בעולם של ימינו, שניטל ממנו צלם אדם, התפילה היא הדבר הנחוץ ביותר, הן למאמינים והן לשאינם מאמינים.
בני נוער רבים יותר ויותר, בפרט אלו הבאים ממשפחות חילוניות, רוצים שילמדו אותם כיצד להתפלל, במי להאמין ובמה להאמין.
אפשר לחיות בלי תקווה ואולי גם בלי אמת, אך לא בלי תפילה, שהיא החיפוש אחר שתיהן.
התפילה היא תנועה כלפי אלוקים, להתאחד עמו.
איך יקום אדם לפאר ולרומם את הצדק האלוקי ואת רחמי האלוקים בדור של מיידנק וטרבלינקה?
"אהבה רבה אהבתנו, חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו"
"אהבה רבה" ואושוויץ?
"חמלה גדולה" וברגן-בלזן?
אלף קהילות שנעקרו משורש "ועמך אהבת"? איך יתפלל אדם לאחר מה שקרה?
אחת התעלומות היותר גדולה של אותה תקופה נעוצה בתגובה הדתית של היהודים שהיו מוכנים להסתכן במוות ובלבד להמשיך בקיום המצוות. היו מהם שצמו ביום כיפור וסרבו לאכול חמץ בפסח, היו שהקפידו שלא לאכול טריפה מעולם.
אני זוכר, כל ימי אזכור את השחר שם, שחר אפור, העולה על מאות אלפי יהודים מסתדרים בשורה במחנה ומניחים תפילין בסתר.
אני זוכר, כל ימי אזכור, את התפילות בראש השנה בחוץ תחת כיפת השמיים.
אני זוכר את המילים המשבחות את אלוקים על טובו ועל רחמיו. על אהבתו את עמו, עם סגולתו.
איך יכלו? איך יכולנו לומר את הדברים האלה שם?
אינני יודע איך.
זוכר אני את אותו אב, שלאחר שמתה עליו אשתו, שראה בענויים של בניו והתעלף, ולאחר שהתעורר מצאם מתים ברעב. הוא פנה אל אלוקים ואמר: "ריבון העולמים, הרבה אתה עושה שאעזוב את דתי, תדע נאמנה שעל כורחם של יושבי שמיים יהודי אני. יהודי גאה אהיה, ולא יועיל כל מה שהבאת ותביא עליי".
אני אומר מתוך אמונה, מתוך אמונה שלמה, שיהודי ירא שמיים שם, חזק היה יותר מקודמיו בכל מקום שהוא חזק יותר מן הכוחות שהיו ערוכים נגדו לכלותו.
"אהבה רבה אהבתנו" - כיצד ימשיך היהודי המודרני לומר זאת?
הוא יאמר, מפני שיהודים אחרים אמרו זאת לפניו.
יהיו אשר יהיו קשייו, הרגשתו היא, כי אסור לו להיות האחרון בשלשלת. אסור שהיא תיפסק בו.
ביסודו של דבר, התפילה היא פועל אמונה במלוא מובן המילה, אמונה באלוקים, כאדון ההיסטוריה.
אטימותו של אדם לתפילה הינה עונש, יותר מאשר חטא !!!
להתפלל פירושו לפרוץ את הבדידות, את פחד הבדידות, מה שתורה עושה לשכל, תפילה עושה לנשמה.
אך בעוד לומד התורה יכול שיחוש בדידות, לא כך המתפלל. יהודי שמתפלל מתקשר בכך לכלל ישראל. משום כך מדגישה היהדות את התפילה בציבור...
"ממעמקים קראתיך ה' " פרושו יהיה. למרות ה"ממעמקים" - קראתיך ה' !
למרות כל מה שעוללו לעמך, אנו מאמינים בך, אנו משבחים אותך.
ככל שירבו הנסיונות כך יחזק השיר ותגדל ההתלהבות.
מכאן אפשר להסיק שלימוד אמונה קודם ללימוד תפילה.
(אלי ויזל, ניצול שואה, נכתב לאחר השואה)