פרק מספרו של הרב דרורי: הגיון ליבי לפניך

קצת על הספר:

הספר נכתב על ידי הרב צפניה דרורי רב העיר קרית שמונה וראש ישיבת ההסדר. עוד כתלמיד צעיר בישיבת מרכז הרב, שמע הרב דרורי על קיומו של ספר 'אורות התורה' שיצא לראשונה בתחילת מלחמת העולם השניה, אך הספר לא היה בנמצא. במהלך חיפושיו הגיע הרב דרורי אל הרב הוטנר במכון להוצאת כתבי הראי"ה והוא קיבל ממנו עותק אחד ויחיד שנשאר. הרב דרורי הביא לגאולת הספר ולהדפסתו.

פירושו של הרב דרורי לספרו של הראי"ה קוק מבוסס על 35 שנים של לימוד עם תלמידי ישיבת ההסדר בקרית שמונה שבמהלכן התחדשו לרב דרורי פירושים חדשים, יחד עם הערות וחידושי התלמידים.

אורות התורה פרק ו' פסקה ט' עם פירוש 'הגיון לבי לפניך'

לִמּוּד הַמִּשְׁנָה והַהֲלכוֹת הַפְּסוּקוֹת פּוֹעֵל בקּדֶשׁ אוֹתָהּ הַפְּעֻלָּה שֶׁהַלִּמּוּד הַגיאוֹגְָרפִי פּוֹעֵל בַּחֹל לְהַיְשַרת הַשֵּׂכֶל וְהִתְבססוּתוֹ הַיְסוֹדִית הַמַּמָּשִׁית, שֶׁהִיא עֲמִילָן יָפֶה לדבִָרים הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹנִים וּמֻפְשָׁטִים. וְעל יְדֵי זֶה בָּא הָאָדָם לִידֵי קִנְיָן שִׂכְלִי אֵיךְ לִתְפּס כָּל גּדֶל בְּפַשְׁטוּת גְּמוָּרה, שֶׁלֹּא יִתְטַשְׁטֵשׁ על יְדֵי הַגַּדְלוּת שׁוּם דָּבָר קַל וְקָטָן, שֶׁזֶּהוּ מֵעֵין דגְמָא שֶׁל מַעְלָה, שֶׁהָאִידֵיאָלִיּוּת ביעפָהּ שֶׁל הַגַּדְלוּת הָעֶלְיוֹנָה הִיא הַמבִּיטָה אֶל כָּל הַקּטֶן שֶׁביֵּשׁ, לְשכְלְלוֹ עַל כָּל פְָּרטָיו הַיּוֹתֵר דַּקִּים וּזְעִיִרים.

------------------

לִמּוּד הַמִּשְׁנָה והַהֲלכוֹת הַפְּסוּקוֹת

בעולם הישיבות, בדרך כלל, לא מקדישים את עיקר הזמן ללימוד משנה והלכה פסוקה (א), והעיסוק בהן טפל ללימוד גמרא בעיון וללימודי האמונה. אך יש חשיבות רבה ללימוד המשניות וההלכות הפסוקות, שכן אין תחליף לתועלת הבסיסית שניתן להפיק מהן.

פּוֹעֵל בקּדֶשׁ אוֹתָהּ הַפְּעֻלָּה שֶׁהַלִּמּוּד הַגיאוֹגְָרפִי פּוֹעֵל בַּחֹל

בכל לימוד חשוב לצייר תחילה את המסגרת החיצונית של התוכן הנלמד, ורק אחר כך לחדור לפרטי הלימוד. הדבר דומה ללימוד מקצוע הגיאוגרפיה, המצייר את תוואי השטח ומשרטט את גבולות המדינות. לכאורה מדובר בלימוד שטחי, שאיננו יורד לעומקם של תהליכים אלא מסתפק בסקירת פני השטח החיצוניים בלבד.

לְהַיְשַרת הַשֵּׂכֶל וְהִתְבססוּתוֹ הַיְסוֹדִית הַמַּמָּשִׁית,

אך באמת לימוד זה הוא בסיס לכל מחקר מעמיק אחר, שכן לפני שנתחיל לחקור את העולם עלינו לדעת תחילה באיזה עולם אנו חיים (ב), ורק ידיעה זו בכוחה לבסס את המחקר השכלי בצורה יסודית וממשית. כך גם בעולם התורה, לימוד שישה סדרי משנה נותן ללומד מבט כללי בתורה - התמצאות בעולם התורה שבעל-פה, ולימוד ההלכה הפסוקה מקנה לו ראייה יציבה של תורה ברורה, בלי ספקות וחקירות. באמצעות שילוב שני תחומי לימוד אלה מקבלים בהירות והתמצאות במרחבי התורה ומאפשרים לפרטי הרעיונות והעיונים להתיישב היטב במקומם.

שֶׁהִיא עֲמִילָן יָפֶה לדבִָרים הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹנִים וּמֻפְשָׁטִים.

לימוד שכזה, דומה הוא ל"עמילן" שנותנים על בגד לשמור על צורתו. העיסוק בהלכות פסוקות ובמשנה יוצר מסגרת בתוכן התלמוד, יוצר בהירות אף ברעיונות העליונים ביותר ומאפשר להם להתיישב היטב במקומם בנפש. כשבחור מתחיל להתעסק במחשבות מופשטות, לפעמים מתחילים להופיע בקרבו ספקות באמונה. המענה למצב זה - להעמיד את בסיס מחשבתו על המסגרת היסודית והברורה של התורה, המופיעה בהלכות הפסוקות ובמשנה. בסיס יציב וכולל זה ישמור עליו שלא יתרחק ממחשבת התורה.

וְעל יְדֵי זֶה בָּא הָאָדָם לִידֵי קִנְיָן שִׂכְלִי אֵיךְ לִתְפּס כָּלגּדֶל בְּפַשְׁטוּת גְּמוָּרה,

וכשבאים אל התלמוד מתוך הסתכלות בריאה, כללית ופשוטה זו בגופי התורה, נעשים הכללים חיים ובהירים ואינם מיטשטשים בים הפרטים.

שֶׁלֹּא יִתְטַשְׁטֵשׁ על יְדֵי הַגַּדְלוּת שׁוּם דָּבָר קַלוְקָטָן,

ומתוך פשטות זו גם הפרטים מקבלים את משמעותם הגדולה, ואינם מיטשטשים על ידי הכללים. הקניין השכלי של התלמוד מאופיין בכך שהעקרונות הגדולים שהוא קובע מכריעים את פרטי ההלכות הקטנות והציוויים המעשיים. ההיגיון הרחב והפרטים הקטנים, בין של המעשים ובין של הפסוקים והאותיות שעליהם מבוסס ההיגיון התלמודי, מגיעים לשלמות מוחלטת כשהגודל והקוטן מוצאים את ביטוים המלא. אפילו הרגשות וההבנות הפרטיים של האדם מקבלים את ביטוים המלא כשהוא מגיע אליהם מתוך פשטות המושגים הכלליים.

שֶׁזֶּהוּ מֵעֵין דגְמָא שֶׁלמַעְלָה,

כשהאדם מגיע בהכרתו לתפיסת היחס הנכון בין הגודל והקוטן, בכך הוא מתדמה לאלֹהיו.

שֶׁהָאִידֵיאָלִיּוּת ביעפָהּ שֶׁלהַגַּדְלוּת הָעֶלְיוֹנָה הִיאהַמבִּיטָה אֶל כָּל הַקּטֶן שֶׁביֵּשׁ,

ממה אנו מתפעלים מה'? מזה שהוא ברא עולם ומלואו? אנחנו מתפעלים מכך שבתוך כל העולם הגדול יש לו זמן אלינו, ואכפת לו ממעשיו של כל אחד ואחד מאתנו (ג). הגודל שלו לא מגביל אותו מלרדת אל פרטי הפרטים שלנו. האידיאליות שבהסתכלות האלֹהית, רק היא מסוגלת להקיף בתוכה את כל הטוב הכללי של העולם בצד הטוב של כל פרט ופרט, מפני שרק במבט שלם ומושלם יש אפשרות לראות את הערך העצום של כל פרט ופרט ולשמר אותו.

לְשכְלְלוֹ עַל כָּל פְָּרטָיו הַיּוֹתֵר דַּקִּים וּזְעִיִרים.

וכך גם אצל האדם. אדם המתעלה לעולם האידיאלי, מסוגל לאהוב כל יחיד ויחיד כשם שהוא אוהב את עמו ואת כל האנושות בכלל. ערך הפרט לא ירד לעולם, אלא להפך - הוא יקבל את מלוא משמעותו מתוך היותו חלק מעולם אידיאלי ועליון כל כך. כשאדם מתרומם ונאחז באידיאלים הגדולים של התורה, אין הוא מסוגל להזניח אף פרט. דווקא מתוך היותו שרוי בעולם עליון ומרומם כל כך, נתבעת ממנו תשומת הלב לתיקון כל פרטי הפרטים (ד). חיסרון בפרט כל שהוא, וכל שכן חיסרון בדברים גדולים יותר, מהווה חיסרון בכל האידיאל. לעומת זאת, כשהאידיאלים של האדם בינוניים, קשה לו להעריך את ערכם של המעשים הקטנים ואין הוא רגיש לבעיותיהם הזעירות של הסובבים אותו.

הערות

א. בחופש ניתן לראות כיצד בני ישיבות מתגודדים מחוץ לבית הכנסת בין מנחה למעריב, ואינם מצטרפים ללימוד המשניות שהמבוגרים לומדים באותה שעה. הדבר מצביע, בדרך כלל, על זלזול בערכו של לימוד זה, שדווקא ראוי היה שבני הישיבות יצטרפו אליו ויחזקוהו.

ב. כך גם בתכנון של פעולה צבאית: הבנה נכונה של תוואי השטח היא יסוד מרכזי לכל התכנון הבא אחריו.

ג. כשאני מתפלל רפאנו, פעמים שאני שוכח את שם החולה או את שם אמו. אף- על-פי כן, אני מבקש מהקב"ה רפואה שלמה. אני בטוח שרבש"ע יודע למי כוונתי, והרפואה תבוא בין אם אומר את השם המדויק ובין אם לא, כי עיניו משוטטות בכול ועינו אל יראיו אל המייחלים לחסדו.

ד. זהו תוכן החיוב על מלך: "וכתב לו את משנה התורה הזאת... לבלתי רום לבבו מאחיו" (דברים יז יח-כ) - כדי שהכלליות של תפקידו הממלכתי לא תקהה אצלו את הקשר והאחריות האישית לגורלו של כל יחיד. כפי שאומר דוד המלך: "ריבונו של עולם, לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואני ידיי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אישה לבעלה" (ברכות ד, א).