הגיע הזמן ל"צו פיוס" בתוך הבית פנימה

אם נלמד להקשיב באמת זה לזה, הקולות הנוספים שנשמע יוכלו להעשיר מאוד את עבודת ה´ שלנו, ואולי הם יגרמו אף לנו לדייק עוד יותר, ולהעצים את הקול האישי שלנו

חדשות כיפה אורה רבקה וינגורט 07/06/13 11:04 כט בסיון התשעג

"אז מה אתם?"

מכירים את השאלה הזו? ייתכן שלא. יכול להיות שאנשים מניחים שאתם פשוט מה שאתם נראים - מעריכים בזריזות את גודל הכיפה וכיסוי הראש, מסתכלים על סגנון הלבוש, ומסיקים מהר מאוד שאתם משתייכים למגזר X או Y. הם לאו דווקא צודקים. הם, ובעצם - אנחנו, כולנו, ממהרים להדביק תוויות ולתייג אנשים על פי סטיגמות (וגם זו סטיגמה.)

עם זאת, אצלנו זה כנראה קצת יותר מורכב. אנשים מחפשים את השיוך הדתי שלנו, וקצת מתבלבלים. כשאני אומרת "הרבי", כוונתי לרבי מליובאוויטש זיע"א, אך חזותי היא יותר ברסלבית. בעלי תשובה תמיד מניחים שאנחנו 'משלהם', על אף שבעלי ואני גדלנו בבתים דתיים. בביתנו מגוון רחב של ספרי כל זרמי החסידות, לצד ספרי מוסר רבים. על מדף אחד מונח 'הש"ס הלבן' (כתבי הרב קוק זצ"ל), ועל משנהו כתבי הרב סולובייצ'יק והרב שג"ר. מבקשים מאתנו לייצג את השקפת הציבור החרדי בפאנלים שמתקיימים ביישובים, אך אנו נטועים עמוק בציבור הדתי-לאומי. השורשים של שנינו הם 'אשכנזים', אך לבננו קראנו דווקא על שמם של הצדיקים לבית אבוחצירא.

"אז מי אתם באמת?"

לשאלה זו אני עונה בפשטות: אנחנו מנסים לעבוד את ה'. ברוך ה', הדרכים לעובדו הן כל כך מגוונות! אפשר להתפלל כמו חסידים וללמוד כמו ליטאים, להיות חרדים לדבר ה', ולהגיע לדת ממקום בחירי וחופשי שאיננו חרדתי. אנחנו בפירוש מנסים לרקוד על כל החתונות. הרגשתי השבוע מאוד 'שייכת' בחתונה חרדית ליטאית, ולאחר מכן השתלבתי באווירת הקודש וההוד שהיתה בחתונת נכדו של האדמו"ר מבעלזא בבנייני האומה. שתי החתונות הללו היו שונות מאוד מחתונה דתית-לייט שהתקיימה בחיק הטבע, אך גם לשם הרגשתי שייכות. אמנם חסרה לי הצניעות והטהרה שהרגשתי בחתונות הקודמות, אך הניגונים והאווירה המשוחררת הרחיבו את ליבי מאוד.

אינני חושבת שכולם צריכים להיות כמונו. לריקוד על כל החתונות גם יש מחיר כבד, של חוסר אפשרות ללכת על קו אחד עד הסוף. בעם ישראל יש י"ב שבטים, דגלים וסמלים, ורוב האנשים מוצאים את עצמם בזרם כזה או אחר. יש בודדים שאינם מצליחים 'להתביית', והם לוקחים מפה ומשם תוך ניסיון ליצור פסיפס אישי. יחד עם זאת, כולנו צריכים ללמוד לכבד את הגוונים האחרים, ולפתוח את עצמנו לכך שיש עוד דרכים למקום. יש שבעים פנים לתורה, וכל אחד מוזמן לגלות את חלקו. אך אם נלמד להקשיב באמת זה לזה, הקולות הנוספים שנשמע יוכלו להעשיר מאוד את עבודת ה' שלנו, ואולי הם יגרמו אף לנו לדייק עוד יותר, ולהעצים את הקול האישי שלנו. זקוקים אנו לענווה ולפתיחות אמיתית אל מול העובדים את ה', גם כאשר הם עושים זאת בדרך שונה משלנו.

בדרך כלל אנו כל כך מדגישים את ההבדלים בינינו, על אף שרב המשותף על המבדיל. כולנו מקבלים על עצמנו עול מלכות שמים, מתפללים ולומדים, ורוצים לראות בתיקון עולם במלכות ש-די. אמת, יש בינינו חילוקי דעות, ואפילו חריפים, בנושאי השקפה והלכה ויישום הדברים במציאות, אך המרכז של כולנו הוא אחד. כל השבטים חנו סביב למשכן ה', אך בשביל לומר "הנה אלוקינו זה..." היה כל אחד מורה באצבעו לכיוון אחר. וכאז כן עתה, הגיע הזמן שנפסיק להיות כל כך עויינים לדרכים השונות משלנו. בשם עבודת ה' יש מקום לבחורי ישיבות שיושבים ולומדים, יש מקום לבחורים שמשלבים לימוד תורה עם שירות צבאי, וגם מקום לכאלה שחותמים קבע ומובילים בקצונה. כשם שחז"ל חלקו והציבו שיטות שונות בכל נושא ונושא, טוב שגם אנו נחלוק בינינו, ויהיו דעות וגישות שונות. אין 'דעת תורה' אחת ויחידה - ישנה דעת תורה של גדולי ישראל מסויימים, ויש גדולים אחרים שסוברים אחרת. במסגרת בית המדרש ניתן להלחם, אך דווקא אם 'אתוהב בסופה', אם אנו יוצאים בסוף עם אהבה והערכה למי שסובר אחרת.

כן, ליבי כואב מאוד על המצב השורר בינינו בחודשים האחרונים. אני מעריכה מאוד את עבודת הקודש של ארגונים שעוסקים בהנגשת הדת לאלו שעדיין אינם שומרי תורה ומצוות, אך כואב לי מאוד כאשר מבית מדרשם יוצאת 'כפיה דתית' מאוד מסויימת לכיוון הציבור החרדי. לבי מתרחב לנוכח אסיפת המונים של שלומי אמוני ישראל החרדים, אך הוא נפצע לנוכח הזלזול והניכור מצידם כלפי כל מה שנראה או מריח קצת אחרת. הגיע הזמן ל'צו פיוס', קודם כל בתוך הבית פנימה, בין כל מי שמדברים בשם ה'. הבית חרב ועומד בשממונו כמעט אלפיים שנה, ולא בגלל ששירתו בצבא או לא למדו לימודי ליבה, אלא בשל שנאת חנם. האם נוכל לזרז את המשך גאולתנו ותחייתנו כאן בארץ ישראל עם אותם כלים שהוציאו אותנו מכאן? כאמור, מותר וטוב שיהיו חילוקי דעות, בירורים, והשקפות שונות, אך צריך לזכור שמבעד לכל הדברים המפרידים יש מכנה משותף עמוק, שממנו צומחות המחלוקות השונות.

הכותבת תשתתף בחודש הבא בכנס "בכל לבבך" לחיזוק והאדרת עבודת ה' שתקיים ישיבת רמת גן

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן