מזמור קכ"ב בתהלים, שהמילים "שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ" מוזכרות בפסוק הפותח, נאמר ברוח הקודש על ידי דוד המלך כדי שיאמרוהו עולי הרגלים לכשייבנה המקדש. המזמור מתאר בחלקו הראשון את שמחת עולי הרגלים בירושלים הבנויה, לאחר מכן הוא מדבר על ירושלים כמקום עבודת ה' וכמקום המשפט של בית דוד, וחלקו החותם הוא ברכת שלום לירושלים. פרק זה מצטרף למזמורי תהלים מ"ח ופ"ז המזכירים אף הם את שבחה של העיר.
מזמור זה הוא חלק ממזמורי "שיר המעלות" (תהלים ק"כ-קל"ד) שנאמרו בשמחת בית השואבה, וכן בקהילות רבות נוהגים לקוראם לאחר מנחה של שבת.
פרק זה מתאים לפי נושאיו להיאמר במצב הנוכחי העדין שאנו נתונים בו עתה, כחלק מחובת הציפייה לישועה ולגאולה, ויש שאמרוהו בשבת שלאחר הפיגוע בהר נוף.
מעבר לאמירת נוסח המזמור עצמו, ראוי אף ללמוד ולהכיר את מקורות ספרות חז"ל שנאמרו ושנדרשו עליו. כך בין היתר אנו שומעים בתלמוד הירושלמי במסכת ביכורים כי כתובים ממזמור זה נאמרו בשעת הבאת הביכורים למקדש. דרשות חז"ל אחרות מסבות כתובים מתוך פרק זה על מעלתם של ישראל ועל מעלת השלום.
בהמשך מובא לקט מקורות מספרות חז"ל על פסוקי המזמור שהכנתי, לקט אשר מן הראוי שיתלווה אל אמירת המזמור.
* * *
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ
כיצד מעלין את הבכורים. כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד ולנים ברחובה של עיר, ולא היו נכנסים לבתים, ולמשכים היה הממונה אומר "קומו ונעלה ציון אל בית ה' א-להינו" (ירמיהו לא, ה) (משנת ביכורים פ"ג מ"ב).
בדרך היו אומרי' "שמחתי באומרי' לי בית ה' נלך". בירושלם היו אומרים "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם". בהר הבית היו אומ' "הללו יה הללו א-ל בקדשו" כו' (תהלים קנ, א). בעזרה היו אומרים "כל הנשמה תהלל יה. הללויה" (שם, ו) (ירושלמי ביכורים פ"ג ה"ב, סה ע"ג. וראו איכה רבה, מהדורת בובר, פרשה א, עמ' 80-81).
אמ' ר' חנן בזכות "להעלות נר תמיד" (ויקרא כד, ב) אתם זוכין להקביל נרו שלמלך המשיח. מה טעם, "שם אצמיח קרן לדויד ערכתי נר למשיחי" (תהלים קלב, יז). "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך" (ויקרא רבה, מהדורת מרגליות, לא, יא, עמ' תשלג).
עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם
כיוצא בדבר אתה אומ' "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם". איפשר לומ' כן, אלא מי מעמיד רגלינו במלחמה, בתי דינין של דוד שיושבין בשערי ירושלם (תוספתא סוטה, מהדורת ליברמן, יא, 15, עמ' 223).
א"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב: "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם". מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה. שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה (מכות י ע"א).
יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו
וא"ל רב נחמן לר' יצחק: מאי דכתיב "בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר" (הושע יא, ט). משום ד"בקרבך קדוש לא אבוא בעיר". א"ל הכי [=כך] א"ר יוחנן: אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. ומי איכא [=והאם יש] ירושלים למעלה. אין [=כן], דכתיב "ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" (תענית ה ע"א).
שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָ-הּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה'
את מוצא כל הניסים שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל ועתיד לעשות להם בזכות השבטים, אף בית המקדש עתיד להיבנות בזכות השבטים, שנאמר "ירושלים הבנויה". מה כתב אחריו "ששם עלו שבטים". וכן כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בזכות השבטים [ברא] (פסיקתא רבתי, מהדורת איש שלום, ויקח אליהו, יג ע"א).
"ולהביאך אל המקום אשר הכינותי" (שמות כג, כ). אע"פ שעתיד, כאלו זכינו, לפי שגזירת מלכו של עולם משאמרה כבר נעשית, וכה"א [=וכן הוא אומר] "מקדש ה' כוננו ידיך" (שמות טו, יז), ועדיין לא היה, וכתבו הכתוב כאלו היה, חכמי ישראל אמרו מיכן ראיה שמקום מקדש של מטה מכוון כנגד מקדש של מעלה, וכה"א "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו", ואומר "אין זה כי אם בית א-להים וזה שער השמים" (בראשית כח, יז) (לקח טוב, מהדורת פאדווא, שמות כג, כ, עמ' 171).
כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד
"דבר אל" "בני ישראל" "קדושים תהיו" (ויקרא יט, ב) זש"ה [=זהו שאמר הכתוב] "ויגבה ה' צבאות במשפט" וגו' (ישעיהו ה, טז) אימתי נעשה הקדוש ברוך הוא גבוה בעולמו כשיעשה משפט בעכו"ם שנאמר "נצב לריב ה' ועומד לדין עמים" (שם ג, יג) וכן הוא אומר "חזה הוית עד די כרסון רמיו" (דניאל ז, ט)... ורבנן אמרי מהו "כרסון" לעתיד לבא הקב"ה יושב והמלכים נותנין כסאות לגדולי ישראל והן יושבין והקב"ה יושב עם הזקנים כאב ב"ד ודנין העכו"ם שנאמר "ה' במשפט יבא עם זקני עמו" (ישעיהו ג, יד). "על זקני עמו" אינו אומר כאן אלא "עם זקני עמו" ושריו. מלמד שהקב"ה יושב עם הזקנים ושרי ישראל ודן העכו"ם. ומי הן אלו כסאות בית דוד וזקני ישראל שנאמר "כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד" (תנחומא, קדושים, א. ובאורח דומה תנחומא מהדורת בובר, קדושים, א, עמ' 71-72).
שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ
ת"ר: מנין שאומרים אבות שנאמר "הבו לה' בני אלים" (תהלים כט, א). ומנין שאומרים גבורות שנאמר "הבו לה' כבוד ועוז" (שם). ומנין שאומרים קדושות שנאמר "הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קדש" (שם, ב)... ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים דכתיב "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל לו, ח). וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים, שנאמר: "ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך" (ישעיהו א, כה), וכתיב "ואשיבה שופטיך כבראשונה" (שם, כו). וכיון שנעשה דין מן הרשעים כלו הפושעים, וכולל זדים עמהם, שנאמר: "ושבר פושעים וחטאים יחדיו [ועֹזבי ה'] יכלו" (שם, כח). וכיון שכלו הפושעים מתרוממת קרן צדיקים, דכתיב "וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק" (תהלים עה, יא), וכולל גירי הצדק עם הצדיקים, שנאמר "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" (ויקרא יט, לב), וסמיך ליה [=וסמוך לו] "וכי יגור [אתך] (אתכם) גר" (שם, לג). והיכן מתרוממת קרנם. בירושלים, שנאמר "שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך" (מגילה יז ע"ב).
בא וראה כל מה שאירע ליוסף אירע לירושלם, ביוסף כתיב "וישראל אהב את יוסף" (בראשית לז, ג), ובציון כתיב "אוהב ה' שערי ציון" (תהלים פז, ב), ביוסף כתיב "וישנאו אותו" (בראשית לז, ד), ובציון כתיב "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה" (ירמיהו יב, ח), ביוסף כתיב בו "והנה אנחנו מאלמים אלומים" וגו' (בראשית לז, ז), ובציון כתיב "בא יבא ברנה נושא אלומותיו" (תהלים קכו, ו), ביוסף כתיב "לך ראה נא את שלום אחיך" (בראשית לז, יד), ובציון כתיב "שאלו שלום ירושלם", ביוסף כתיב "ויראו אותו מרחוק" (בראשית לז, יח), ובציון כתיב "כי הנה אויביך יהמיון" (תהלים פג, ג), ביוסף כתיב בו "ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו" (בראשית לז, יח), ובציון כתיב "על עמך יערימו סוד" וגו' (תהלים פג, ד) (ילקוט המכירי על תהלים, חלק שני, פג, ג, עמ' 58. מקבילה: תנחומא, ויגש, י).
אמר ר' יהושע בן לוי אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אתם גרמתם להחריב את ביתי ולהגלות את בני, היו שואלין בשלומה ואני מוחל לכם, הדא הוא דכתיב [=זהו שכתוב] "שאלו שלום ירושלם", ואומר "ודרשו את שלום העיר" (ירמיהו כט, ז), ואומר "יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך", ואומר "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך" (מסכתות דרך ארץ, מהדורת היגר, פרק שלום, הלכה כ, עמ' 263-264).
ולעולם הבא, כשיחזיר הקב"ה את הגליות לירושלים, בשלום הוא מחזירן, שנאמר "שאלו שלום ירושלים", וכן הוא אומר "הנני נוטה אליה כנהר שלום" (ישעיהו סו, יב) (תנחומא מהדורת בובר, צו, י, עמ' 18. מקבילות: תנחומא, צו, ז; פסיקתא רבתי, מהדורת איש שלום, שובה ישראל, קצט ע"ב).
גדול הוא השלום... וכשנברכה ירושלם לא נתברכה אלא בשלום, שנ' "שאלו שלום ירושלם". לא נתחנך בית המקדש אלא בשלום, שנ' "יהי שלום בחילך". לא נתחברו בית ישראל זה עם זה אלא בשלום, שנ' "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך" (משנת רבי אליעזר, מהדורת ענעלאו, פרשה ד, עמוד 72).
יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ
וכן את מוצא שלא נמשלה ירושלם אלא בשלום שנא' "יהי שלום בחילך". וכן את מוצא שאין הקב"ה עתיד לנחם את ירושלם אלא בשלום שנא' "וישב עמי בנוה שלום" (ישעיהו לב, יח) (ספרי זוטא, מהדורת הורוביץ, ו, כו, עמ' 250).
לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ
ר' חנניה בן חלניסי אומר והלא כבר הכתבתי "אח לצרה יולד" (משלי יז, יז) אח אני לישראל בשעת צרתן, אחים אלו ישראל שנ' "למען אחי ורעי" וגו' (מכילתא דרבי ישמעאל, מהדורת הורוביץ, בשלח, מסכתא דויהי, פרשה ג, עמ' 99. מקבילה: מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי, יד, טו, עמ' 58-59).
"יש אחד ואין שני" (קהלת ד, ח), "יש אחד". זה הקב"ה שנאמר בו "ה' א-להינו ה' אחד" (דברים ו, ד). "ואין שני" שאין לו שותף בעולמו. "גם בן ואח אין לו" (קהלת ד, ח). אח אין לו. בן מאין יש לו. אלא שחבב הקב"ה לישראל וקראן בנים. שנאמר "בנים אתם לה' א-להיכם" (דברים יד, א). וקראם אחים שנאמר "למען אחי ורעי" (קהלת רבה, ד, א [ח], יג ע"ב-ע"ג).
ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה... נקרא רע, אהוב, אוהב את המקום אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, מלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק וחסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה, שנאמר "לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה" (משלי ח, יד), ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין שאינו פוסק, וכנהר שמתגבר והולך, והוי צנוע וארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלותו ורוממתו על כל המעשים. נקרא רע, לשכינה, דכתיב "למען אחי ורעי" (מסכת כלה רבתי, מהדורת היגר, ה, א-ב, עמ' 273, 278).
שבעים שמות קרא לישראל ואלו הן: [ישראל], ישרון, בכור, נער, רך, יחיד, [ילד, אח, רע]... הרי שבעים שמות ונתפשרו שמות... נקרא אח ורע, שנאמר "למען אחי ורעי" (שיר השירים זוטא, מהדורת בובר, פרשה א, עמ' 3-4).
לְמַעַן בֵּית ה' אֱ-לֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ
את מוצא שמדות טובות של הקב"ה בהשפע. בפירוי וריבוי. הטוב בריבוי. החסד בריבוי. הרחמים בריבוי. הצדקה בריבוי. האמונה בריבוי. הפדות בריבוי. הברכה ברבוי. השבח ברבוי. השלום ברבוי.
הטוב ברבוי שנאמר "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" (תהלים לא, כ).
החסד ברבוי שנאמר "ורב חסד ואמת" (שמות לד, ו).
הרחמים ברבוי שנאמר "רחמיך רבים ה'" (תהלים קיט, קנו).
הצדקה בריבוי שנאמר "ומשפט ורב צדקה" (איוב לז, כג).
האמונה ברבוי שנאמר "חדשים לבקרים רבה אמונתך" (איכה ג, כג).
הפדות ברבוי שנאמר "יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות" (תהלים קל, ז).
הברכה ברבוי שנאמר "והריקותי לכם ברכה עד בלי די" (מלאכי ג, י). מאי "עד בלי די" עד שיבלו שפתותיכם לומר די.
השבח בריבוי שנא' "א-ל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו" (תהלים פט, ח) וכתיב "מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך" (שם קד, כד).
השלום בריבוי שנאמר "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך". אל תיקרי בניך אלא בוניך "יהי שלום [בחילך שלוה בארמנותיך. למען אחי ורעי אדברה נא שלום] בך. למען בית ה' א-להינו אבקשה טוב לך". "וראה בנים לבניך שלום על ישראל" (שם קכח, ו). "שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול" (שם קיט, קסה). "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (שם כט, יא) (אסתר רבה, י, טו, טו ע"ד).