אם נשאל מה מטריד את מרבית בני האדם בחיי היום-יום. כנראה נשיב כי הדאגות שקשורות לענייני פרנסה ומזונות הן השכיחות ביותר. הדאגות בעניינים הללו אינן מנת חלקם של העניים (ומעמד הביניים) בלבד אלא גם של העשירים, כנלמד מאבות (ב, ז): "מרבה נכסים מרבה דאגה".
לא בכדי קבעו חז"ל כי הפסוק בפרשתנו על קללת הפחד - "וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ" - נוגע לענייני הפרנסה, וכך נאמר בגמרא (מנחות קג, ע"ב):
"'והיו חייך תלואים לך מנגד' - זה הלוקח תבואה משנה לשנה, 'ופחדת לילה ויומם' - זה הלוקח תבואה מערב שבת לערב שבת, 'ואל תאמן בחייך' - זה הסומך על הפלטר" [=האופה].
על-פי דרשה זו מי שיש לו תבואה-פרנסה לשנה אחת "חייו תלואים" (כלומר שהוא מוטרד ביותר), היות שאינו יודע האם תהיה לו תבואה-פרנסה גם בשנה הבאה.
אף שדברי חז"ל נכתבו לפני זמן רב, האקטואליות שלהם לא פגה גם כיום. שכן מציאות זו - של "תבואה לשנה" בלבד - מצויה במקומות עבודה שבהם נותנים לאדם חוזה לשנה, בתום השנה מפטרים אותו (ללא קשר לביצועיו), ולאחר מכן מחליטים האם לתת לו חוזה חדש (לשנה נוספת שבה יהיו חייו תלויים) או שמא לוותר על שירותיו.
הדרשה ממשיכה ואומרת כי מי שיש לו תבואה-פרנסה לשבוע אחד מפחד כל הזמן, "לילה ויומם". מצבו הנפשי של זה קשה אפוא הרבה יותר ממצבו הנפשי של האדם שיש לו פרנסה לשנה.
לבסוף קובעת הדרשה כי מי שיש לו אוכל היום, אך אינו בטוח שיהיה לו אוכל מחר (שאולי לא יהיה לו כסף לקנות או כד') אינו מאמין כלל בחייו. כלומר שהוא חשוב כמת (ר' בתחילת אסתר רבה).
ניתן לסכם ולומר, כי אדם שיש לו פרנסה לשנה אחת בלבד מצוי במצב של טרדה תמידית, אדם שיש לו פרנסה או מזון רק לשבוע אחד מצוי במצב של פחד קבוע ואדם שיש לו אוכל ליום אחד מצוי במצב של חרדה קיומית.
ראוי לציין, כי מסופר בגמרא (ירושלמי שבת א, ח ועוד) שרב ביבי נשאל שאלה הלכתית על ידי חכם אחר ובתגובה דחפו רב ביבי. כנשאל האחרון מדוע נהג כך (ועוד במי שבא לברר דבר תורה), השיב כי דעתו לא הייתה מיושבת עליו, כיוון שהוא סמוך על האופה. כלומר שאינו בטוח שמחר תהיה לו פת. רב ביבי נמנה, לדבריו, על האנשים שמצויים בחרדה קיומית, אשר נאמר עליהם: "ולא תאמין בחייך". חרדה זו גרמה לו אפוא לנהוג בקוצר רוח ובאגרסיביות כלפי השואל.
מסיפור זה למדים כי כאשר אין לאדם פרנסה, כדי לזון אותו ואת ילדיו, אזי גם תורתו והתנהגותו עלולים להיפגע מכך. לשון אחר, מצב כלכלי קשה עלול להוביל לחרדה ולאי-שקט נפשי ואף לפגום בצלילות הדעת (בכלל ובפרט בלימוד תורה).
תובנה זו עולה גם מן האמרה: "כל האיברים תלוין בלב והלב תלוי בכיס" (ירושלמי תרומות ח, ד).
כלומר מצבו הנפשי של האדם (הלב) תלוי במצבו הכלכלי (בכיס), וממילא רצוי להשתדל ולדאוג לפרנסה יציבה (עד כמה שאפשר) כדי לא להגיע למצב נפשי רעוע.
אני מסופק אם נוכל למצוא בספרות החרדית את הסיפור על רב ביבי אשר הגיב בצורה לא ראויה ולא רציונלית, בשעת לימוד תורה, עקב מצוקתו הכלכלית. אך מן הסתם נוכל למצוא שם סיפורים למכביר על צדיקים אשר התמסרו לתורה וחיו חיי עוני מלאים בסיפוק ובאושר, מבלי דאגות כלל (שכן ביטחונם בה' הסיר מהם כל דאגה), וכמובן שהדוחק הכלכלי לא פגע בהם או בלימודם.
זו לדעתי גדולתם של חז"ל אשר לא הסתירו את האמת ולא סילפו אותה, ועם כל הערכתם ללימוד תורה ידעו גם לומר כי התמסרות לתורה שמובילה למצב כלכלי קשה, עלולה גם להוביל למצב נפשי קשה על הכרוך בכך.