עומדים אנו בימי בחירות לרבנות ראשית. כל פעם שיש צורך בבחירות משתנים החוקים את מי וכיצד בוחרים. עלינו לברר את השאלות הבסיסיות על "הגוף הבוחר" מה תפקידו וכיצד הוא נבחר. כמו כן נבדוק את השינויים המוצעים כעת (סיון תשע"ג) לשינוי החוק הקיים.
מתייעצים עם הצבור
מינוי דיינים בישראל נעשה על ידי הסנהדרין, וכפי שפסק הרמב"ם:
מבית דין הגדול היו שולחים בכל ארץ ישראל ובודקין כל מי שימצאוהו חכם, וירא חטא ועניו ושפוי ופרקו נאה, ורוח הבריות נוחה הימנו, עושין אותו דיין בעירו, ומשם מעלין אותו לפתח הר הבית ומשם מעלין אותו לפתח העזרה, ומשם מעלין אותו לבית דין הגדול.
מלשון הרמב"ם למדנו שבית הדין הגדול הוא שמינה את הדיינים שעלו לגדולה (מבית דין לבית דין גדול יותר). המקור לדברי הרמב"ם היא הגמרא שעל בית דין לחפש "מי שהוא חכם ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו". למדנו א"כ שג' דברים על בית הדין לברר כדי לדעת מי ראוי להיות פרנס לישראל. א. חכמה ב. מדות טובות. ג. יחס טוב עם הבריות.
הרמב"ם אמר שבית הדין הגדול צריך לברר את יחסו עם הבריות, אבל לא הביא שיש חובה להתייעץ עם הבריות האם למנותו, ולכאורה זה שלא כדברי הגמרא:
אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנאמר (שמות ל"ה) ראו קרא ה' בשם בצלאל. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, הגון עליך בצלאל? אמר לו: רבונו של עולם, אם לפניך הגון - לפני לא כל שכן? אמר לו: אף על פי כן, לך אמור להם. הלך ואמר להם לישראל: הגון עליכם בצלאל? אמרו לו: אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הוא הגון - לפנינו לא כל שכן?
הרי"ף פסק את דברי ר' יצחק והביא שיש להתייעץ עם הציבור ואילו הרמב"ם לא הביא את דברי ר' יצחק. נראה שלדעת הרמב"ם ג"כ יש חובה להתייעץ עם הציבור, אבל לא הציבור הוא שקובע אלא בית הדין הגדול עושה פעולה זו, בבדיקתו את יחסי המתמנה עם החברה, ולכן אין צורך נוסף להתייעץ עם הציבור.
בימינו שאין בית דין גדול ברור שיש חובה להתייעץ עם הציבור בבחירת פרנס על הציבור, וכפי שכותב הרשב"א, והרדב"ז. וברב פעלים הזכיר ג"כ שיש צורך בזמן הזה להתייעץ עם הציבור לפני כל מינוי.
דין זה נפסק ברמ"א:
מי שעושה זה בלא רשות הקהל, מצער הצבור ועתיד ליתן את הדין
הגר"א ציין שהמקור הוא הגמ' בברכות שאין ממנים פרנס על הצבור אלא א"כ נמלכים בצבור.
האורים ותומים כתב:
ותמהני (על הרמ"א) שלא העתיק שהוא חרם ר"ת ורשב"ם וראב"ן וק"נ רבנים והוא בתשובת מהר"ם וז"ל: ועוד גזרנו ונידינו וחרמנו בשמתא ובשם מיתה שלא יהיה אדם רשאי ליטול שררה ע"ה לא ע"י מלך וכו' אם לא שימנו אותם רוב הקהל מפני חשיבותם, והעובר על זה וכו' פתו פת כותי וכו'. הדור אתם ראו ושמעו כמה רב מהעונש שיש בזה הנוטל שררה על הציבור על ידי שררה ובעו"ה פשטה נגע צרעת ממארת הזו בזמנינו וכמה כרכים נחרבו וכמה בתי מדרש נדלדלו ע"י כן וכמה הריסות בתורה ולומדים גרם זה וחובה על רבני זמן לעשות גדר וכו'.
למדנו שכאשר באים למנות פרנס על הציבור על בית הדין להתייעץ עם הציבור.
ב. עניים ועשירים
החובה להתייעץ עם הציבור כוללת את כל הציבור (עניים ועשירים). בשו"ת צמח צדק העלו בפניו בקשה שלא להתייעץ בבחירת רב אלא עם העשירים ולא עם העניים, ועל כך כתב:
יראה דלאו שפיר דמי למיעבד כך לדחות העניים הנותנים מעט. וראיה לזה הא דאיתא במתני' סוף מנחות נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח. ובעולת עוף אשה ריח ניחוח וכולי לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט וכו'. הרי מבואר בהדיא דמועט של עני שקול כנגד מרובה של עשיר.
ולכך הוקבע המנהג ברוב הקהילות ממדינה זו שלא מיקרי רוב בקבלות הרב וחזן ושמש אם לא שיהא בהסכמה אחת מרוב בנין ומרוב מנין, והיינו רוב מנין הם רוב נפשות. ורוב בנין הם רוב ממון. מפני שהנך תרי רוב שקולים הם. ליזל בתר רוב הנפשות הא עשירים הם כנגדם שהם רוב הממון. ליזל בתר העשירים שהם רוב הממון. הא העניים הם כנגדם שהם רוב הנפשות. לכך צריך תרווייהו רוב הממון ורוב הנפשות. ומנהג זה מנהג כשר הוא.
ג. השתתפות הציבור
יש לעיין האם יש להתייעץ בכל הציבור, ומה הדין אם הציבור איננו רוצה כלל במינוי זה או שאיננו מעוניין בשאלה זו.
בשו"ת מהרשד"ם הגדיר שרק מי ששייך בנושא הנידון הוא כלול בהתייעצות הציבור, וז"ל:
גם מה שראיתי בדברי החכם השלם נר"ו שאינו נקרא רוב אלא הרוב הראוי כפי הנושא, וזה לי כמה שנים הוכחתי זה מדברי מהר"ם שכתב וז"ל על הנהגת הצבור בדברים הצריכים שיש להושיב כל בעלי בתים שנותנים מס יע"ש בהגה מימונית בהלכות תפלה פי"א. ואם לענין ממון הקהל הקפיד שיהיו הנקבצים מבעל כיסים לא משאר בעלי בתים, בדבר הצריך לידיעת התורה יכנסו במנין עמי ארץ? אסור לעלות דבר כזה על לב, כבר אמר הכתוב הוי האומר לעץ הקיצה ודי לי בזה.
גם בשו"ת דברי מלכיאל כתב:
במה שנוגע לידיעת התורה כמו לקיחת רב, ההמון אינם מצטרפים כלל, כי דינם בזה כאומרים איני יודע...
בספר לקורות הרבנות כתב: "במאה יז-יח, בשעה ש"הקהל" הגיע לתקיפות גדולה ביותר, היו כמעט בכל הקהילות, משתתפים בבחירת הרב רק בני השדרות העליונות, העשירים, המיוחסים והלומדים. בווילנא היו משתתפים בבחירה זו רק הפרנסים, ה"טובים" ה"ראשים" וחברי הקהל, ביחד עם הלומדים שיש להם תואר "מורנו" או "חבר"". לראיה הביא את כתב המינוי של הפני יהושע, שם הודגשה העובדה שנבחר על ידי טובי העיר. בספר משטר ומדינה בישראל על פי התורה הביא שכך היה נהוג בקהילות מעהרין, שלא בחרו לתפקידי הקהילה אלא מי שהיה לו תואר "מורנו".
לכאורה מצאנו גם דעה הפוכה הסוברת שיש לקבל את דעת ההמון ואפילו שאינם בני תורה, כפי שכתב בשו"ת צמח צדק:
ומה שרוצים לדחות אותם מפני שהם אינן בני תורה הא נמי לאו שפיר דמי וראיה מהא דאיתא בחגיגה (פרק ג' דף כ"ב) מאן תנא דחייש לאיבה ר' יוסי הוא דתניא וכו'. אמר רב פפא כמאן מקבלינן האידנא סהדותא מעם הארץ. כמאן כר' יוסי. וטעמא דרבי יוסי כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו. הרי מבואר שאפילו עדות מקבלין מעם הארץ מפני חשש איבה כשיראו שמרחיקין אותם יבנו במה לעצמם. ומכל שכן בנדון דידן אם ירחיקו את עם הארץ כל כך שלא לצרף אותם כלל אל הסכמת הקהל. ודאי שיהיה להם איבה ויבנו במה לעצמם ויהיו פורשים מן הצבור ומתוך כך ירבו מחלוקות בישראל ח"ו. לכן ודאי לאו שפיר דמי למיעבד כך.
המעיין בתשובת הצמח צדק יראה שהורה לשתף את עמי הארץ בבחירות למרות שאינם בני תורה, וסברתו היא כדי שלא יבואו לידי מחלוקת. משמע שביסוד הדברים הוא מסכים שאין לבחור אלא על ידי חכמים וחשובים, אבל כדי שלא יהיו מחלוקות כל הציבור משתתף בבחירה.
נראה שבימינו יש מקום לשתף את הציבור כולו בבחירות לרבנות, ולתת ייצוג לבעלי כיסים ובעלי בתים, כולם ראויים לבחור את הפרנס הראוי להם, וכפי שכתב באבני נזר: "מה שהרוב מרוצים בו זה בעצמו מעלה, וכל שדעת הבריות נוחה הימנו וכו' ועוד כי הגון יותר למלכות שכל ישראל נשמעים אליו".
ד. רוב הבוחרים מרבני ישראל
כשהוקמה הרבנות הראשית (תרפ"א) הועלתה השאלה במלא חריפותה, האם יש מקום לשיתוף חילוניים בגוף הבוחר של הרבנות הראשית. לאחר דיונים רבים נתקבלה דעתו של הגראי"ה קוק זצ"ל שנציגי הקהילות יהיו מחצית מנציגי הרבנים. (שני שליש ושליש, למעשה היו 68 רבנים ו 34 אנשי קהילות).
לכאורה אם משתפים את הצבור הכללי החילוני מדוע לא לקבוע את התוצאות לפי רוב מניין הקהל? נראה שההסבר לכך טמון בהבנת השאלה כיצד בוחרים רב או חשובי הקהל.
אודות בחירת פרנס כתב הרב קוק זצ"ל :
הפרנס אף שעיקר יתרונו צריך שיהיה במעלות פנימיות, שאב לכולן הוא טהרת הלב וקדושת המעשים הנובעים מקדושת הנפש ומדותיה הפנימיות, שהוא דבר הגלוי רק לד' לבדו שהוא חוקר לב. אמנם גם מעלות וכשרונות המוניות צריך שלא יחסרו לו, כדי שיהיה מוכשר להנהיג את הציבור בדברים ודרכים המתקבלים עליהם, ועל זה תורה ההמלכה בציבור, שעם היות עיקר הדיוק ליתרונותיו הפנימיים של הפרנס צריך שיהיו לו הכשרים שיד הציבור ג"כ משגת, כדי שיהיה להם קישור עצמי עמו. אמנם המעלות בכללם שלש הנה, [האחת], הקדושה הפנימית וזך הנפש הגלוי רק לפני בוחן כליות ולב. השניה לה היא החכמה העמוקה הגדולה שראוי שיעוטר בה פרנס הדור כדי לנהל בתבונת כפים את עדתו. וזאת אמנם תתגלה גם לאדם, אבל רק ליחידי הסגולה החכמים הגדולים שהם יוכלו לעמוד על סוף דעתו של המורם מעם ולדעת ערכו, ולכל העם אין בזה הכרה. והמעלה השלישית היא השלמות ההמונית כמו איש תואר ובעל קומה, צח הלשון הלוקח נפשות בחין מדברותיו. אמנם אימתי תהיה הדרכת התפרנסות שלמה והגונה, בזמן שכל אחת מן המעלות תופיע על ערכה הראוי לה, ויהיה העיקר הגדול השלמות האלהית, צדקת הפרנס וחסידותו האמיתית. השניה לה מעלת החכמה היתירה. והשלישית המעלה ההמונית החיצונה, אז תהיה המעלה הנמוכה טפילה אל המעלה הרוממה ממנה, ותצליח הפרנסות להנהיג את הציבור בדרכי הטוב והחיים. אמנם כשיתהפכו הסדרים, ויעשה העיקר המעלות החיצוניות הנובעות מהמלכת הציבור, ואחריה מעלת החכמה היתירה, ואחריה מעלת החסידות וקדושת הצדק באחרונה, אז תסלף הפרנסות את דרכיה...
וזאת תהיה התעודה לדורות לדעת את האופן המעולה בבחירת פרנס, שתלכנה מעלת הצדק, החכמה והחן הטוב כסדרן זה אחר זה. ואם אין לנו עדות ברורה על קדושת הנפש, תעמוד לנו במקומה עדות השם הטוב והפרסום בצדק וכשרון המעשים שיהיו מראשית של כל דרישה שצריכה בעיכוב לפרנס הממונה על הציבור. מובן הדבר שאנו עסוקים בפרנס הראוי מצד ידיעותיו לעבודתו בקודש, ואחריה יתרון החכמה, ולאחרונה תבא המעלה החיצונה שראוי גם בה לבחור כפי האפשרי. ומשבחי הדיין הוא שיהיה בעל תואר ובעל קומה נוסף על יראה חכמה וענוה ויתר המעלות הרוחניות...
ובזה הננו עומדים על הדרך הנכון המתווך בין ההמלכה עם הציבור אל כוונת התכלית היסודי שהוא עיקר פעולת הפרנס לתקנת הציבור האמיתית.
הרב קוק זצ"ל אמר שכדי לבחור מנהיג וראש לצבור יש לבדוק ג' תכונות. א. הקדושה הפנימית וזוך השכל של המועמד. ב. חכמתו העמוקה של המועמד. ג. השלמות הציבורית של המועמד. את קדושת העבודה בוחן הקב"ה בעצמו או שמו המיוחד שהתפרסם, ואילו החכמה נבחנת על ידי חכמי הדור והשלמות ההמונית היא מכל הציבור. הרב מגדיר שיש לבחור מנהיג היא רק על פי הסדר הזה. חלילה אם יתהפך הסדר והצד ההמוני: ההופעה החיצונית ודיבורו של המועמד יתפסו מקום ראשון זהו הרס ההנהגה. את ערכי החכמה של המנהיג מכירים רק החכמים והנבונים.
על פי יסוד זה אנו יכולים להבין מדוע ראוי וחייבים שאת עיקר בחירת הפרנס יעשו החכמים שעוסקים בשאלת הרבנות. בבחירת הרב הראשי הבין הרב קוק זצ"ל שרק אם הרוב בגוף הבוחר יהיה מרבני וחכמי ישראל יש אפשרות לבחירת מנהיג ראוי על הציבור. על כן אמנם כל הציבור משתתף בבחירות אבל חובה שרוב הבוחרים יהיו רבנים ואנשי קודש המשרתים בקודש המכירים בחכמת הרב ולא רק אנשי הצבור המתרשמים בעיקר מהצד החיצוני של המועד.
ה. היחס המספרי בין הרבנים ואנשי הקהילות
יחס בין רבנים, דיינים מכהנים נשמר בכל הבחירות לרבנות הראשית. בשנת תרפ"א כשהוקמה הרבנות הראשית לישראל, הגוף בוחר היה של 102 איש, כאשר 2/3 רבנים (68 איש) ואילו 1/3 אנשי קהילות. השינוי שנערך בשנת תשכ"ג גרם לכך שבגוף הבוחר היו 125 אישר, כאשר 60% רבניים (75 איש) ואילו 40% היו אנשי קהילות (50 איש). כאשר נכנס לתוקפו חוק הרבנות הראשית לישראל (תש"מ 1980) הגוף הבוחר היה של 150 איש והיחס היה 80 רבניים (53%), ו- 70 אנשי קהילות (47%), כאן שונה היחס בין הרבניים ובעלי תפקידי דת לבין אנשי הקהילות, אולם ההשלמה לכך באה מכיוון שבתוך שבעים אנשי הקהילות היו גם נציגי המועצות הדתיות, סה"כ רבנים ואנשי מועצות דתיות היו 98 איש שהם 2/3 מהגוף הבוחר (של 150 איש). אנו רואים לאורך כל השנים השתדלו למצוא את היחס שבין הרבנים, הדיינים המשמשים בקודש לבין הציבור, כאשר היחס נשמר כפי הנהגת הרב קוק זצ"ל שליש ושני שליש.
בשנת תשכ"א נעשה נסיון לשנות את היחס בין הרבנים ואנשי הקהילות, ובכנס שנערך בתל אביב (טו כסלו תשכא), העירו על כך שאין לשנות את היחס שבין הרבנים ואנשי הקהילות.
בתיקון החוק המוצע כעת מדובר לשנות ולהגדיל את הגוף הבוחר ל- 200 איש, כאשר 105 רבניים ו-85 אנשי קהילות, ועם אנשי המועצות הדתיות מגיעים בסה"כ ל- 112 רבנים ודיינים, שהם כ- 55% מהגוף הבוחר. ירידה זו אומרת דרשני, ומראה על מגמה של קיצוץ כח בני התורה לטובת אנשי הציבור.
ו. רבנות עצמאית
החת"ס (חו"מ סי' כא) דן על רב שנתמנה מטעם השלטון, וכתב שאסור ללמוד ממנו תורה, כיוון שהתורה היא עליונה ומעולה, ועל כן איננה מתקבלת ממי שבא מטעם השלטון. התורה שעיקרה היא חיי עולם איננה דרה בכפיפה אחת עם פוליטיקה ושלטון זמני. על כן לא יתכן ששלטון פוליטי (שהרבה ממנו בנוי על עסקאות וקומבינות) יכוף על בחירת מועמד למסירת התורה לבני ישראל.
בשנת תשכ"א משרד הדתות רצה לשנות את החוקים לגוף הבוחר ולהשתלט על הגוף הבוחר. הגרא"י אונטרמן זצ"ל אמר בכנס: "נתגלתה מגמה תקיפה להשתלט על מוסד תורני זה מצד חוגים חילוניים, הרוצים לעשות את הרבנות הראשית תלויה בגורמים ממשלתיים, הכנס צריך איפוא לטכס עצה להבטיח את אי תלות הרבנות בגורם חיצוני, כי רק על ידי כך תהיה לרבנות השפעה דתית ומוסרית על הציבור, וגם להגדיל את השלום והאחדות באומה. הבה נטכס עצה להגן על מעמד הרבנות שתהיה בעלת עצמאות רוחנית ובלתי תלויה בגורם חיצוני". הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל אמר בכנס: "גם בעת ייסודה של הרבנות הראשית לארץ ישראל הראשונה, היו שרצו להצר את תוקפה של מלכות התורה הזו מישראל, אז מרן אבא הרב זצ"ל נלחם בגבורת ארי וקפץ על השולחנות ועל הספסלים, כנגד חתירת התערבות של גורמי חוץ, אשר מחוץ לעולמה של תורה והשתלטותם על עומצתה ותוקפה" למדנו עד כמה נזהרו רבני ישראל מכל ערבוב והשפעה של גורמים חיצוניים בגוף הבוחר את הרבנות. הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל הדגיש שדווקא משום שאנו שייכים לתהליך הגאולה של מדינת ישראל וממשלתה, עלינו לעמוד על ביצורה ושיכלולה של עוצמתה ועצמאותה האמיתית של הרבנות הראשית לישראל.
על פי הנוסח הישן של החוק (תשם 1980) בסה"כ היו 10 רבנים שמונו על ידי הממשלה (וגם עליהם אנו מצטערים), בהצעת התיקון הנוכחי מדובר על 20 רבנים שייבחרו על ידי הממשלה.
כמו כן בחוק הקודם היו מתוך שבעים אנשי הקהילות, 5 ח"כ ו-10 אנשי ציבור שמונו על ידי הממשלה, שהם אנשים ללא תפקידים מוגדרים, ואילו לפי ההצעה הנוכחית יהיו 10 ח"כ ו- 36 אנשי ציבור שימונו על ידי הממשלה. פרוש הדבר שהופכים את הגוף שנועד לבחור פרנס אמת לגוף פוליטי לחלוטין. בבחינות מסוימות כעין רבנות מטעם הממשלה. ברור שאם עמדה זו תתקבל לממשלה יהיו כ- 50 איש בגוף הבוחר, דבר שיכול להביא לביטול עצמאותה של הרבנות הראשית בישראל.
ז. סיכום
1. יש חובה להתייעץ עם הציבור בכל מנוי פרנס על הציבור.
2. יש להתייעץ עם עניים ועשירים.
3. נחלקו האחרונים האם יש להתייעץ עם כל הציבור למרות שחלק מהציבור איננו קשור לנושא. ובבחירת רב נראה שראוי שהכל יהיו מעורבים.
4. הפרנס צריך שיהיו א. בעל ידיעות בקדושת התורה. ב. בחכמת המעשה ג. ביכולת חיצונית השפעתית. היחס הוא לפי הסדר הזה, וכל שינוי בסדר הוא עיוות.
5. ברבנות הראשית הגוף הבוחר צריך להיות מורכב משני שליש רבנים ומשמשים בקודש, ושליש אנשי ציבור.
6. הרבנות חייבת להיות עצמאית ללא תלות בשלטון.
7. התיקונים המוצעים היום יש בהם חשש שיביאו לתלות הרבנות בשלטון, ועל כן יש לדחותם.
8. אפשר לעשות תיקונים בגוף הבוחר (וגם נעשו) אבל על פי הכללים דלעיל.
יהי רצון שיקויים בנו "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה" אחרי כן יקרא לך עיר הקודש קריה נאמנה.