"ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה" (יב,ח)
אחותי מרים
פרשת מרים 'המדברת במשה', ומוכיחה אותו בצדק על פרישתו הגזענית-לכאורה מ"האשה הכושית אשר לקח", טעונה עיון מחודש, עכשווי, בן זמננו. השאלות הן רבות וטורדניות; ונפרט מקצתן; א) למה מגיע למרים עונש על תוכחתה המוצדקת, כפי שכבר הסברנו? ב) אם גם אהרן כמרים דיבר במשה ("ותדבר מרים ואהרן במשה") מדוע דוקא היא נענשה ולא הוא? האמנם לפנינו דוגמא קלאסית נוספת בה המספר המקראי מעדיף את המיגזר הגברי ומדכא את המיגדר הנשי? ג) המגמה הפרו-גברית מבצבצת גם בניסוח המגמתי: "ותדבר מרים ואהרן", ולמה לא "וידברו"? הכל נזרק עליה! ד) משה הכאילו-נפגע מוצא לנכון להקדיש לישועת אחותו 11 אותיות בלבד, בחמש מילים קצרצרות ("א-ל נא רפא נא לה"; יב,יג). והרי זה אותו משה האיש שיודע - כשהוא רוצה - להתחנן ולהתנפל לפני הא-ל ולשטוח לפניו תחינות ובכיות לרוב. האם משה ניחש מה שעתידים לומר חכמי התלמוד הבתר-מקראי 'אל תרבה שיח-תפילה על האשה'? ה) הקטע המחפיר ביותר, מנקודת מבט מיגדרית, היא היריקה בפרצוף ("ואביה ירוק ירק בפניה הלא תיכלם"; יב,יד), ועוד האבא שהוא הא-ל בכבודו. ו) יש גם להעיר על קו משותף הנמתח בין יריקה זו ליריקה נשית נוספת, בטקס החליצה. הלא דבר הוא!
קושיות אלו הניעו אותי להציע קריאה מחודשת בפרשה זו, שכל-כולה רימום (=הגבהת, הרמת) דמותה המואפלת של מרים האצילה, המורמת מעם.
משלשה יוצאת אחת
והנה, בחינה מדוקדקת של הפסוקים מעלה כי המקרא משתמש בפרשה זו פעמיים בביטוי היחידאי "שלושתכם" ו"שלשתם", ואפילו בפסוק אחד. השילוש (ח"ו אסוציאיציה למרים...) כורך את האחות ושני אחיה יחדו: "ויאמר ה' פתאם אל משה ואל אהרן ואל מרים צאו שלשתכם אל אהל מועד ויצאו שלשתם". מקרא זה בא ללמדנו, ללא ספק, ששלשתם שוים. משה, למרות היותו הצעיר בשלשתם, זכה להגיע ל-Level אחד עם מרים הבכירה.
למרות השיויון המשפחתי המפורש במקרא נעיין בבחינה מחודשת מי הגדול, או הגדולה, מבין שלשתם, שהרי חייבת להיות כאן פירמידה. כבר נוכחנו שבתחתית המשולש נמצאים "שלשתם" יחדו. אכן, מעליהם, בקומה האמצעית, נמצאים שנים בלבד. ומיהם? מקרא מפורש לפנינו (יב,ה): "ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם". ללמדנו שהאח אהרן והאחות מרים הם היותר עליונים, היותר בכירים. ועדין ראוי לברר מי מהם בראש הפירמידה? ניחשתן! כמובן, מרים הנביאה, שנאמר: "והנה מרים מצורעת כשלג" (יב,י). השלג הרי מסמל את הטוהר, את הקוטב הצפוני, את החלב הזב עם הדבש, את בגדי הלבן של החולות בכרמים ואת "לבִנת הספיר" (שמות כד,י) שתחת כסא הכבוד. ומקרא מלא דיבר הא-ל בפרשת הצרעת שנאמר בה: "כולו הפך לבן טהור הוא" (ויקרא יג,יג). ושמעתי מפי הגיגן ששמו נשתכח ממני לפי שעה, כי משה זכה רק ליד מצורעת כשלג (שמות ד,ו) ואילו מרים הבכירה זכתה למדרגת 'כולה' הפך לבן!
אין מרים אלא מים
עוד בפינו דברים המרוממים את מרים שבעתיים מעל אהרן וק"ו משה; הנה משה ואהרן נצטוו חד-פעמית (במדבר כ,ח) "הקהל את העדה... ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו". לעומתם, מרים חפרה באר במדבר וגררה אותה 40 שנה, הלא היא בארה של מרים. ובכלל, למרים קשר הדוק עם מים הרמוזים בשמה - מרים, ו"אין מים אלא תורה", ו"כמים הפנים לפנים כן לב האדם". ואם כבר הזכרנו מים הגענו למחוזות האקולוגיה הירוקה. זכינו כמין חומר לפשר אקולוגי ל"אביה ירוק ירק בפניה" (יד); הוא זה שחינך אותה לשפע ירוקת, בהציבו אותה כשמרטפית בסבך הסוּף הירוק על שפת היאור לשמור את משה'לה בתיבה. בזכות סוּף זה זכתה לתופף ולשיר על שפת ים סוּף בעת קריעתו.
נסכם, איפוא, את הקריאה המחודשת בכך שפרשתנו מרוממת את מרים על פני שני אחיה, ברגישותה החברתית והאקולוגית, והם הנחותים...
תורה של דופי
עד כאן תורה-של-דופי שאיננה ראויה להיאמר אפילו בפורים. ולא נכתבה אלא ללגלג על הגישה המודרנית הקרויה 'עיון מחדש' ו'בחינה מחודשת' שנועדה להעמיס את הגיגי המחדש ולהלביש אותם על אישי התנ"ך. כל מקראיסט חובב מרשה לעצמו להושיב את אישי התנ"ך את ספת הפסיכולוג בסלונו, ולהתחרות עם מרעיו בניתוחי אופי. בדרך כלל: ההפך ממה שחשבתם.
ואם תשאלו, היאך נדע האם מדובר בתורת השם או בהגיגי דופי? סימן זה יהא מסור בידכם; צאו ובדקו האם הכותב מדבר על ה'א-ל' או על 'הקב"ה'? על 'תנ"ך' או על 'מקרא'? על 'חז"ל' או על ה'בבלי'?