סיפורי דייטים הדייט הסתיים כשניידת משטרה עצרה אותנו ושנינו פרצנו בצחוק

פעם אחת יצאתי לדייט בטיילת של נתניה. הטיילת שם מדהימה, הנוף משגע, כל הים פרוש עד האופק ובלילה רואים את האורות משתקפים במים, ממש מראה של חו"ל. יצאתי עם מישהו שהיה מהאזור וגם לי הנסיעה הייתה קרובה יחסית, אז קבענו להיפגש באמצע. הברזתי מהשיעור האחרון באוניברסיטה באותו יום כדי להספיק את האוטובוס לנתניה. כל הדרך חשבתי איזה כיף יהיה ללכת על החוף, להריח את הים ולדבר עם בחור נחמד. כשהגעתי לתחנה המרכזית בנתניה, הבחור אסף אותי משם ברכב שלו ונסענו לטיילת. 

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאמול העיניים שלי - הבחור שדיברתי איתו התחיל עם בחורה אחרת

  20/06/23 10:57

למי שלא מכיר את המקום אני אספר שאין שם כל כך איפה לחנות. הכניסה לטיילת וכל האזור מסביב, עם החנויות והופעות שמתקיימות שם מדי פעם, הוא אזור שאסור לחנייה, וגם מקומות החנייה שכן נמצאים שם בדרך כלל תפוסים. הסתובבנו במשך דקות ארוכות וחיפשנו מקום לחנות, עד שמצאנו מפרצון ריק באחד הרחובות הסמוכים וסוף סוף יכולנו לצאת מהרכב. 

הרכב לא היה במקום בו חנינו

צעדנו לטיילת, השמש בדיוק עמדה לשקוע והכל היה רומנטי מאוד. דיברנו על כל מיני דברים, הוא סיפר לי על המשפחה שלו, אני סיפרתי על שלי, בשלב מסוים גם ירדנו מהשביל אל החוף עצמו והורדנו נעליים, הולכים על קו המים וטובלים את הרגליים בים. האווירה הייתה מצוינת ושמחתי שסוף סוף אני יוצאת עם בחור מוצלח, לשם שינוי. 

אחרי שעה-שעתיים החלטנו לצעוד בחזרה אל הרכב. לשנינו עוד הייתה נסיעה הביתה ואני הייתי צריכה להספיק את האוטובוס האחרון. נפרדנו בצער מהים ומהטיילת, נעלנו נעליים והתחלנו בהליכה בחזרה אל המקום שבו חנינו. אלא שהרכב לא היה שם. בהתחלה עברנו על פני המקום, בטוחים שהרכב נמצא איפשהו בהמשך, ואז הבחור אמר, "רגע, זה לא היה פה?", והצביע על המפרצון שהיה תפוס כעת בידי רכב אחר. הבטנו מסביב, הבניינים היו מוכרים ובאמת זה היה נראה כמו המקום שבו חנינו.

חשבנו שהאוטו נגרר או נגנב

בכל זאת הצעתי שאולי נתקדם קצת הלאה, יכול להיות שטעינו. עלינו את כל הרחוב, עד הצומת למעלה, ולא מצאנו את הרכב של הבחור. הסתובבנו והתחלנו לרדת שוב בירידה, בוחנים היטב כל מכונית שלידה עברנו, מתרכזים כל כך עד שחששתי שמישהו יזמין לנו משטרה כי יחשוב שאנחנו גנבי רכבים. אבל סיימנו את כל הרחוב, ממש עד לטיילת, ולא מצאנו את הרכב. 

זה כבר נהיה מבאס. לא רק שעמדתי לפספס את האוטובוס האחרון שלי הביתה, הבחור גם כנראה איבד את הרכב שלו. אולי מישהו גנב אותו או שגררו אותו או השם יודע מה. ניסינו לחשוב מה עושים, ואז ראינו מרחוק פקח מחלק דו"חות והחלטנו לשאול אותו, אולי הוא ידע משהו. הפקח לא ידע כלום על הרכב הזה, אבל הוא אמר שיבדוק במאגר הנתונים שלו אם הרכב נגרר, למרות שזו הייתה חנייה מותרת. התקווה התעוררה בנו עד שהוא חזר אחרי כמה דקות ואמר שלא, אף אחד לא שמע על רכב בעל מספר כזה. הוא אמר שיעביר את ההודעה למשטרה והם יכולים אולי לעצור את הגנב אם הרכב אכן נגנב. 

מאחורינו הופיעה ניידת משטרה וביקשה שנעצור בצד

הבחור, בצדק, לא חשב שהמשטרה תעשה משהו בנידון. הוא הציע שאולי לפחות נתחיל לצעוד אל התחנה המרכזית כדי שאספיק את האוטובוס שלי, ואם הרכב שלו לא יימצא עד אז, הוא יוכל לעלות גם על אוטובוס למקום מגוריו. התחלנו שוב את העלייה, מבואסים מאיך שהדייט הסתיים, והבחור התחיל לברר מה הוא צריך לעשות מבחינת הביטוח שלו, למי לדווח על האובדן או הגניבה ומה השלב הבא.  תוך כדי שאנחנו מדברים על זה, פנינו אל רחוב סמוך, ממשיכים במעלה המדרכה, ואז קלטתי משהו. "תראה!" אמרתי לבחור. "הבניינים ברחוב הזה נראים בדיוק כמו הבניינים ברחוב השני!".

לקח לו רגע להבין למה התכוונתי, ואז שנינו התחלנו לרוץ, ובאמת בהמשך הרחוב היה מפרצון זהה בדיוק לזה שהיה ברחוב המקביל, ובתוכו שכן לבטח הרכב של הבחור. התחלנו לצחוק, קצרי נשימה מהריצה, והבחור אמר, "תיכנסי מהר, שנצליח לתפוס את האוטובוס שלך." נכנסנו אל הרכב והוא התחיל בנסיעה מהירה לכיוון התחנה המרכזית. בדרך צחקנו על איזה טמבלים היינו, ואיך לא זיהינו שמדובר ברחוב אחר. תוך כדי שאנחנו צוחקים, מאחורינו הופיעה ניידת משטרה וכרזה אלינו לעצור בצד. 

עצרנו בצד. ישבנו שם בזמן שהשוטרים עצרו מאחורינו ויצאו מהרכב שלהם, תוהים מה הם רוצים, ואז הם נקשו על החלון בצד של הבחור. הוא פתח את החלון והשוטר אמר, "בדיוק קיבלנו דיווח על רכב גנוב עם מספר הרכב הזה". הוא לא הבין למה שנינו נקרענו מצחוק. את האוטובוס שלי הספקתי בשנייה האחרונה, ועד היום כשאני מחנה את הרכב איפשהו אני מצלמת את הסביבה שלו ודואגת לזכור איפה הוא נמצא.

שלומית בלאו בוזנח היא מחברת הספר "תעביר את זה הלאה", רומן עלילתי ייחודי על דייטים, אהבה ומה שביניהם.