בימים אלה של שלהי שנת תשע"ג נתבשר עם ישראל בפגיעה קשה בשני דברים המסוגלים לעורר רחמי שמים על כלל ישראל ולהפוך את מידת הדין למידת הרחמים, פגיעה בתורה ופגיעה באוכלוסיות קשות יום הזקוקות לחסד. בזמנים קשים אלו זה הזמן לערוך חשבון נפש פרטי וכללי איך הגענו לזאת, ובעיקר לעשות מעשה מלמטה כדי לעורר רחמי שמים מלמעלה. ויתכן שדווקא מהלך זה בא משמיים כניסיון לכלל הצבור, אם עד עתה האחריות הוטלה על כתפיהם של המנהיגים כיוון שמהם כרגע לא באה לנו הישועה ממילא האחריות הצבורית נופלת על כתפי העם (מבלי למעט בדרישה משלוחנו לעשות הכל למען הכלל). ויתכן שבזה שנעמוד אנו כצבור לסייע ביד הנפגעים יהווה זכות לפני אדון כל ובזה אנו מאותגרים כי רק להתלונן ולומר בכך אנו את נפשנו הצלנו אין זו טענה.
במה דברים אמורים, האחריות להמשך קיום התורה ולומדיה היא בראש ובראשונה אחריות על הפרט והכלל הפרט בביתו חייב ללמד את ילדיו תורה מידות ומצוות ומעשים טובים שכך כתב הרמב"ם בהל' ת"ת פ"א ה"ג: "וחייב לשכור מלמד לבנו ללמדו תורה". על האחריות הכללית של המשך התורה מוצאים אנו בגמ' בב"ב דף כ"א ע"א: "דאמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל; שבתחלה, מי שיש לו אב - מלמדו תורה, מי שאין לו אב - לא היה למד תורה, מאי דרוש? ולמדתם אותם - ולמדתם אתם, התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, מאי דרוש? ישעיהו ב' כי מציון תצא תורה; ועדיין מי שיש לו אב - היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב - לא היה עולה ולמד, התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך; ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז, ומי שהיה רבו כועס עליו - מבעיט בו ויצא, עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר", הצבור שלנו הקים באופן מעורר השתהות מוסדות תורה מגוונים לכלל האוכלוסיה וכן בתי מדרש לישיבות וכוללים שמהם יוצאים המורים המלמדים והרבנים המשפיעים שפע רוחני לילדנו ולכלל הצבור, בשעה זו שקצצו מהם את כבשת הרש חובה על הצבור לדאוג לתמוך להמשך העמדת תלמידים הרבה למען הדורות הבאים זו חובה המוטלת על הפרט שבתוך הכלל למען לא תשכח תורה מישראל.
גם בצדקה וחסד שהמעיטה הממשלה את האוכל לטף (קיצוץ קצבאות הילדים) הגם שמצוות צדקה יש בה אופנים ממלכתיים וצבורים כסוגיית הגמ' בב"ב שבי"ד כופין על הצדקה אך יש חובה על היחיד בתוך הכלל לדאוג לזולת מכספו שלו באופן ישיר הן מדין מצוות צדקה והן לנוהג ליתן "מעשר כספים" בנתינת הצדקה. יש דיני קדימויות למי ליתן קודם לקרובים ולשאר בשר וכו' ברור שמשפחות שקוצץ מטה לחמם וקשה להם ליתן אוכל לילדיהם הם מהראשונות במעלה ליתן להם את הצדקה הפרטית וניתן להעזר בגורמי רווחה כדי לא להכשל ליתן לאנשים שאינם הוגנים.
אם ניתן לנו ניסיון כזה לעם היושב בציון להרתם אנו בכוחותנו להמשך התורה והחסד לעם ישראל אין ספק שזו הזדמנות לבא עם טנא זכויות לפני היושב בדין ולומר לו "השקיפה ממעון קודשך מן השמים שיש שעות צמצום ממשיכים אנו להחזיק את התורת חסד בעם ישראל בארץ ישראל ובזכות זה ברך את עמך את ישראל שתכלה שנה וקלילותיה תחל שנה וברכותיה". שנה טובה ומבורכת בכל מכל כל.
הרב בנציון אלגאזי - ראש ישיבה בישיבת כרם ביבנה