הגאון והגיבור: הרב שלמה גורן זצ"ל

לצערנו יש פיחות בתואר גאון, כל אברך נקרא הרב, אז כל רב נקרא הגאון, וכל גאון נקרא מרן גדול הדור, וכל גדול דור כבר אין מה לומר עליו. הרב גורן באמת היה גאון

חדשות כיפה הרב שלמה אבינר בעריכת הרב מרדכי ציון 18/11/14 17:59 כה בחשון התשעה

הגאון והגיבור: הרב שלמה גורן זצ"ל
לעמ, צילום: לעמ

אתמול, 20 שנה לעלייתו למרומים של הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל, כוכב שביט מיוחד שהאיר את שמי מדינת ישראל, נעלם ולא השאיר תלמידים בגלל המיוחדות שלו. אף אחד לא היה יכול לצעוד בדרכו.

אני זוכר כשהוא הקים את כולל האידרא וביקש שאלמד, אמרתי מי אני ומה אני, הסבירן לי שיש רק ארבעה אנשים בארץ שהוא נותן בהם אמון, ואני אחד מהם. נותן אמון, אין הכוונה שאני שיכפול שלו,אלא שהוא יודע שגם מה שאני לא חושב כמוהו מפי רבותי, בכולל האידרא אני לא אגיד מילה אחת נגד מה שהוא חושב.

נדבר על שני תכונות מיוחדות שהיו לו, אמנם היו הרבה יותר.

בהיותו בן שבע עשרה, הגר"ש גורן כתב את הספר הראשון שלו, נזר הקודש, חידושים על הרמב"ם קודשים עם הסכמתו של מרן הרב קוק שכתב עליו הוא יהיה גדול וגאון (הסכמות הראיה).

לצערנו יש פיחות בתואר גאון, כל אברך נקרא הרב, אז כל רב נקרא הגאון, וכל גאון נקרא מרן גדול הדור, וכל גדול דור כבר אין מה לומר עליו. כתב החיד"א, שמדור לדור התארים גדלים והחכמה יורדת (שו"ת חיים שאל א ס' עא), אבל יש חובה לקרוא את הרב על פי התארים הנהוגים בדור.

בספר שדי חמד (ח"ב מערכת חי"ת כלל קמ),הוא מספר שמשום חשש חנופה, היה דרכו לצמצם בתוארים כמה שאפשר, אבל היו רבנים שלקחו את זה כזילזול בכבודם. לכן השדי חמד היה כותב "הרב הגאון" לכל רב. אחר כך כתב התואר "הגאון" לאחד שלא היה ראוי לזה והוא היה שש ומתפאר ומראה מכתבו של השדי חמד לאחרים לפרסם הדבר. בסוף החליט לתאר רבנים בתוארים רגילים האנשים לכבד אותם ומסביר שאין בזה איסור חנופה, שהאיסור הוא הלהחניף לרשעים, אבל מותר להחניף לאדם כשר יותר מהראוי כדי לא לפגוע בכבודו.

אך רבנו הרב צבי יהודה אמר שאף אחד אינו גאון, רק הגר"א הוא גאון. יש הרבה רבנים חשובים וגדולים המביאים ברכה ומוסרים את נפשם אך הם לא מה שנקרא גאונים. אמרו חז"ל: "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהשוו קטן וגדול" (שבת קיט ב). יש מדרגות בחכמה.

הג"ר שלמה גורן באמת היה גאון. הוא ידע בבלי, ירושלמי, ראשונים, אחרונים, ידע לפסוק הלכה.לא חייבים להסכים עם כל דעותיו אך הוא היה גאון. הוא היה גאון כי בראש ובראשונה היה שקדן עצום, כל הזמן למד ולמד בלי הרף, אפילו כשהיה חייל בצבא. גם כשהיה הרב הראשי לצה"ל והיה עסוק ונסע הרבה,הוא למד כל הזמן. כמובן הגאונות תלויה גם בכשרונות התחלתיים, אבל היא מתפתחת רק על ידי שקדנות עצומה.אם כן, דבר ראשון, הוא היה גדול בתורה, גאון בתורה.

יש מאמר של מרן הרב קוק במאמרי הראיה, הגדול והגיבור. יש הרבה ת"ח גדולים אך הם אינם גיבורים, כלומר כאשר הם ניתקלים בקשיים ובהתנגדות הם שותקים. למשל, יש מלך בשעת מלחמה ויש מלך בשעת שלום, גם מלך בשעת שלום זה דבר גדול, אך מלך בשעת שלום לא תמיד מסוגל להיות מלך בשעת מלחמה, יש מאבקים וקשיים. כותב את זה מרן הרב קוק על הרב מוהליבר, הגדול והגיבור, שעמד במאבקים קשים על דעותיו ולא התקפל. גם הרב גורן, היו מחרפים אותו ומבזים אותו והוא עמד בדעתו. לא נסוג לעולם לא פחד לומר את דעתו. הגדול והגיבור.

"אך גאון זה יחיד ומיוחד היה מבין גאוני דורו", כפי שכתב מרן הרב קוק במאמרו ה"גדול והגיבור". "סוגי גדולים ישנם באומתנו יש גדולים סתמיים וגדולים גיבורים. אך הגלות לקחה מאיתנו את הטעם הטוב של הדר הגבורה, גרמה לנו להיות מעריכים יותר את הגדולים הסתמיים, שאין גבורתם ניכרת, וקשה לנו להבין את ערך גדולתם של גדולים גיבורים, אנשי חיל, מלאי גבורה גלויה, כמו בזמנים הקדמונים, טרם ניטלה גאוותם של ישראל. גדול סתמי דומה למלך היושב על כיסאו לכל היותר למלך במדינה, אך גיבור גדול דומה למלך בשעת מלחמה. אם יש לאותו גדול רק כיוון אחד בחיים, אין הוא זקוק שתבוא גבורה לעזרתו, אלא די בגדלות ובגאונות, מה שאין כן, אם שני זרמים כבירים זורמים בנשמתו, שסיבות הזמנים גרמו להם להיות מרוחקים באומה, אז יש צורך בגבורה כדי לאחדם. ובגלות הנגועה בחולשה, יותר היינו מבינים גדולים סתמיים, אך בימינו שחוזרת לנשוב רוח מקדם, אנו מתאזרים בחיל וחוזרים להסתכל בחרדת קודש ובחיבת קודש דווקא אל גדולים גיבורים" (מאמרי הראיה 127).

הרב גורן גם היה גיבור בצבאיות. אמנם היה חייל רגיל, וגם כשקיבל תפקידים של רבנות בצבא, התנה שהוא ממשיך להיות חייל, הלך במקומות מסוכנים, לפעמים מפקד הגזרה שאלו: "מה אתה עושה פה? אני לא מרשה לך! "השיב הרב גורן: "אני לא מבקש רשות, אני פה כי אני פה ויש לי דרגות יותר גבוהות ממך". הגיע למקומות הפגזות וסכנות, לא פחד. לפעמים הלך ללקט עצמות בשטח אויב ולפעמים הלך תחת אש לבקר ולעודד את החיילים.

כהן משוח מלחמה אינו רב שנותן דרוש לפני הקרב ואחר כך חוזר למשרדו הממוזג ושותה קפה. אלא הוא יוצא לקרב, הרי יש דיון על אשת יפת תואר לכהן (קידושין כא ב). אם הוא נישאר במשרדו, הרי אין שם יפת תואר,אלא רק בעומק קווי האויב ששם האויבים לוחמים גם בעזרת יפות תואר. וגם הכהן יצא למלחמה שהרי יש הלכה שאם נשא אלמנה אינו חוזר (משנה סוטה ח ג. רמב"ם, הלכות מלכים ז ה). זה חידושו של הרב אביחי רונצקי, רבצ"ר לשעבר, לקחת קצינים צבאיים ולעשות מהם רבנים צבאיים. זה לא מצא חן בעיני כולם, אך הואלא פחד והיה גיבור. הרב רונצקי למד מדוגמתו של הגר"ש גורן.

הרב גורן היה גאון-גיבור, הוא היה גאון בתורה, בשקידה נוראה, בבקיאות עצומה, נוהג בחומרות שהרבה אנשים לא הקפידו עליהן, ויתר על כל תענוגי העולם הזה כדי להתמסר ללימוד תורה. יחד עם זה פעם בו עוז החיים, הוא היה איש חיל. איש צבא, חייל קרבי אמיתי - שגם באותו זמן לא פסק הלימוד מפיו - חייל גדול. הוא היה איש ארץ ישראל ואיש תשועתם של ישראל, איש קיבוץ גלויות ואיש בניין הארץ, איש המדינה ואיש הצבא. באישיותו היה מאחד את שני הדודים שהתרחקו בתגרת הגלות, למען דעת שיש תורה בארץ, תורה במדינה, שהתורה היא נשמת הממלכתיות.

הענק הזה איחד שני זרמים אלה בחייו רבי הפעלים, וסלל דרך לאומה כולה. לא היו לו תלמידים מיוחדים. אך כל האומה היא תלמידתו, וזכרו החי ימשיך לפעום בה לנצח.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן