חדשות כיפה

רות - מגילת תורה שבעל-פה

מי שראויה להיכנס אל העם – לא אמורה להידחק אליו בדרכים אפלות. זאת ידע בעז, ובידו היו הכלים לכך

שרה פרידלנד בן ארזה

שרה פרידלנד בן ארזהצילום: יחצ

רות כרכה את גורלה עם גורל אלמנה מוכה ובזויה, ואִתה נדדה אל ארץ שבה צפויה הייתה להיות גורם בלתי רצוי.
בהגיען ליהודה שלחה נעמי את רות ביום אל השדה כדי להתמודד עם הבעיה הכלכלית שלהן – הרעב. בלילה היא שלחה את רות אל הגורן, אך לא רק כדי לספק פתרון קבוע יותר למחסורן הכלכלי. במעשה שליחתה של רות אל גורנו של בעז סיכנה נעמי עוד את מעמדה הרעוע של רות. היא ביקשה ממנה לפרוע את הסדר החברתי המהוגן ואת המוסר המקובל. מלבד שיקולים שהיו קשורים בוודאי להקמת שם לבנה המת, מנמקת נעמי את יזמתה זו באופן נוסף: "בִּתִּי, הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ לָךְ מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ".
נעמי, שעד אז אולי הייתה היחידה שעמדה מקרוב על חסדה של רות, לא יכלה לקבל שאשה צעירה זו תישאר דחויה ובלא אפשרות לממש את נשיותה ואימהותה. מתוך היכרותה הקרובה עם רות חשה שלא ייתכן שלאשה כזאת לא יימצא פתרון שיניח לגופה ולנפשה, והאמינה שאף על פי שהיא מעמם של אלה שאינם ראויים לבוא בקהל, חייב להימצא לה מקום בתוך עם ה' ובתורת החסד שלו.
במציאות הפטריארכלית ההיא לא יכלה נעמי להתמודד עם המורכבות הזאת אלא בדרך החשוכה. היא הפנתה את רות אל הפיתוי הנשי בלילה בגורן הרחק מעין החברה.
ואולם מי שראויה להיכנס אל העם – לא אמורה להידחק אליו בדרכים אפלות. זאת ידע בעז, ובידו היו הכלים לכך. לכן הוא הסב את מעשיה של רות, שיזמה נעמי, מן החשכה אל אור היום; ומן המקום הטבעי של ערמת החטים בגורן אל שער העיר – מוקד מוסדות החברה והחוק.
תורת משה שבכתב ניתנה בקולות וברקים לעיני כל ישראל מראש ההר, בפומבי ולאור יום. אל יום מתן התורה שבכתב המוארת הזאת, זיווגו חכמים את קריאת מגילת רות, שאפשר לראות בה את מגילת התורה שבעל-פה, המשלימה את התורה שבכתב.
האינטואיציה החזקה של נעמי שלא ייתכן שלא יימצא מנוח לאשת החסד רות בתוך העם, מזכירה לי אינטואיציות המובילות לפעמים לחידוש הלכה. כדי שההלכה תתחדש אין די באינטואיציה לילית. בעז באיפוקו ובגבורתו מעלה את דבר החשאין החריג הזה אל הדיון הציבורי בשער העיר.
סבי ר' אליהו כיטוב ז"ל כתב כי כנראה עד אותו דור לא נדרשה ההלכה של "מואבי ולא מואבית" משום שעד אז לא הייתה אפילו נפש מואבית אחת שראויה הייתה לבוא בקהל ה'. כשם שהניחו שהאיסור הסמוך "לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה'" חל גם על הנקבות, כך הניחו גם לגבי המואביות.
ביום מתן תורה שבכתב משלימה אותה מגילת רות בהדגשת כוחה של תורה שבעל-פה. היא מלמדת שלפעמים כדי להאיר את עיני חכמי הדור בהתחדשות התורה שבעל-פה, נצרכים שלושה גורמים:
א. התופעה החריגה עצמה – אישיותה רבת החסד והאמונים של רות.
ב. מי שחש בתופעה הזאת, מאמין בה, מאשר אותה ומקדם את התממשותה – נעמי.
ג. החכם או השופט המשכיל להפגיש בין מה שנראה כחריג לבין התורה שבכתב. חכם התורה שבעל-פה פתוח לראות את ריבוי הפנים של המציאות וגם את פניה העשירים של התורה – בעז.
רק בעקבות התהליך המשולש הזה עשויות מסורות עלומות להתעורר מתרדמתן, ועשויות דרשות להתחדש. כך מופיע הפתרון שבו מאירה התורה פנים אל המציאות המורכבת ומתחדשת עמה.
ובשולי הדברים: הסיפור הולם את התפקידים המגדריים המסורתיים – אשה זרה וצעירה, אשה בוגרת יותר הרואה אותה והמפלסת לה דרך 'לֵילית', וגבר המוציא את משפטה מול גברים אחרים לאור יום. בימינו, משזכינו לאתחלתא דגאולת האשה, נשים יכולות לתמוך בחברותיהן ולחלצן משפלותן בלא שיזדקקו לדרכים אפלוליות. זכינו שאף הן כבר יושבות בשער ומשתתפות בשיח ההלכתי וההנהגתי בישראל.
 
הכותבת היא חברת ארגון רבני ורבניות בית הלל, משוררת ועורכת ביאור שטינזלץ לתנ"ך

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

משט המחאה לכיוון עזה צילום: באדיבות משפחת גולדין

שמחה גולדין ל'כיפה': "הייתה לנו התחייבות מנתניהו והוא לא עומד בה"

קרא עוד