אתחיל ואומר שאני תומכת בכניסה לאתרי שידוכים. אני חושבת שלפעמים הצעות שמקבלים מהסביבה או היכרות אישית עם בחורים לא מובילות לחתונה, ומתישהו מאגר האנשים שאפשר לפגוש באופן אקראי או שאנשים אחרים מציעים מתחיל להצטמצם. אתרי השידוכים הם דבר נהדר והן פלטפורמה מצוינת להכיר אנשים שסתם ככה כנראה לא היינו מגיעים לפגוש בחיים. לאחרונה יש אפילו יוזמות של אתרים שעושים הכל כדי להבטיח שלא יהיו זיופים ולא יירשמו אליהם כל מיני אנשים מוזרים, והסיפורים ידועים.
פעם אחת התחיל איתי בחור באתר שידוכים מסוים. הפרטים בפרופיל שלו היו נראים לי ממש אחלה, והוא כתב בצורה שגרמה לי לרצות לענות ולהמשיך את השיחה, אז כשהוא הציע שנעבור לטלפון הסכמתי. היה לו קול נעים ודיברנו קצת, ובסוף היה ברור לשנינו שממשיכים משם לפגישה. האמת שזה היה מגניב. דמיינתי איך בעתיד נספר לילדים שלנו שהכרנו בזכות האינטרנט, איך אנשים יגיבו כשהם ישמעו איך התחלנו לצאת. התרגשתי לפגוש את הבחור שהשיחה איתו זרמה כל כך בקלות. יום לאחר השיחה שלנו הייתה חתונה של חברה טובה שלי, אז קבענו להיפגש למחרת החתונה.
בחור אחד התחיל מול כולם עם אחת הבנות בשולחן שלנו
במהלך ההכנות לחתונה של החברה, הייתי מלווה שלה יחד עם עוד כמה בנות, המשכתי לחשוב איזה נחמד יהיה לפגוש את הבחור הזה למחרת. החברות צחקו עליי קצת כי לא הייתי מרוכזת במאה אחוז, ואני רק חייכתי ולא אמרתי להן למה. כל המציאות של יום החתונה הכניסה אותי לסרט רומנטי שבו אני והוא צועדים יחד לעבר החופה. היה לי ברור שזה קשר שנועד לגדולות.
אחרי החופה המרגשת של החברה עברנו לשבת בשולחן החברות של הכלה. לידינו היה שולחן החברים של החתן, ובאופן טבעי התחלנו לדבר איתם. בחור אחד נדלק על אחת הבנות בשולחן שלנו וממש התחיל איתה מול כולם, החמיא לה וצחק איתה ברמה כזאת שכל האחרים דחקו בהם לקום מהשולחנות ולמצוא לעצמם פינה שקטה לדבר בה. הם נעמדו, נבוכים בעליל, וצעדו אל החצר מחוץ לאולם כדי להכיר קצת יותר טוב. אנחנו, הנותרים בשולחן, נקרענו מצחוק ואיחלנו להם הצלחה. אחרי כמה זמן הם חזרו, וכשכולם קמו לרקוד אנחנו הבנות התכנסנו סביב הבחורה הנרגשת כדי לשמוע עדכונים. היא הדפה אותנו, מסמיקה ומצחקקת, ואנחנו לא דחקנו בה כדי לא להביך אותה עוד יותר והצטרפנו לריקודים.
אילוסטרציה צילום: shutterstock
רק כשהוא התקרב הבנתי שהוא הבחור שהתחיל עם חברה שלי
למחרת בערב הגעתי לדייט הצפוי במצב רוח טוב. חשבתי לעצמי שאספר לבחור על הצחוקים שהיו בחתונה. הגעתי לפניו וחיכיתי לו במקום שבו קבענו להיפגש, ורק כשהוא התקרב בחיוך הבנתי פתאום שמדובר באותו בחור שהתחיל עם חברה שלי בחתונה בערב הקודם, ממש מול עיניי. כנראה שלא זיהינו אחד את השנייה מהתמונות באתר, וגם לא ידעתי מה שמו המלא כי החברים שלו קראו לו רק בשם הפרטי.
גם הבחור זיהה אותי כשהתקרב ונעצר פתאום. אמנם לא ממש יצא לנו לדבר בחתונה, אבל הוא שם לב שישבתי בקבוצת החברות, ואני גם לא בדיוק טיפוס שקט. היה לי ברור שהוא יודע מי אני. הייתי נבוכה מאוד והרגשתי השפלה רצינית. זה בסדר אם הוא היה נדלק עליה ואז כותב לי שזה בעצם לא רלוונטי, הוא לא חייב לי כלום ודברים כאלה יכולים לקרות. אבל אם הוא רוצה אותה, למה הוא הגיע לדייט איתי? ואם הוא רוצה אותי, למה הוא התחיל איתה בכזה להט?
מותר להפסיק קשרים אם הם לא מתאימים, אבל לצאת עם שתיים במקביל זה לא לעניין
ואז הבנתי שאני לא אמורה להיות נבוכה, הוא זה שצריך להתבייש במעשים שלו. אדם שמתנהג ככה הוא אדם חצוף, ואני לא רוצה לצאת איתו וכל הזמן לתהות האם הוא מתחיל עם בחורות אחרות מאחורי הגב שלי. חוץ מזה, חברה שלי מאוד התרגשה מתשומת הלב שלו והיא בטח מצפה שהוא יעשה את הצעד הבא. אולי הם אפילו קבעו כבר תאריך ומקום לדייט משלהם.
החלטתי שאני לא רוצה להישאר שם יותר. הבחור עוד חיפש מה להגיד, אבל אני אמרתי לו "בהצלחה עם הדייט האחר שלך", והלכתי משם. הוא ניסה לקרוא לי אבל לא הקשבתי לו. חבל על הזמן של שנינו, אחרי הכל. בדרך החוצה התקשרתי לחברה שהכירה אותו בחתונה וסיפרתי לה על ההתנהגות שלו. אני לא יודעת אם היא החליטה להמשיך את הקשר איתו אחר כך כי לא שאלתי אותה על זה, אבל לפחות היה לי חשוב שהיא תדע איך הוא מסוגל להתנהג. למדתי מזה להיות תמיד כנה ולצאת רק עם מי שמוכן להיות מחויב לקשר במאה אחוז כבר מהדייט הראשון. מותר וצריך להפסיק קשרים אם הם לא מתאימים מכל סיבה שהיא, אבל לצאת עם שתיים במקביל זה לא לעניין. בסוף, מי יודע, אולי עוד יתברר שהן חברות.
שלומית בלאו בוזנח היא מחברת הספר "תעביר את זה הלאה", רומן עלילתי ייחודי על דייטים, אהבה ומה שביניהם.