל עברו כמה ימים והיא לא חזרה אליי, וגם הבחור לא התקשר, אז לא כל כך הבנתי מה קורה. בסוף שאלתי אותה מה קורה עם ההצעה שלה, והיא התנצלה מאוד ואמרה שהבחור לא מוכן לצאת איתי כי הוא הבין שאני עובדת בהוראה. שאלתי אותה מה הקשר, אם כבר אז עבודה בהוראה זו דווקא עבודה שיותר נוחה למשל לאימהות, אז זו נקודת בונוס ולא משהו לפסול עליו שידוך. ובכלל, ממתי פוסלים שידוך בגלל מקום העבודה של הצד השני? זה היה נשמע לי כמו תירוץ ממש גרוע. 

ציינתי שאני עובדת בהוראה, והוא אמר שהוא מקפיד לא לצאת עם מורות

הזמן עבר ושכחתי מזה. אחרי כמה חודשים הגיע החופש הגדול וקיבלתי הצעה לעבוד כמדריכה בקייטנת טיולים של תלמידי תיכון, עם לינת שטח והכל. זו הייתה הצעה ממש מגניבה וכמובן שהסכמתי. במקביל אליי היה מדריך נוסף בקייטנה, אני הדרכתי את הבנות והוא את הבנים. הקייטנה ארכה כמעט חודש, עם הפסקות מדי כמה ימים לגיחה הביתה ואז יציאה לטיול נוסף, ככה שהכל היה די אינטנסיבי. ככל שעבר הזמן אני והמדריך השני התחלנו להכיר יותר לעומק אחד את השנייה, ויצא לנו לשבת ולנהל שיחות משמעותיות, לתכנן ביחד את הלו"ז לימים הבאים ולסמוך זה על זו עם כל בעיה שהתעוררה. 

באחת השיחות שלנו ציינתי שאני עובדת בהוראה, והוא מיד נרתע ואמר שהוא מקפיד לא לצאת עם מורות. משהו צלצל לי מוכר, בדקתי בהיסטוריית ההודעות עם אותה חברה שניסתה לשדך לי בעבר, ואז נפל לי האסימון שמדובר באותו בחור. הוא היה מאוד נבוך כשאמרתי לו את זה, חצי בצחוק, והתנצל בפניי. הוא אמר שאם היה מכיר אותי כפי שהוא מכיר עכשיו הוא לא היה מסרב מיד. שאלתי אותו מה הסיבה לכלל הזה שלו, מוכנה להתפרץ עליו אם יגיד משהו על כך שמורה היא לא בחורה משכילה מספיק או ראויה מספיק בעיניו. אבל מה שהוא סיפר לי היה דבר אחר לגמרי, שהשאיר אותי ללא מילים. 

הבחור סיפר לי בדמעות בעיניים על ההשפלות שהיה עובר מהמחנך שלו

הוא סיפר לי שהיה תלמיד "בעייתי", עם הפרעת קשב בלתי מאובחנת עד ממש לסיום התיכון, וחוסר יכולת להקשיב ולהתרכז בכיתה. בית הספר הכיל אותו בצורה כזו או אחרת, למרות שהיה כלפיו הרבה כעס ותסכול מצד המורים, אבל הוא ידע להגיד שחלק מזה היה באמת בגלל שהיה קשה ללמד כשהוא היה בכיתה, כי הוא היה מפריע. הוא מצידו לא עשה את זה בכוונה רעה, והמורים מצידם באמת היו מסכנים, וככה השנים חלפו עד שהוא הגיע לכיתה י'. 

בכיתה י' הגיע לכיתה שלו מחנך קשוח, כזה שחשב שבכוח אפשר לחנך כל תלמיד, "מופרע" ככל שיהיה. הבחור הזה שישב לצידי סיפר לי בדמעות בעיניים על ההשפלות שהיה עובר מהמחנך הזה, על העונשים שקיבל, על התחושה שהוא האדם הכי דפוק בעולם. למרות שכבר עברו מאז הרבה שנים הוא עדיין התכווץ כולו כשסיפר לי על הדברים שאותו מחנך אמר להורים שלו, על המסר שעבר אליו שלא יצא ממנו שום דבר ושהוא אדם שבור, טעות של החברה, שאין לו כמעט זכות קיום רק בגלל שלא היה טוב בלימודים. 

הסיפור שלו היה מטלטל, גם לי עמדו דמעות בעיניים

כשהתחיל לצאת לדייטים הוא יצא בהתחלה גם עם עובדות הוראה, אבל בכל פעם שהן התחילו לשתף חוויות ממקום העבודה שלהן הוא הרגיש שהוא לא מסוגל לשמוע את זה יותר. התיאורים של בית הספר, התלמידים וחדר המורים ממש העלה בו פוסט טראומה מאותו מורה אכזר. למרות שהיו לו אחר כך גם מחנכים טובים, למרות שהוא שמר על קשר עם המחנך מהשמינית שהיה בשבילו ממש כמו אבא שני, למרות הכל הוא לא הצליח להביא את עצמו לצאת עם מישהי שהעולם שלה סובב סביב המקום הזה. 

הסיפור שלו היה מטלטל. גם לי עמדו דמעות בעיניים. חשבתי לעצמי איזו זכות יש לי להיות מורה של תלמידים צעירים וכמה חשוב לתת לכל אחד יחס אישי ותשומת לב חיובית, להעצים אותם ולהעניק להם כדי שלא תיצרב בהם טראומה נוראית כזו. כמה ימים אחרי השיחה הזו הבחור שיתף אותי שהוא הבין שהוא זקוק לטיפול כדי לשחרר את החוויות האלה ולמצוא מחדש את הערך העצמי שלו, והוא באמת פנה למטפל והתחיל לנסות לרפא את הטראומה. חודש אחר כך הוא בעצמו שאל אותי אם ארצה לצאת איתו לדייט. אמרתי כן, אלא מה.