על פי ההלכה ישנה חשיבות שאדם ידליק נר חנוכה בביתו. מכל המקומות בביתו העדיפות היא שנר חנוכה יונח "על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ" (שו"ע, או"ח תרע"א, ה). הסיבה למיקום זה מפורסמת: "משום פרסומי ניסא".
מזה זמן תהיתי. רבים מאיתנו, אני בכללם, גרים ביישובים ושכונות דתיים. מבחינה רעיונית (לא הלכתית) האם בהנחת נר חנוכה על פתחי בתינו יוצאים אנו ידי חובתנו לפרסם את הנס? הקמת יישובים ושכונות נפרדים נועדה בין היתר ליצור מרחב מוגן מפני רשות הרבים הכללית. רחובותינו וסביבת מגורינו הינם למעשה בית מורחב. יישובים דתיים אף מנותקים מרצף מגע אורבני עם יישובים כלליים ומעורבים. לפיכך, בתינו הפרטיים אינם פתוחים לרשות הרבים העכשוית. שכנינו והפוסעים ברחובותינו אינם זקוקים לפרסום הנס. לעומת זאת, ברשות הרבים מהלכים האנשים הזקוקים לפרסום הנס, אך הם אינם רואים בצידי רשות הרבים שלהם את נרותינו המאירים מפתחי בתינו. כיצד אם כן יכולים אנו לקיים כיום את מצוות הדלקת הנר ולמלא את חובת ה"פרסומי ניסא"?
תחילה נחזור ונעיין ברקע להתפתחות המצווה. "...מה שקרה לישראל במלכות יון הרשעה מגזרות קשות ורעות, ומכללם היה: שלא יסגור אדם את פתח ביתו, כדי שלא יתיחד להתעסק בשום מצוה" (אגרת השמד להרמב"ם). היוונים גזרו ואכפו חובת פתיחות. הסרת מחיצות וגבולות בין הבית המגונן והמבדיל לבין החוץ המשפיע והמפתה. לא זו בלבד שנאסר על אדם להיות יהודי בצאתו, אלא גם בביתו נדרש להימנע מקיום מצוות.
והנה קבעו חכמים מצוות חנוכה. לא רק שמירת המצוות הקיימות, אלא תוספת מצווה חדשה. דגש מיוחד הושם על מיקום הנרות על פתח הבית. כנגד הסרת המחיצות וטשטוש הגבולות שגזרו היוונים, חוזרים ומקפידים על קיומו של פתח לבית. פתח המאפשר כניסה ויציאה, אך גם פתח המאפשר סגירה ושמירה. הבחנה בין הפרטי לבין הכללי. הבחנה בין פנים לבין חוץ. כמאבטחת בפתח הבית ניצבת חנוכיה לבדוק את הנכנסים, למנוע כניסת מחבלים רוחניים ולערוך שיקוף מפני מטען רוחני פסול.
אך לחנוכיה גם תפקיד כלפי חוץ - פרסום הנס. חנוכיה מאירה שניתן לראותה ברשות הרבים מהווה שימוש באמצעי פרסום יעיל בדמות שלט חוצות מואר. כאמור, ישנו דגש על מיקום החנוכיה בפתח הבית מבחוץ. כבתנועה מטוטלת, כנגד האיסור היווני לקיים מצוות בתוך הבית, נקבעת חובת פרסום הנס מחוץ לבית ברשות הרבים. תורת חב"ד הרחיבה ביאור רעיוני של משמעות זו של החג, וחסידי חב"ד היטיבו להגשים חזון זה בחזיון אור-קולי פומבי של הדלקת נר בפרהסיה לכולי עלמא.
אשוב לשאלתי ואציע תשובה. אכן, רבים מאיתנו מתגוררים בבתים המנותקים מבחינה פיזית מרשות הרבים. אך לבתינו הפיזיים פתחים חדשים מודרניים לרשות הרבים. כל הקורא מאמר זה, המפורסם באינטרנט באתר "כיפה", מעיד על עצמו כי לביתו פתחי כניסה ויציאה וירטואליים.
האינטרנט הינו רשות הרבים המובהקת. בן רגע הנך יכול להיות בכל "אתר" ו"אתר". באמצעות פתח האינטרנט מקיים אדם מגע ו"חיבור" עם העולם הסובב, בזמינות ובהיקף שאינם ניתנים לשיעור ולהשוואה לממשק הבית הפיזי עם רשות הרבים המוחשית.
פתח זה צריך שמירה וזהירות כלפי פנים. אך פתח זה מהווה הזדמנות למפגש והפצת אור כלפי חוץ. כל אתר עשוי להוות קרן אור. בחנוכה המצווה איננה לראות אור כי אם להדליק אור. גם באינטרנט לא די לגולש להיות צופה פסיבי. מוטלת עליו מצווה וחובה אישית להדליק נר. להצית אש ולהפיץ אור שצריך ויכול לגרש חושך גדול. חז"ל שיבחו את תכונת הנר: "נר לאחד נר למאה". נר וירטואלי אחד יכול להיות נר לרבבה. אין צורך בעלויות דפוס, משלוח והפצה. האינטרנט הינו בבחינת נס מודרני הדומה לנס פח השמן. כל הרוצה ליטול "מוריד" בחינם תכנים, והאתר ממשיך להאיר ואינו מחסיר ולא כלום.
אך בשונה מבית פרטי, אתר "בית" איננו פרטי. אתר הבית הינו בית משותף לכל האנשים האחרים החפצים אותו אתר ישמש ביתם. גם כאן כמו בעולם המוחשי, ישנם בתים משותפים מעורבים, וישנם בתים משותפים בעלי אוכלוסיה הומוגנית דתית.
גם ברשות הרבים המדומיינת מבקש לו אדם מקום בו יוכל להרגיש בבית. היציאה לסיור במרחבי האינטרנט מתחילה ב"אתר הבית". זהו האתר אשר כמו בית מקרין לך תחושת בטחון ונעימות. זהו האתר שמכל "מקום" אפשר לחזור אליו.
מי ש"גר" באתר מעורב, די לו שידליק נרו באתר. פרסום הנס יתרחש כאשר יתר המבקרים באתר יראו נרו. אך מי שמדליק נרו באתר של "אנשי שלומנו", ספק אם יצא ידי חובתו לפרסם את הנס. אומנם, גם אתר "דתי" ממוקם ברשות הרבים של העולם הוירטואלי. המשוטט במרחבי האינטרנט עשוי להיתקל בו בדרכו, בכניסה מכוונת או בכניסה אקראית כאחת מתוצאות מנועי חיפוש. אך אין לסמוך על הנס שהאור יתפרסם. הרוצה להפיץ אור מצווה עליו לפרסם את הנס "גם על פתח ביתו מבחוץ". להרחיב את מעגל האור מחוץ לאוכלוסית היעד. האור צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות.
נחמיה אבנרי משמש כעמית מחקר במכון שוורץ ליהדות, אתיקה ומדינה, בית מורשה בירושלים.