(יד) כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי: (טו) שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא: (פרק יז)
הרמב"ן העיר בעניין המלך (כמו בכמה מקומות בספר דברים) שהתורה רומזת אל העתיד להיות; כך כתב:
"גם זה מרמיזותיו על העתידות, שכן היה כששאלו להם את שאול אמרו לשמואל (שמואל-א ח, ה) "שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים", וכן כתוב שם (פסוק כ) "והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו וגו'", כי מה טעם שתאמר התורה במצוה "ככל הגוים אשר סביבותי", ואין ישראל ראויים ללמוד מהם ולא לקנא בעושי עולה, אבל זה רמז לענין שיהיה".
נתייחס במסגרת זו רק לביקורת שמותח הרמב"ן על הרצון להיות "כְּכָל הַגּוֹיִם". לדבריו, אין ישראל ראויים ללמוד מן הגויים, ולכן עצם הרצון להיות ככל הגויים הוא רצון פסול.
רבי יצחק עראמה בעל העקדה תמה על ביקורת זו של הרמב"ן, וכך הוא כותב (שער צה):
"ולא ידעתי מה מצא הרב בזה עוול ורֶשע באומות כי ירחיק אותם מקבל תועלתו ככל הגויים כי לא נופלים הם (=הגויים) מהם (=מישראל) להתחכם באופני חיותם כל מה שהשכל האנושי יספיק התחכמותו, והלא לגנאי נאמר עליהם (=על ישראל) בסוף ספר שופטים פעמים שלש "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה", והנביא היה מוכיחם "וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם" (יחזקאל ה, ז), ואמרו חז"ל: במהוגנים שבהם (סנהדרין לט, ב) וזה ודאי מהיותר מהוגנים הוא כנזכר".
לדברי בעל העקדה, הגויים לא נופלים מישראל בעניינים שהם על פי השכל האנושי, כמו העמדת מלך. אדרבה, בהקשר הזה המקרא מגנה את ישראל בתקופת השופטים על כך שאין להם מלך ואיש הישר בעיניו יעשה, וכן הנביא יחזקאל מוכיח את ישראל על כך שהם לא עושים כמשפטי הגויים, כלומר כמשפטי הגויים המתוקנים והמהוגנים כפי שבארו חז"ל. לפי זה, אין כל בעיה ברצון להיות ככל הגויים בעניין המלך שהוא "ודאי מהיותר מהוגנים הוא".
בעניין "צורך מינוי המלך והכרחיותו" מאריך בעל העקדה, ונעיין בחלק מדבריו. כך הוא כותב:
"כמו שמלאכות כל פרנסי הגוף חוזרים אל הלב וסרים אל משמעתו, ואנשי מלאכת הבית אל בעליו, וכן הפקודים במלאכות המדינה אל שר העיר ואדוניה – כן הנהגות המדינות כולן ראוי שיוכללו כולן תחת ראש אחד כולל והוא המלך, אשר הוא לכל המדינות אשר תחת ממשלתו בכוח הטבעי הכולל אשר בגוף השומר הנהגת האיברים כולם, ומקבל כל פעולות האנשים החלקיים וכל עסקיהם איש ואיש ממלאכתו אשר המה עושים בכל עיר ועיר מדינה ומדינה, ומיסב את כולן בשיהיו פונין אל הטוב הכללי ותיקון הקבוץ המדיני הכולל, באופן שיֵעזרו זה מזה ולא יזיקו זה לזה ויעלה מכללם קבלת עול מלכות שלמה, כי בשלמות זה יהיה להם שלום והוד מלכות, כמו שהכוח ההוא הקושר הטבעי מקשר האיברים כולן וממשיך תועלתן אל תועלת הגוף הכללי ואל טובו, כי על זה אמר "יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה" (במדבר כז, טז) כמו שנתבאר שם. וזה משפט המלך הישר אשר עליו אמר החכם "מלך במשפט יעמיד ארץ" (משלי כט, ד)".
לכל גוף צריך שיהיה מנהל, צריך שיהיה מישהו שרואה את הדברים באופן כללי ומנהיג את כל הפרטים שכל אחד מהם הוא חלקי ועוסק במלאכתו הפרטית. כך הוא בגוף האדם, כך הוא בהנהגת הבית, כך הוא בהנהגת העיר, וכך הוא בהנהגת המדינה. המלך שהוא מנהיג המדינה הוא מרכז את כל "פעולות האנשים החלקיים" ומדריך את כולם אל "הטוב הכללי ותיקון הקבוץ המדיני הכולל". פעולתו הכללית של המלך היא מועילה לכל אחד ואחד מן הפרטים וליחסים שבין כולם "באופן שיֵעזרו זה מזה ולא יזיקו זה לזה ויעלה מכללם קבלת עול מלכות שלמה". זהו דבר טבעי (אכן בעל העקדה מציין ש"זה משפט המלך הישר", אבל בהמשך הוא מתאר גם מלך עריץ ש"דורש ומבקש תועלת עצמו ובלתי מקפיד על תועלת הכלל", ולא נעסוק במלך כזה במסגרת זו).
כאמור, הנהגת מלך היא דבר טבעי, ובעל העקדה מציין שהיא לא רק טבעית לאדם אלא גם לבעלי החיים:
"והנה לפי שהיה ענין הקמת המלך הוא ענין הכרחי אצל ההנהגה הטבעית עד שכבר נמצא ענינו אצל הבעלי חיים – כמו שאמרו חז"ל (חגיגה יג, ב): מלך בבהמות שור, מלך בחיות אריה, מלך בעופות נשר, ובפלא אמר החכם "מלך אין לארבה" (משלי ל, כז) "אשר אין לה קצין וגו'" (שם ו, ז) – נפלו עליו כל האומות שבעולם הקרובות והרחוקות כי ראו תועלתו מפורסמת אם לענין המשפט ואם לענין השררה ואם לענין ניצוח המלחמות".
העובדה שהנהגת מלך היא טבעית באה לידי ביטוי בהנהגה כזו שנמצאת גם אצל בעלי החיים, וזו השפיעה ש"כל האומות שבעולם הקרובות והרחוקות" אימצו דרך הנהגה כזו "כי ראו תועלתו מפורסמת".
אם כן, הרצון להיות ככל הגויים בעניין המלך אין בו כל פגם, לדעת בעל העקדה. הוא טבעי והוא מועיל.
אכן, לדעת בעל העקדה, הנהגה טבעית זו של מלך היא רק הקומה הראשונה, ועל גביה צריך שתהיה לישראל קומה נוספת, ומכאן באה הביקורת על ישראל שרצו להישאר בהנהגה הטבעית, להיות ככל הגויים ותו לא. כך כותב בעל העקדה:
"והנה לפי שפעולות ההשגחה הם שלימות נוסף על הפעולות הטבעיות יתחייב שהמושגח מפאת מעלה יוקדם לו התיקון ראשונה למה שהוא בטבע, ואשר יחסר מזה הוא מום במעשה המקבל ואשר בעבורו יחסר אצלו שפע ההשגחה... לזה מה שבא בחלק הזה אשר אנחנו בביאורו מצוות "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וגו'" והוא ענין חזרת הנהגת בתי העיר כלן אל כללות הנהגת המדינה הכוללת, אשר בענין ההוא יושלם ענין הנהגת המדיניות, ולא סר מהענין עד שאמר בסוף "כי תבא אל הארץ אשר יי' אלהיך נותן לך וגו' ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי שום תשים עליך מלך וגו'" – הישיר אותם בשלא נבדלה זאת האומה הנבחרת מזולתה מהאומות במה שתחסר מהשלימות הראשון יותר מהם אבל כשתעדיף עליהם באופן יותר שלם מכולם כדי שתדבק בהם ההשגחה האלהית באופן יותר חזק כמו שאמרנו".
ישראל, "האומה הנבחרת", צריכים את "השלימות הראשון", את ההנהגה הטבעית, בדיוק כמו כל שאר האומות. אבל בנוסף על הנהגה טבעית זו ישראל צריכים להיות ראויים "שתדבק בהם ההשגחה האלהית". ההנהגה הטבעית ככל הגויים היא הכרחית וכל חסרון בה ישפיע לרעה על הקומה השנייה, על קבלת ההשגחה האלהית. אבל כאמור אסור לישראל להישאר אך ורק בהנהגה הטבעית.
יוצא מכל האמור, שבניגוד לרמב"ן שראה פגם ברצון של ישראל להיות ככל הגויים וללמוד מהם את הנהגת המלך, בעל העקדה ראה פגם ברצון של ישראל להישאר בהנהגת המלך ככל הגויים. מישראל מצופה להיות ככל הגויים בהנהגת המלך, אבל להוסיף על כך "באופן יותר שלם מכולם כדי שתדבק בהם ההשגחה האלהית באופן יותר חזק".