מסכת ברכות – פרק א'

משנה ד

בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתי' לפניה ושתי' לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך לחתום אינו רשאי שלא לחתום ושלא לחתום אינו רשאי לחתום:

משנה ה

מזכירין יציאת מצרים בלילות אמר ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנא' (דברים טז) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות וחכ"א ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח:

שאלות לעיון:

א. מהי ברכה ארוכה ומהי ברכה קצרה? מדוע, לדעתך, הם נקראות כך?

ב. דרשת בן זומא מובנת היטב: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", המילה "כל" כוללת גם את הלילות, מכאן שצריך לזכור את יציאת מצרים כל הלילה, לכן גם בלילה קוראים פרשת ציצית שבה מוזכרת יציאת מצרים ("אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים...").

אולם, מה רוצים חכמים? לְמה הם מתכוונים באמרם שצריך לזכור את יציאת מצרים לא רק בגלות (על מנת להתעודד ולהתמלא בתקווה), אלא גם "לימות המשיח"? מדיע חשוב לזכור את יציאת מצרים גם היום, כשאנחנו בתוך תהליך של גאולה?

הרחבה:

השעות במשנה הם 'בערך' – "משיבדיל... משיכיר...", כי פעם לא היה שעון וקבעו את השעות על פי גרמי השמים. מדוע אם כן, היום, כל כך מקפידים על שעות מדוייקות? האם אנחנו צריכים להחמיר על עצמנו יותר ממה שהתנאים נהגו ביחס לעצמם?

תשובה נמצא במסכת בכורות (דף יז עמוד ב), שם שואלת הגמרא עד כמה אנחנו חייבים לנסות ולדייק בשיעורים שנתנה לנו התורה? ועונה הגמרא:

"דרחמנא אמר עביד ובכל היכי דמצית למיעבד ניחא ליה (דברי הימים א' כ"ח): הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל." - כלומר, התורה ציוותה עלינו לעשות בכל האמצעים שישנם בידינו, וככל שההשכלה האנושית והטכנולוגיה יתפתחו, כך יתפתח קיום המצוות במה שניתן.

בהצלחה!

ידידיה צוקרמן